בשבע מהדורה דיגיטלית

איש החידות מוושינגטון - ביקורת ספר

השעות הארוכות שהעביר מייקל וולף בבית הלבן מאפשרות לו לתת הצצה נדירה ומאוד מעניינת על התנהלותו של נשיא ארצות הברית

ניצן קידר , י"ז בסיון תשע"ח

נקודת מבט משוחדת, אבל הרבה מידע מעניין. 'אש וזעם'
נקודת מבט משוחדת, אבל הרבה מידע מעניין. 'אש וזעם'
מאת: מייקל וולף. בהוצאת מודן

אחת החידות הבינלאומיות הגדולות בזמננו היא "מי אתה, דונלד טראמפ?".

כל כך הרבה ניתוחי אופי נכתבו, מומחים ניסו והציגו גרסאות סותרות של האיש – אבל את החידה איש עדיין לא פיצח. מייקל וולף קיבל הזדמנות של פעם בחיים לראות איך עובד הבית הלבן תחת שלטון טראמפ מבפנים. במשך חודשים ארוכים, באישורו הישיר של הנשיא, הוא ישב שעות רבות מדי יום באגף המערבי של הבית הלבן, ראה, שמע ואף קיבל גישה מפתיעה לבכירים ולמושכים בחוטים.

התוצאה היא שספרו 'אש וזעם – בתוככי הבית הלבן של טראמפ' (הוצאת מודן) הוא מסמך מרתק, שאוהדי טראמפ יבטלו אותו בגישה של "מדובר בעיתונאי שמיישר קו עם המערכת" ומי שאינם מחבבים אותו ירימו גבה נדהמת למקרא הגילויים בו.

וולף יוצא מנקודת הנחה, לאחר שיחות רבות עם הצוות של טראמפ, שהנשיאות פשוט הפתיעה את המיליונר. שהמרוץ כולו היה רעיון של יועצי תדמית שרצו לשדרג את טראמפ מבחינה ציבורית ולרענן את דמותו. שטראמפ התאהב בתפקיד רק אחרי שהבין בהלם רב שניצח למרות שמעולם לא התכוון לעשות זאת.

וולף מציג את הדמות של הנשיא האמריקני כאדם שעוסק רק במה שמעניין אותו, ומשאיר את היתר ליועציו. אדם שאינו מאציל סמכויות באופן מסודר, אלא נהנה מכך שמאחורי הקלעים מנהלים היועצים הכי בכירים קרבות יוקרה כדי לזכות באחריות לנושא כזה או אחר. זה סיפור על בריתות בין יריבים מרים כדי לסגור מינויים טובים יותר או פחות, כדי להעלות לסדר היום נושאים שנויים במחלוקת ובעיקר כדי להמציא סדר יום לנשיא, שכנראה לא הכין מראש אג'נדה נשיאותית.

חלק ניכר מגיבורי הספר, כמו סטיב באנון, כבר אינם משרתים בתפקידם. חלק עזבו, מרביתם הועזבו. פרסום הספר של וולף גרם לטראמפ להבין, אולי לראשונה, שניסו לתפוס עליו טרמפ. שהאג'נדות שבאנון הוביל, למשל, הן לא בהכרח הנכונות. אגב, באנון, כך מתברר, הוא האיש שעומד מאחורי המהלך להעברת השגרירות. יותר מכך, אם היה מצליח להוציא לפועל את מחשבותיו, ההכרזה על ההכרה בירושלים הייתה ניתנת בשלב מוקדם הרבה יותר. זה לא נעשה מאהבת ישראל, אלא מהבנה שארצות הברית צריכה להיות מובילת סדר יום בעולם, לזעזע אותו ולהחזיר לעצמה את כושר ההרתעה הבינלאומי.

וולף מתאר את טראמפ כמי שלא נכנס מספיק לעומק, אוהב להשמיע והרבה פחות לשמוע. הוא מתואר כאדם שקשה לו לשמור על ריכוז בתדרוכים ארוכים ואנשיו יודעים כיצד לתמצת את המסרים כדי להגיע אליו. אבל בניגוד לגישה הרווחת ש"השמאל מחפש את טראמפ", מדובר באדם שישב בבית הלבן וגם אם נקודת מבטו משוחדת, היא מתחברת בהרבה צמתים למידע אחר סביב אותם אנשים ואותן התרחשויות.

מנגד, עם הקריאה בספר הנשיא האמריקני מתברר כמי שתופס לעצמו נקודות אחיזה. המריבות עם התקשורת, היכולת לומר את כל מה שהוא רוצה בלי לחשוב על המחיר, סוגיות ממשל שנזנחו או לא טופלו וטראמפ בעצת יועציו נגע בהן, ומעל הכול – הקפדה על קיום ההבטחות שלו – גם אם לא באופן מיידי, דבר נדיר לכשעצמו אצל פוליטיקאים.

הספר הזה עושה סדר לכל מי שרוצה להבין מעט מה מתרחש מאחורי הקלעים בממשל הנוכחי, ואיך מתפקד הנשיא. למרבה הצער הוא לא פותר לגמרי את החידה. היא כנראה גדולה מדי, לא רק בשביל המחבר אלא גם בשביל האנשים הכי קרובים לנשיא, כולל בני משפחתו.