בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם רות רלב"ג

בת 58, גרה בירושלים, נשואה לאבי, אם לשניים וסבתא לנכד, סמנכ"לית כספים בבית החולים שערי צדק

עפרה לקס , י"ז בסיון תשע"ח

רות רלב"ג
רות רלב"ג
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

התחלה/ תשעה באב תש"כ, "כשהייתי בוכה, אמי הייתה אומרת לי: רואים שנולדת בתשעה באב". התאריך העצוב גרם לה לוותר על התאריך העברי, והיא חוגגת יום הולדת רק בלועזי.

הבית/ האב עלה מתימן בשנת 1934, היה פקיד בכיר בסוכנות היהודית, פעיל מאוד במפד"ל ואחרי שפרש היה נציג הפועל המזרחי בהסתדרות הציונית. "היינו בית מאוד פוליטי". האם עלתה ממרוקו עם עליית הנוער ולמדה בבית הספר לסיעוד בביקור חולים. כשהגיעה לטפל בעלייתה של אמה פגשה פקיד סוכנות מיוחד ומאז הכול היסטוריה. שלושה ילדים, היא הסנדוויץ'.

שליחות/ כמה חודשים אחרי תחילת כיתה א' נסעה המשפחה למרסיי. "אבי הקים תחנת מעבר מאוד גדולה של עולים. היו בה לימוד עברית והכנה לעלייה ארצה ובהמשך גם בית ספר יהודי של יום א'". היא לא ידעה מילה בצרפתית והייתה צריכה להשתלב.

נשארים בארץ/ החזרה הייתה מורכבת "כי שם היו לי חברים מגוונים וקהילה שהתגבשה". כשבגרה, סירבה לצאת לשליחויות מטעם העבודה של בעלה או שלה. "זה נותן יכולות של שפה וביטחון, אבל יש בזה אלמנט של נוודות, אולי קצת של ניתוק. זה לא משהו שהייתי רוצה לתת לילדים שלי".

לימודים/ את יתרת הלימודים עשתה בבית הספר מעלה בירושלים. הזיכרון החזק הוא מד"ר בולה, המנהל האגדי, שהיה נכנס פעם ברבעון לכל כיתה בבית הספר. "הוא היה מדבר על הערכים היסודיים של עם ישראל בארץ ישראל. לפני הכול הוא היה מחנך, והייתה ממנו הרבה יראת כבוד".

תנועת נוער/ צופים דתיים, שבט משואות. "השתתפנו בכל הפעולות של תנועת הצופים הגדולה, ולמרות שהיינו קטנים יחסית לתנועה, נתנו לנו הרבה מקום". בשנים האלה הייתה חברה גם בהסתדרות הציונית לנוער, ופגשה בני נוער שהגיעו לישראל מכל העולם. בין הלימודים לצבא הדריכה קבוצות נוער מבית ספר יהודי בלונדון.

צבא/ בבית ציפו שתלך לשירות לאומי, אבל היא הפתיעה והתגייסה לצבא. סבה "קיבל את זה בסערה". היא הייתה קצינת ח"ן, אחראית על 180 חיילות וחיילים בגזרת פיקוד הצפון. היו לה חיילים בדואים שרצו להתגייר, בני מושבים שנקרעו בין דרישות הצבא לדרישות החקלאות של הבית, חיילים מבתים קשים ועוד. "באתי מחממה ונדהמתי ממה שראיתי. בצבא הכרתי את ישראל האחרת וחוויתי גבול חם מבחינת אירועים ביטחוניים".

אקדמיה/ אחרי בגרות מוגברת במדעי הטבע השתלבה במסלול על-חוגי במדעי הטבע באוניברסיטה העברית. "לא אהבתי את השנה הראשונה. היו בה הרבה שעות במעבדה, מתחת לאדמה". חבריה סיפרו לה שנפתח בית ספר חדש למנהל עסקים. "מצאתי את המקום שדיבר אליי", למרות שהיו בו מעט מאוד נשים.

מעט נשים/ "תמיד הנושא של מגדר מלווה אותי. תמיד מתייחסים אליי בחשדנות כי אני אישה אז אולי לא אעמוד בדרישות. בכל תפקידי הניהול שעשיתי, הייתי האישה הראשונה. היום יש יותר נשים בתפקידים האלה, ובעולם העסקי בכלל".

מסלול ניהולי/ אחרי יריד תעסוקה באוניברסיטה, הבנק הבינלאומי רדף אחריה שתתחיל לעבוד אצלו, למרות שעוד נותרו לה בחינות. "לפי המסלול היינו צריכים להיות תקופה בכל תפקיד בבנק. בקופה הייתי רק שבוע, כי הייתי סופרת כל סכום פעמיים". האחראיים גילו את כישרון השפות שלה וייעדו אותה לסחר חוץ ולאשראי.

מהירות שיא/ היא טיפסה בזריזות במעלה התפקידים, ובתוך שנה ושמונה חודשים קיבלה זכות מורשית חתימה, "עד היום לא שברו את השיא הזה". עד מהרה קיבלה לידיה ניהול של סניף עסקי שהייתה צריכה לסגור אותו ובכל זאת לשמר את העסקים שבו. היא דווקא ראתה את הפוטנציאל, ואז הוחלט שלא לסגור. "במשך שלוש שנים היינו הסניף המצטיין". אחר כך עברה לנהל את הסניף הראשי של ירושלים ובהמשך הייתה חברת הנהלת הבנק במשך שלוש וחצי שנים.

מילואים/ היא רצתה לשנות, וכבר הייתה בדרכה לבנק אחר, כשקיבלה טלפון מדני נווה, אותו הכירה מתקופת הנערות. "הוא היה אז שר הבריאות. דני אמר לי 'תבואי לשירות מילואים'". הוא ביקש שתגיע לטפל במערך הכלכלי של משרד הבריאות, מול משרד האוצר. "אמרתי: אני לא מכירה את הכלכלה הממשלתית, לא דוברת השפה". אבל הוא לחץ וגם המנכ"ל, "וברגע של חולשה אמרתי כן".

הכיוון ההפוך/ רוב האנשים מתחילים במערכת הציבורית ואז הולכים לעסקים פרטיים. היא צעדה במסלול הנגדי. "הייתי ברשימת 40 הצעירים המבטיחים, ובהיותי האישה הראשונה בכל מיני תפקידים, העתיד היה נראה מבטיח". אבל היא החליטה "לתת תרומה חברתית חשובה". במשך שש שנים הייתה במשרד כסמנכ"ל תכנון ותקציב וראש מנהלת בתי החולים. כמה פעמים הציעו לה להיות מנכ"לית אך היא סירבה.

רפואה ציבורית/ רמת שירותי הבריאות בישראל היא "טובה מאוד". אבל למרות ההתערבות הממשלתית עדיין אין מספיק מיטות "במובן של צוות מטפל. שיעור המיטות ל‑1,000 נפש הוא מהנמוכים ב‑OECD". פרט לכך התורים ארוכים, "ואז גם אם ידך משגת וגם אם לא, הולכים לרפואה הפרטית. אנחנו מייצרים בעיה חברתית ומעלים את ההוצאה הכלכלית על בריאות. אנחנו עלולים להגיע למצב של ארצות הברית".

הפתרונות/ יש להוסיף תקנים, לעודד את המערכת הציבורית ולרסן רגולטורית את הרפואה הפרטית. "אי אפשר שלא לאפשר רפואה פרטית בכלל, אבל יש עניין של מינונים".

שערי צדק/ תקופה קצרה הייתה מפתחת עסקית באיכילוב, אך רצתה לשוב לעבוד בירושלים. כך הגיעה לפני שבע שנים לתפקיד סמנכ"לית כספים בשערי צדק.

בית חולים וילף לילדים/ אגף גדול וחדש בבית החולים. כאחראית על הבינוי היא מאוד גאה בו "גם מבחינת תוכן וגם מבחינת תשתית. אנחנו מתכננים יחד עם הצוותים המקצועיים וזה מייצר תוצאה של מבנה - גם בנינו באופן שיהיה מותאם לילדים ולהוריהם".

יולדת? משתלמת/ "כל בתי החולים רוצים לקבל עוד לידות כי העבודה היא מול הביטוח הלאומי. הוא משלם פעמיים בשבוע ולא מבקש הנחות. זה מעניק יציבות כלכלית". עם זאת, בניגוד למיתוס, בתי החולים לא מתעשרים מלידות. "הביטוח מאוד יקר. 50 אחוזים מהתביעות הרפואיות הן בנושא מיילדות".

חם בתנור/ כיום עוסקים בהקמת מכון רדיותרפיה, בניין חדש של עשרת אלפים מ"ר וחניון תת קרקעי עם 800 מקומות חנייה. "אנחנו בשלבים סופיים של חפירה, התחלת בינוי ברבע האחרון של השנה". הסבלנות הנדרשת: שנתיים בערך.

משפחה/ את אבי, בעלה, הכירה בחוג לכלכלה, "אבל אף פעם לא למדנו ביחד בחברותא". אבי הוא כלכלן שעובד בתחום התיירות בירושלים.

הברכה/ שני ילדים. יונתן הוא עו"ד במשרד המשפטים, נשוי לעידן ויש להם בן, איתמר. ניצן למדה כלכלה ועובדת בתל אביב. שני הילדים גרים בירושלים לשמחת ההורים. היא מודה לבעלה שהיה אב פעיל ולאמה שהייתה סבתא מעורבת. בזכותם הילדים "יצאו מוצלחים ולי התאפשר לעשות קריירה".

הפינה העסקית/ למרות שהיום היא עובדת במערכת הציבורית, עדיין יש מקום קטן בלב ובלו"ז לעשייה עסקית. היא ממשיכה לכהן כדירקטורית בכמה חברות, בהן כי"ל ומותג האופנה גולף.

אם זה לא היה המסלול/ אולי עורכת דין. אבל היא מרוצה ממסלול חייה. "נגעתי בכמה דברים והייתה לי זכות הבחירה. אני נמצאת במקום שטוב לי, כנראה שאני עושה מה שאני צריכה לעשות".

ירושלים/ "ההתיישבות בירושלים היא לא פחות חשובה מבכל חלקי ארץ ישראל. חיזוקה הוא משימה לאומית מדרגה ראשונה. זה לא קל, כי היא יקרה וקשה למצוא בה תעסוקה. צריך לסייע לה מכל ההיבטים - ערכית, כלכלית וחברתית".

בריאות בפריפריה/ "המדינה מנסה לפעול, גם בצד התמריצים והמענקים וגם בנושא התמיכה. היא גם מנסה לקדם תשתיות, כדי שתושבי הפריפריה לא יצטרכו לנסוע למרכז. אבל התוצאה אינה מספקת. צריך לעשות תוכנית התערבות מסיבית יותר".

במגרש הביתי

בוקר טוב/ שבעה ימים בשבוע מתקיימת יקיצה טבעית בין חמש לחמש וחצי, "הרגל של שנים רבות שבהן נסעתי לתל אביב". ההבדל בין סוף השבוע לאמצעו הוא "שאני לא צריכה לקפוץ מהמיטה". בימי חול בשש היא כבר בבריכה, ובשבע בבית החולים. "לפעמים אפילו קודם, כשיש ישיבות מוקדמות".

מוזיקה/ שומעת הכול, אבל בעיקר שירי ארץ ישראל של פעם, כולל שלמה ארצי ואריק איינשטיין. הכי חדשני בז'אנר הוא עידן רייכל.

שבת/ של משפחה ושל אורחים. "יש לנו קהילה מאוד חזקה בבית הכרם שקיבלה אותנו לפני 27 שנים. יש כאן המון עולים מארצות הברית שעלו ארצה מטעמים ציוניים. אנחנו נהנים להתארח זה אצל זה בחגים ובשבתות".

אוכל/ דגים "בכל הצורות שלהם".

פנאי/ אוהבת מאוד לקרוא. "כדי לשמור על האנגלית שלי, אני קוראת רק באנגלית", כן, גם ספרים ישראליים.

אחזקת הבית/ "הרבה שנים ניקינו בעצמנו", אבל היום היא מגדירה את עצמה מפונקת. "יש לי עוזרת מופלאה שמגיעה פעם בשבוע". למרות זאת, את הגיהוץ השאירה לעצמה. "אני אוהבת לגהץ, זה מרגיע אותי".

דמות מופת/ בגין. "הוא היה פוליטיקאי, אבל לפני כל דבר אחר גם ערכי. הוא תמיד התאים את עצמו לתקופה וקיבל החלטות". התחושה שלה היא ש"חסרה היום הדמות שתיקח אותנו קדימה במובן הדתי, החברתי והלאומי". היא מאמינה ש"הציונות הדתית הייתה צריכה להיות גשר", ובמקום זה "התכנסנו בתוך מוסדות ותקשורת משלנו. אני מצרה על זה. אני גדלתי בבית שהיה גשר".

כשתהיי גדולה/ סבתא, "כי זה הדבר הכי מופלא שיש לי בחיי". חוץ מזה, כמי שהייתה חברת מועצת העיר במשך חמש שנים וכמי שמחוברת לעשייה חברתית "הייתי רוצה למצוא יותר מקום לזה בחיים שלי. אני מאמינה שצריך לעשות יותר".

לתגובות: ofralax@gmail.com