בשבע מהדורה דיגיטלית

סוד הקסם היהודי

ויקטור עטיה, קוסם ושליח חב"ד בקריית ארבע-חברון, מעניק לקסמים ניחוח יהודי במיוחד, ומקדיש אותם לזכר בתו שנפטרה בנסיבות טרגיות

אהרן גרנות , י"ז בסיון תשע"ח

זכה לכינוי "החלילן מחברון". ויקטור עטיה
זכה לכינוי "החלילן מחברון". ויקטור עטיה
צילום: דוד וילדר

אני נותן לויקטור עטיה שטר של 20 שקלים, הוא מקפלו בידיו ותוך שניות הוא הופך לשטר של 200 שקלים.

"הכול אחיזת עיניים", הוא אומר לי ומוציא מכיס מכנסיו גם את השטר בן 20 השקלים שנתתי לו. "אני לא הקב"ה שבורא יש מאין ואני אומר את זה לקהל. הכול אחיזת עיניים, שום דבר הוא לא משהו אחר".

הוא זורק לעברי קוביות. "תבחר מספר, תציץ בו רגע ותסגור את כף ידך", הוא מבקש. בחרתי את המספר חמש. אני מסתכל בעיניו. אבל עטיה לא ייתן תשובה סתמית, אלא יעניק לה תוכן יהודי: "אתה מאמין בעין הרע", הוא אומר לי, "משום שבחרת את המילה חמסה, כלומר חמש". אני מנסה שוב, הפעם אני בוחר את המספר שלוש. "זיכה אותך ה' לגור בקריית ארבע חברון, בקרבת שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב", הוא יורה את התשובה הנכונה.

איך אתה עושה את זה?

"אני לא יכול לגלות", הוא אומר בחיוך, "יש דברים שאם אגלה, אקלקל לאחרים. הם התאמנו על כך שנים רבות, מקבלים על כך כסף רב, אני לא יכול לקלקל להם. אני יכול רק לומר ששום דבר זה לא קריאת חושים או טלפתיה, הכול זריזות ידיים והתאמנות של שנים".

התואר "קוסם" לא מצטייר בדרך כלל בדמיון עם יהודי בעל חזות חרדית-חסידית. אבל ויקטור עטיה, שליח חב"ד בקריית ארבע-חברון, מנפץ את המיתוס. עם הזקן והמגבעת החב"דית הוא שולף בזריזות קלפים, קוביות ושאר אביזרים מקצועיים, ומפתיע את העומדים מולו בכל פעם מחדש. מי שפוגש את עטיה העליז ומלא ההפתעות, יתקשה להאמין לאסון שפקד אותו לפני 11 שנים. אסון שאת תוצאותיו הוא נושא עמו מדי יום, ולוקח אותו גם אל תוך מופעי הקוסמות שהוא מעלה בארץ ובעולם.

"אמא, מחר יבואו הרבה אורחים"

הסלולרי בכיסו של ויקטור רטט. ידידו דניאל כהן היה מעבר לקו: "אתה בקריית ארבע? יש לך שריפה בבית, אתה יודע מה קרה שם? תעדכן אותי". "השריפה בתוך הבית או ליד הבית?", שאל ויקטור, החששות החלו להתגנב אל ליבו. "ליד הבית", השיב כהן. הטלפון הבא היה מדבורה אשתו. "תבוא מיד הביתה", צעקה בבהלה, "חיה מושקא נשרפה".

ויקטור עטיה, שליח חב"ד בקריית ארבע-חברון, קיבל את ההודעה המטלטלת כששהה בניחום אבלים אצל אב שכול שבנו נשרף במלחמה. יחד איתו היה בנו מנדי. השניים נכנסו מיד למכונית והחלו בנסיעה מטורפת הביתה, אחת הנסיעות הקשות שביצע ויקטור בחייו. "הייתה לי הרגשה רעה", הוא משחזר את נסיעת הבלהות ההיא, "נכנסתי לרכב והתחלתי לנהוג. הברכיים שלי רעדו, ראיתי את הדרך בצבע שחור, חשך עליי עולמי כפשוטו". העיניים היו בכביש, הלב היה במקום אחר.

הרכב התקרב לשכונת המדורגים שבה מתגוררת משפחת עטיה. הגן, שהיה מלא בילדים, היה כעת ריק, ליד הבית חנו מכוניות רבות. מתוך הבית הגיח אחד החברים, הרב אברהם טולדנו. "נכון שלא הצלחתם להציל את חיה מושקא שלי?" שאל ויקטור את הרב טולדנו. הרב טולדנו התקרב וחיבק את ויקטור בחוזקה, "ברוך דיין האמת", אמר לו והשניים געו בבכי.

כמה שעות קודם לכן ירדה חיה מושקא בת השמונה וחצי לחצר לשחק וקופסת גפרורים בידה. היא נכנסה לתוך "מחנה" מאולתר שהקימה עם ילדי השכונה. המחנה מוקם בתוך סכך ישן שנותר מסוכות. הגפרורים נדלקו וחיה מושקא נקלעה לתוך מלכודת אש. בשלב מסוים יעץ לה אחיה להשליך את שמלתה ולברוח. "אבל אני לא אהיה צנועה", אמרה בתמימותה ובחרה להישרף. כל העניין נמשך דקות ספורות וללוחמי האש שהיו בסמוך כבר לא היה מה להציל. "ברור שעל פי ההלכה היה עליה להשליך את שמלתה ולהישאר לא צנועה ולהינצל, אבל היא לא חשבה על האפשרות הזאת", אומר אביה.

"כמה ימים לאחר מכן", מספר האב השכול, "הגיע המקרה הזה לפתחו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. שאלו אותו כיצד יכול להיות שדווקא בתו של שליח חב"ד בחברון, העוסק בהפצת יהדות, נלקחת בצורה נוראית שכזאת. הוא השיב שהילדה הזאת באה לעולם לתקן את נושא הצניעות".

"מיליון מחשבות החלו להתרוצץ לי בראש. איבדתי ילדה בגיל צעיר, שוב לא אראה אותה, אפילו לא הספקתי להיפרד כמו שצריך. אבל הבנתי שיש לי אחריות על המשפחה ועכשיו גם על הלוויה". הם החליטו לקבור אותה בבית החיים העתיק של חברון. באותו מקום טמנה בזמנו סבתה של חיה מושקא, שרה נחשון, אשת הצייר החב"די ר' ברוך נחשון ואמה של האם דבורה עטיה, את בנה אברהם ידידיה. קבורת בנה של נחשון, שהייתה כרוכה בסיפור הירואי במיוחד, החזירה אז את בית הקברות העתיק של חברון לידי יהודים, לראשונה מאז טבח תרפ"ט.

"יום קודם האסון", נזכר ויקטור, "שהיתי בבית הוריי בבת ים. דבורה אשתי סיפרה לי בטלפון שהיא באה הביתה ומצאה שחיה מושקא צחצחה לבדה את כל הבית, דבר שלא עשתה בעבר. כששאלה אותה דבורה מה קרה לפתע, אמרה לה חיה מושקא: אמא, ניקיתי את הבית כי מחר יבואו אלינו הרבה אורחים. לו רק ידעה הילדה כמה אורחים צפויים למלא את הבית למחרת", אומר אביה וקולו נשנק.

דבר האסון היכה גלים ואלפים עלו לרגל לבית המשפחה בקריית ארבע לביקורי ניחומים. "בשעות היום עוד יכולתי להיות חזק", הוא משחזר, "בלילה הלכו כולם ואנחנו נותרנו עם האבל, היגון והכרית שלתוכה בכינו אשתי ואנוכי. בערב אמרנו מי ייתן בוקר ושוב נהיה עם ההמון".

אילו מחשבות חלפו לך בראש?

"בהתחלה הייתי אומר לעצמי, כמה לא הוגן הדבר הזה. הייתה לי ילדה בת שמונה וחצי, אני לא אראה אותה יותר, שאלתי את נפשי למות. אמרתי לקב"ה: קח אותי יחד איתה. אבל אז נזכרתי במה שהיה כמה ימים קודם לכן בביתי, כשאחד מילדיי היכה את אחיו. כשייסרתי אותו על כך, הוא כיסה את פניו בשמיכה. אמרתי לו שלמילים בחירה ובריחה יש אותו שורש וצריך לבחור. זה מה שאמרתי לעצמי. החלטתי לבחור בחיים ולא לברוח מהם, הבנתי שעליי לחיות למען המשפחה, למען מפעל החיים שלי. פעמים רבות דימיתי כיצד הלכה הבת שלי לעולמה. יש יהודים שהולכים לישון ולא קמים, זוהי מיתת נשיקה. הבת שלי נשרפה בחיים, בוודאי חוותה ייסורים נוראים, זה לא נתן לי מנוח. פעמים רבות דימיתי את הרגע הזה, לא יכולתי לעמוד במחשבות האלה שייסרו את רוחי".

הזמן מרפא את הפצעים?

"מרפא, אבל לא משכיח. בכל הזדמנות, בכל שמחה משפחתית, בכל כינוס אנחנו מסתכלים על הכיסא הריק ואומרים לעצמנו: עכשיו היא הייתה צריכה להיות בת 16".

ימים רבים ביכה ויקטור את אובדנו, עד שהחליט להתנער. "הבנתי שאני לא יכול כל היום להתאבל. מאחור נשארה משפחה ברוכת ילדים, מפעל חיים של בית חב"ד קריית ארבע-חברון, קריירה של קוסם בראשית דרכה. אני לא יכול להפקיר את הכול", הוא מספר. אחד מידידיו הציע לו שאם יבנה בית לזכרה של הבת, הבית יוכל לתת לו מעט נחמה. "בזמנו קיבלתי מראש המועצה הקודם צבי קצובר שטח לבנות עליו את בית חב"ד", הוא מספר, "עד אז לא עשינו זאת. כעת החלטנו לבנות בית לזכרה של חיה מושקא שלנו".

אבל כדי לבנות מבנה ציבור משמעותי, צריך תקציב. עטיה גייס את כישרונו-תחביבו מהעבר - מופעי קסמים, וצירף אליו את חברו דניאל כהן, שליח חב"ד בחברון, שכישרונו היה בגיוס כספים. יחד הם עברו ברחבי הארץ ובעיקר בחו"ל. "באמצעות הקסמים הגעתי למקומות שאיש לא הגיע אליהם והלבבות נפתחו", הוא מעיד. הם אספו פרוטה לפרוטה ומקץ שלוש שנים התנוסס במרכז קריית ארבע מבנה מפואר של בית חב"ד, על שמה של חיה מושקא. כיום המבנה משמש בית כנסת פעיל ובו מניינים רבים בכל שעות היום והערב. למקום מגיעים אזרחים וגם חיילים, והוא משמש גם לאירוח. על הפעילות ממונה שליח חב"ד רפאל ברוד.

"הלב נפתח ואפשר לדבר על יהדות"

את מופע הקסמים שלו הפך עטיה למופע שעניינו צמיחה מתוך משבר. כיום הוא מוזמן לכל רחבי הארץ והעולם, מבצע את קסמיו ופעלוליו, מפיח בהם רוח יהודית ומספר דרכם את סיפור התמודדותו עם אובדנה של בתו האהובה.

עטיה אומנם אינו קוסם מהסוג ששולף שפנים מהכובע ולא יונים מהכיס, אבל מכיס חולצתו מבצבצים כל העת קלפים ובכיס מכנסיו מונחות קוביות. בארנקו שטרות כסף מתחלפים והוא מוכן להפתיע בכל עת את העומד מולו.

איך הגעת לתחום של עשיית קסמים?

"את מלאכת הקוסמות למדתי עוד הרבה לפני אובדנה של בתי", הוא מספר, "הייתי במקום כלשהו בניסיון לאסוף כספים לפעילות בית חב"ד בקריית ארבע-חברון, ולפתע הגיע מישהו שפתח את ארנקו ובמקום כסף יצאה משם אש. הוא סגר את הארנק, שוב פתח אותו ושוב הוציא משם אש. האנשים נדלקו, הלבבות נפתחו. הבנתי שאם אלמד גם אני לעשות כמוהו, גם אני יכול לפתוח לבבות למטרות שלי: לקרב ליהדות ולהתרים אנשים לטובת הפעילות שלי.

"התעניינתי בבתי ספר לקוסמים, ואנשים התפלאו על היהודי בעל החזות החרדית שמעוניין ללמוד קוסמות. שילמתי כסף רב, התחלתי ללמוד והתקדמתי". כיום, לאחר מאות הופעות בארץ ובעולם, עטיה הוא חבר רשמי באגודת הקוסמים.

"יש משהו בקסמים האלה", אומר ויקטור, "שמרגיע את כולם, אני יכול ללכת במרכזה של חברון המתוחה, לבצע פעלול והרחוב עוצר את נשימתו. סביבי נמצאים יהודים וערבים תושבי המקום, שביום יום השלום ביניהם לא פורח אבל סביבי הם מרותקים ושמחים, ולידם גם שוטרי מג"ב, אין לזה סוף. הקסמים האלה פותחים את הלב. אנשים חילונים שאינם רגילים לקוסם בחזות דתית חרדית, פתאום עומדים מוקסמים. הלב נפתח ואני יכול לדבר אל ליבם יהדות".

ויקטור שולף מכיסו כפית רגילה לחלוטין, נותן אותה בידי ומבקש שאסגור את כף ידי. הוא מתחיל לסובב את הכף ולפתע אני שם לב שידית הכף אינה ישרה אלא נראית כאילו מישהו יצר בה מעין הברגה. "אתה יודע מה מזכיר לי סיבוב", הוא אומר בעודי מתפעם ומתפעל, "בפורים אנחנו מסובבים את הרעשן מלמטה משום שהגזירה הייתה גופנית. בחנוכה לעומת זאת אנחנו מסובבים את הסביבון מלמעלה משום שהגזירה של היוונים הייתה רוחנית", הוא מספק עוד הסבר יהודי לפעלול על-חושי.

עטיה ממשיך להדגים עליי שורה של קסמים ופעלולים, וכשאני מבקש ממנו בכל פעם לגלות את הטריק הוא מסרב. לבסוף הוא נעתר לגלות סוד מקצועי אחד: הוא משליך לעברי קובייה. "תבחר שני מספרים בכל צד שהוא", הוא מבקש, "עכשיו הבט בקובייה, נכון ששתי הבחירות שלך יצרו את המספר 7?". איך עושים את זה? עטיה חושף: "תבדוק את כל הקובייה, היא מורכבת כולה בכל מצב שלא יהיה ממספרים שהסכום שלהם הוא שבע, בכל צד שלא תבחר. אבל זה קל", הוא אומר בחיוך, "את היתר לא אוכל לגלות. אם אגלה, מי יזמין אותי שוב?".

מהמועדון לקבלת שבת

32 שנים הוא מתגורר בחברון, שבה גידלו הוא ודבורה אשתו את 12 ילדיהם, חלקם כבר הקימו משפחות משל עצמם. בנם הבכור יונתן, שעשה שירות צבאי כלוחם, הקים ומפעיל את בית חב"ד במערת המכפלה, ומתגורר עם אשתו וילדיו סמוך להוריו. שאר ילדיו התפזרו ברחבי הארץ. דבורה אשתו היא ילידת חברון, כאמור בתם של הצייר החב"די מראשוני מקימי היישוב ר' ברוך נחשון ורעייתו שרה.

ויקטור עטיה נולד בבת ים. הצצה חטופה לאלבום נעוריו מגלה ילד יפה תואר, שחום וגלוי ראש בעל רעמת תלתלים יפהפייה. "נולדתי למשפחה מסורתית שבה היינו עושים 'קידוש מהסרטים', כלומר עושים קידוש ולאחר מכן רואים סרט". את לילות שבת היה מבלה במועדונים ומסיבות. את השבתות היה מבלה בים ולאחר מכן במשחקי כדורגל.

וכמו תמיד בסיפורים האלה, מישהו ביקש ממנו להניח תפילין. "בפעם הראשונה סירבתי ואמרתי לו: תניח לי מהנחת התפילין", הוא משחזר, "בפעם השלישית נעתרתי. הנחתי תפילין והרגשתי הרגשה מיוחדת. התחלתי לחפש את עצמי. כשמניח התפילין החב"דניק ראה שאני קורא את קריאת שמע ביתר תשומת לב, הוא כבר סיפר לי על קבלת שבת שמתקיימת בשעה מסוימת בעיר. "אני במסיבה", אמרתי לו אבל לאחר מכן אמרתי לעצמי שממילא אני מחפש את עצמי, אז מה אכפת לי פעם אחת לוותר על המסיבה. וכך היה. באתי לקבלת שבת, הייתה שם אווירה מיוחדת מאוד, נעימה, שלא הכרתי בעבר. השירים היו שקטים ומיד התאהבתי בהם. באותה קבלת שבת הבנתי שמהיום אני אוותר על המסיבה בליל שבת ואבוא ל'מסיבה' הזאת. כל השאר היסטוריה". הוא נמשך לדרכה של חב"ד, החל ללמוד בישיבת חב"ד והתגייס לצה"ל כבעל תשובה. הוא שירת כמכונאי בתל נוף ונקלע לחבורה של חיילים שכולם היו בעלי תשובה וכולם עברו את השירות יחד.

בצבא פגש את ארז קרלנשטיין, כיום מנכ"ל מוסדות חב"ד ברחובות וחתנו של ר' ברוך נחשון. "ארז הציע לי כשידוך את דבורה, אחות אשתו. השידוך קם והיה והפכתי לגיסו. כשהחלטנו להתיישב בעיר האבות חברון, הפכתי לשליח הרשמי של חב"ד שם". עד אז לא היה שם שליח, והצייר ר' ברוך היה הכתובת של חב"ד במקום.

עד מהרה התאהבו ילדי קריית ארבע-חברון בויקטור הצעיר. "החלילן מחברון", קראו לו בחיבה, על שם החלילן מהמלין שאף הוא צד ילדים בדרכי נועם. הוא סחף את כולם והם נהרו לאולם הכולל של ישיבת ההסדר, שם היה מעביר פעילות לילדי המקום, פעילות שמתקיימת עד היום, כשהוא כבר סבא בעצמו.

מה החלום שלך?

"להמשיך לשמח אנשים, להעלות על פניהם חיוך, להראות להם שהעולם טוב בהרבה ממה שהם חושבים, לקרב אנשים אל עצמם ומתוך כך אל אביהם שבשמיים. לשם כך צריך עבודה רבה של קירוב לבבות". את זה אומנם אפשר לעשות בעזרת הקסמים, אבל העבודה עצמה היא לא קסם חד פעמי, אלא עבודה סיזיפית שעטיה מוכן לה בכל רגע נתון.