דעה
נתניהו מבזבז זמן יקר

ראש הממשלה לא בונה ביהודה ושומרון, לא מתנער מנאום בר אילן ולא מגרש מסתננים. הממשל האמריקאי עקף אותו מזמן מימין.

צחי לוי , י"ז בסיון תשע"ח

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

בהוראת ראש הממשלה נתניהו אושרו השבוע תוכניות לבניית 2500 יחידות דיור ביהודה שומרון.

כבר שנים אני לא מאמין לאף פרסום על אישורי בנייה ביו"ש. לרוב אלו הפרסומים על אישורים בוועדות תכנון שנועדו לפייס את האלקטורט של הממשלה. בפועל, כמעט תמיד, האישורים לא מתורגמים לבנייה.

אם היינו סוכמים את כל הכותרות מהשנתיים האחרונות על אישורי בנייה ביו"ש היינו מגיעים למסקנה שהממשלה מעבירה את תל אביב לשומרון. בפועל, ישנה הקפאה עמוקה.

בכל הקשור לבנייה לא צריך לנחש איזו כותרת תהפוך למציאות, ניתן פשוט לבדוק את נתוני הלמ"ס: בשנת 2016 החלו להיבנות ביו"ש 3,069 דירות. נחשו מה קרה ב-2017, אחרי שנה שלמה של שלטון טראמפ עם אפס לחצים מדיניים? ירידה של חצי: 1,626 התחלות בניה. אל תאמינו לפרסומים, תבדקו את נתוני הבנייה בפועל. אף אחד עוד לא עבר לגור בוועדות תכנון.

מדוע זה הכרחי לבנות? קודם כל כי ארץ ישראל שלנו וזו זכותנו. שנית, הציונות הוכיחה לנו שבנייה זו הדרך הכי יעילה לקבוע גבולות ביטחון. ישראל לא יכולה לחזור לגבולות 67'. לא ניתן להגן על מדינה ברוחב 14 ק"מ ממתקפת פתע. לתפיסתי, האיום הפלסטיני לקפל אותנו לגבולות שאינם ברי הגנה תחת לחץ בינ"ל, חמור יותר מהאיום האיראני, מבלי להמעיט בחומרתו של האחרון.

היום הפלסטינים נמצאים במצב הכי קשה שלהם מאז אוסלו: לא רק שהם איבדו את האמריקאים, הם איבדו גם את הערבים והם מסוכסכים בינם לבין עצמם. עכשיו זו השעה של הממשלה לקבוע עובדות בשטח.

נתניהו מבזבז זמן יקר, לא בונה, לא מספח את שטח C ולא מתנער מנאום בר אילן. הממשל האמריקאי, שבכיריו לא מסוגלים להעלות על דל שפתם את צמד המילים "מדינה פלסטינית", עקף אותו מזמן מימין.

לפני כשבוע הודיע ח"כ איתן כבל מהעבודה שהגיע זמנו של השמאל להתפכח מאשליות השלום עם אש"פ והביע תמיכה, לראשונה, בסיפוח חד צדדי, ללא הסכם, של גושי ההתיישבות ביו"ש כולל בקעת הירדן. לאיתן כבל הצטרף גם "הזרם המרכזי" במפלגת העבודה. גם לפיד ואבי גבאי לא יתנגדו לסיפוח הבקעה והגושים.

זו הזדמנות היסטורית: לראשונה מאז 1967 יש קונצנזוס ישראלי על סיפוח חלק מיו"ש ללא הסכם, באופן חד צדדי. כאיש ימין הייתי רוצה לראות סיפוח רחב של רוב שטחי יו"ש, אולם ברור שיש כאן הזדמנות נדירה להסכים על סיפוח קטן יותר בקונצנזוס לאומי, ללא הסכם, ולהקטין את מימדיו הטריטוריאליים של הוויכוח הלאומי, אז מדוע הממשלה לא מספחת מיידית לפחות את מה שאפשר להסכים עליו עם השמאל המתון?

מדוע נפתלי בנט ושרי הימין שותקים? בשביל מה בחרנו ממשלת ימין? אתם ימין? תמשלו כמו ימין או שתלכו הביתה, כולכם, מבלי יוצא מהכלל. האחריות לחידלון הזה היא על כל שרי הממשלה.

עבורי, כתומך ליכוד, העובדה שאיתן כבל עוקף את נתניהו מימין, מביכה. להזכירכם, בפעם האחרונה שנתניהו דיבר על בקעת הירדן מעל בימת הכנסת, הוא דיבר על שליטה ביטחונית ארוכת טווח, אפילו לא על ריבונות. כבל בפירוש עקף אותו מימין. נכון, ח"כ כבל מדבר גם על הקפאה במקביל מחוץ לגושים (הקפאה שממילא קיימת לבושתנו) אבל לא חובה להסכים על הכל. הימין חייב לספח כל מה שהשמאל מוכן לספח חד צדדית, היום.

לכל מי שטוען שהמדיניות הזו תביא עלינו מדינה דו לאומית, נזכיר את תכנית האוטונומיה, שקיבלה גושפנקא בינלאומית בהסכמי קמפ דיוויד ואח"כ בוועידת מדריד, שם "הפלסטינים" ישבו במשלחת משותפת עם ירדן, תחת דגל ירדני ללא ייצוג עצמאי. ישראל יכולה לספח היום 70% משטחי יו"ש במחיר מינימאלי של סיפוח 5% מהאוכלוסייה הערבית. ומה יהיה בשאר השטח? אוטונומיה ירדנית בניהול מקומי. ממילא הם היו כולם אזרחי ירדן עד 1988.

לישראל יש מספיק מנופי לחץ לכפות כזה פתרון על ירדן ועל אש"פ, בגיבוי אמריקאי (ואולי גם סעודי ומצרי). "לכפות" כתבתי, כי כך מגיעים להישגים בזירה המדינית. לא תהיה שעת כושר טובה יותר. כך ישראל תקבל את זכויותיה ביו"ש יחד עם גבולות ביטחון ללא שום סיכון למדינה דו לאומית.

פוליטיקאים זה עם לחיץ בדרך כלל. אנחנו צריכים ללמוד מפרשת גירוש המסתננים איך לחץ מימין יכול לגרום לממשלה לשנות כיוון. הציבור הימני חייב להפעיל לחץ בכל הכוח כדי לגרום לממשלה לקבוע עובדות שימנעו מכל ממשלת שמאל בעתיד לקפל את ישראל לגבולות שאינם ברי הגנה. זה בנפשנו!

יחס הימין לנתניהו חייב להיות ענייני: מחמאות כאשר הוא מביא הישגים נפלאים לישראל, הגנה כאשר השמאל רודף אותו ואת משפחתו, אך גם ביקורת כאשר הוא לא בונה ביו"ש, לא נאבק באקטיביזם השיפוטי, לא מגרש מסתננים ומחמיץ הזדמנות היסטורית להקים לישראל גבולות ביטחון חדשים ומוכרים.

אם לא נדע לדרוש מהפוליטיקאים שלנו תוצאות, נמשיך להתאכזב ולהרגיש שהימין נבחר אך השמאל עדיין בשלטון.