פרשת נשא
נזיר - קדוש או חוטא?

הנזיר רואה את קלקולי החברה ומבקש להוסיף קדושה מתוך התבודדות ופרישות. האם זו הדרך הנכונה? ואולי עדיפה הדרך ה"נורמאלית"?

שמעון כהן , י"א בסיון תשע"ח

צדקת המתבודד והפורש
צדקת המתבודד והפורש
צילום: ISTOCK



טוען....

פרשת נשא, הארוכה בפרשות התורה, עוסקת בדינים שונים, מקדישה נתח גדול ומשמעותי ממנה לקרבנות הנשיאים ובין השאר גם בסוגיית היחס לנזיר שעליו שוחחנו עם הרב נסים אדרי.

מדוע בוחר הנזיר לפנות לפרישות קיצונית ומשונה? הרי העולם מעדיף התנהגות נורמאלית ורגילה.

פרשת במדבר, הפרשה שקראנו בשבוע שעבר, עסקה במחנה ישראל המסודר והמופתי על שבטיו ועל דגלו, הכול נראה מושלם כלפי חוץ, אבל מה קורה בחדרי חדרים? שם לעיתים ישנה מציאות קשה ונסתרת של בני הזוג, ודברים מתרחשים מתחת לפני השטח.

אחד מבני הזוג מקנא ובעזרת שתיית מים מרים נעשה נס גלוי, הדברים מתבררים ואפשר לשוב לחיי שלום בין בני הזוג, לשוב לחיי השגרה, אך לא תמיד הנס הזה מספק ומספיק. אמרו חז"ל 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מהיין'. במציאות של סתר ושקר והנאות מגונות היחידים רוצים מפלט, הנזירים רואים ורוצים להתנתק מהנאות העולם. הם רוצים להתרחק ולהוסיף קדושה על הקלקול החברתי וזאת מתוך פרישות, אבל האם הנזיר קדוש או חוטא? חכמים נחלקו בתשובה לשאלה זו.

האם טוב ללכת לקצה או שעדיף ללכת באמצע הנורמאלי או שאולי כמאמר הרב מקוצק באמצע רק הסוסים הולכים? ואולי פרישות קיצונית יכולה להביא להתפרקות עתידית כמו בדיאטה קיצונית שמתפרקת בפיצוי של מאכל רב. אז האם עדיפה הנורמאליות או הפרישות הקיצונית?

התשובה לכך תלויה באופיים המשתנה של בני האדם. המציאות שלנו מלאה בפיתויים לצד דברים טובים ומועילים, כדוגמת האינטרנט שהוא כעץ הדעת טוב ורע. יש מי שיש בו כוח רצון לעמוד ולא ליפול במהמורת הפיתוי. אדם כזה, השומר על החלטותיו ואינו נופל מהם, זקוק פחות לסייגים ואיסורים כי בראשו מהדהד הקול השפוי שמורה לו מה טוב ומה רע, מה נכון ומה לא נכון.

ועם זאת יש מי שיטען שאין לשחק באש, שיצר הרע חזק מכוח ההחלטה של האדם ולכן אין להתגרות בפיתוי ואין להתקרב אליו. החשש הוא שלאחר שנתקרב אל מקום הפיתוי יהיה כבר מאוחר מדי ולא נוכל לסמוך עוד על כוח הרצון. מעורבים כאן כוחות חזקים מאיתנו ואלה מבלבלים את השפיות ואת שיקול הדעת, ומשום כך צריך יותר חסימות, מגבלות וסינונים ובעיקר חכמה שתסייע לנו להימנע מהעימות עם הפיתוי כדי שלא נגיע למצב שבו אנחנו נופלים ברשת הפיתוי ומוצאים את עצמנו מתייאשים מהיכולות שבנו, היכולות שהכזיבו מול כוחות היצר הגעשיים.

האם ההתרחקות והמניעה היא חולשה? או שאולי היא חכמתם של הגנרלים בצבא היודעים להתקרב לאויב בערמה הסוואה ובחשיכה, ואינם מתגרים באויב באור יום המסכן אותם.

גבולות אינם מספיקים לנו בחיינו. עלינו ללמוד להתמלא בתוכן. אנחנו מגיעים להנאות הרגעיות כי אנחנו ריקניים מאור. בפרשת ברכת כהנים המופיעה גם היא בפרשתנו אנו מקבלים הצצה לעולם מלא באור של אהבה, ברכה חן, שלום ונשיאת פנים.