המדינה מפקירה את פועלי הבניין

לא פחות מ-15 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בתאונות ענף הבנייה. האם ניתן לבלום את התופעה? ומדוע ביו"ש לא חוקרים תאונות בענף?

שמעון כהן , ח' בסיון תשע"ח

שתיקה בבנייה
שתיקה בבנייה
צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90



טוען....

15 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בתאונות עבודה, ועדיין לא הגענו למחצית השנה. נדמה שהנתון הזה עובר לידינו כמעט ללא התייחסות. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ראובן בן שמעון מייסד הפורום למניעת תאונות עבודה.

"עשרות שנים המדינה הפקירה את פועלי הבניין", קובע בן שמעון ומבהיר כי "מדובר גם בעובדים ישראלים וגם בעובדים זרים", וכדי לתת דוגמאות הוא מזכיר כי "ביום שישי האחרון נהרג דוד יגודייב, פועל בניין בן 59 מתל אביב, אתמול נהרג לואי גומז בן 32 מרמלה, ובשבוע שעבר נהרג צ'ינג ז'ונג' בן 28 מסין. אלו עובדים מוחלשים, ללא לובי וללא קול ולכן גם לא ממש סופרים אותם".

"המדינה שלנו שיאנית בתאונות עבודה. יש כאן כשל מערכתי שמבקר המדינה הצביע עליו בדו"ח מפורט שמתח ביקורת על כלל הרשויות במדינה", אומר בן שמעון וכשהוא מתבקש לציין צעדים הכרחיים למזעור התופעה הוא מציג מספר דוגמאות: "הקמת יחידה לחקירת תאונות העבודה. זו יחידה שההקמה שלה, בניגוד לחוות דעת היועמ"ש ופרקליט המדינה, נדחתה לשנת 2019. המשמעות היא שכיום אין חקירה אפקטיבית לתאונות עבודה ולכן אין איסוף ראיות, וכך בסופו של דבר אין גם כתבי אישום נגד קבלנים שהפרו את הוראות החוק".

כשהוא מסביר את קביעתו האחרונה אומר בן שמעון: "הגורם שאמור לאסוף נתונים וראיות אין לו את המקצועיות להיכנס לזירה ולהבין את הזירה ולהבין מה העבירות שעליהן הקבלן עבר. 'קו לעובד' הגיש עתירה לבג"ץ להקמת יחידה משטרתית בלהב שהיא זו שתגיע לשטח, תאסוף נתונים, תחקור ותעביר נתונים לפרקליטות כדי שיוגשו כתבי אישום".

"בעשור האחרון מעל 300 הרוגים בענף הבנייה. יש כמעט 200 פצועים בינוני עד קשה בכל שנה וכמעט אין כתבי אישום. משנת 2010 ועד 2015 הוגשו רק 11 כתבי אישום למרות שמאות פועלים נהרגו. רוב התיקים נסגרו מחוסר ראיות וכשאף אחד לא משלם את המחיר אין הרתעה ויכולת לאכוף את חוקי העבודה".

עוד נשאל בן שמעון אם יתכן ומאחר ומדובר בענף הבנייה שבו ישראל מתפארת, ענף המשתבח עם השנים והמשבץ את הארץ בבנייני יוקרה, ומאחר ומדובר בקבלנים עתירי ממון ובעלי קשרים, הסוגיה כולה מטושטשת בפני הציבור. לדבריו, אכן "יש לקבלנים לובי מאוד חזק, אבל גם לממשלה יש יד בכך. ניסינו להעביר מספר הצעות חוק לשיפור הבטיחות והאוצר ביטל את זה כי אמרו שזה יעלה את יוקר המחיה ואת מחירי הדורות. ניסינו לקדם את החקיקה של ח"כ אייל בן ראובן לבטיחות בעגורני הצריח, אבל זה נתקע בקבינט הדיור. כך גם ביקשנו לחייב את הקבלנים להציב ממונה בטיחות במשרה מלאה באתרי בנייה גדולים. זה נפל על ידי האוצר בטענה שמחירי הדירות ימשיכו לעלות".

בדבריו מזכיר לנו בן שמעון כי סכום עתק של 4.2 מיליארד שקלים משולמים מכספי הציבור לנפגעי תאונות עבודה.

סוגיה נוספת אותה הוא מעלה נוגעת מעט גם להיבט הפוליטי של יהודה ושומרון: "כמעט ולא מתקיימות חקירות של תאונות עבודה מעבר לקו הירוק. בשנה שעברה נהרג החשמלאי דניאל אהרון בגוש עציון והמדינה מסרבת לשלוח חוקרים לחקור תאונות מעבר לקו הירוק. הטענה של משרד העבודה והרווחה היא שהחוקים לא חלים מעבר לקו הירוק והדבר בסמכות המשטרה והמינהל האזרחי. אנחנו טוענים שיש להם סמכות להגיע ולחקור אבל כנראה טעמי נוחות הם שגורמים לכך. במה שונה דם של פועל מתל אביב לדם של פועל בגוש עציון? הם טוענים שהם יגישו את העזרה מרחוק אבל אין להם סמכות לפעול מעבר לקו הירוק".

על פעילות הפורום שהקים לפני כשנתיים הוא מספר כי היעד הוא העלאת המודעות הציבורית והתקשורתית לנושא, ואם עד לפני כשנתיים פועל היה נהרג ואיש לא היה שומע עליו ועל שמו הרי שכעת "אנחנו נותנים שם ותמונה לכל פועל שנהרג. אנחנו פועלים גם בכנסת וגם מפגינים במקומות שונים וגם מתעדים אירועי בטיחות ברחבי המדינה".

"לדוגמא, פועל שנפצע ואחרי חודשיים נפטר אנחנו מגלים את זה דרך קבוצת הפייסבוק שלנו, ואנחנו מגלים שהמספרים שהיו לפני כמה שנים לא מדויקים לעומת מה שקורה בשטח, כי כשעובד נפטר בבית חולים הוא לא נכלל בנתונים", אומר בן שמעון ומציין כי בעוד בתביעת הנזיקין המשפחה מגיעה להסדר מול חברת הביטוח של הקבלן, הרי שהמישור הפלילי כמעט ואינו מתקיים, "אין כתבי אישום ואין הרשעות".