בשבע מהדורה דיגיטלית

איקס על הקיר – סיפור לשבת

הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה. את קירות רחובות העיר יזד שבטבורה של פרס עיטרו כתובות בסגנון "גרמניה תנצח!".

עודד מזרחי , י"ז בסיון תשע"ח

סיפור לשבת
סיפור לשבת
צילום: איסטוק

ימים לא קלים עברו על הקהילה היהודית בעיר, שרובה ככולה הייתה מורכבת משומרי תורה ומצוות אדוקים, ולא בכדי זכתה לכינוי "ירושלים הקטנה".

מנהיגה הרוחני של חלקה העני של העיר היה הרב משה שמאי, מחולל מופתים ובעל בקיאות מופלאה בכתבי הזוהר הקדוש ובפירוש רש"י. לא היה זה מאורע נדיר שאחרי ברכותיו נפקדו עקרות, ובעלי חיים מסוכנים וטורדניים כמו נחשים נסוגו מתוקפנותם. הרב נהג לדרוש שעות ארוכות בבית הכנסת של הקהילה, ולחזק את חבריה בימים הקשים שידעו.

יהודי יזד חיו לרוב תחת השפלה ודיכוי של הרוב המוסלמי השיעי. כשיהודי ניגש לחנות ירקות אסור היה לו לגעת בידיו בסחורה והוא נאלץ לתת לבעל החנות כלי כדי שזה יבחר את הירקות, שמא היהודי יטמא בידיו את הסחורה. באותם ימים אף נחטפה נערה יהודייה ואולצה להתחתן עם מוסלמי.

הרב שמאי היה משושלת תלמידיו של גדול חכמי העיר, הצדיק מולא אור שרגא. אולם לאיש לא נודע מעולם כיצד זכה לסודות ועומק פרד"ס התורה, שכן התייתם בגיל צעיר מאביו ונאלץ לעבוד קשה למחייתו ולמחיית אמו ואחיו.

באחד הימים שבהם נדד מביתו לכפרים מוסלמיים רחוקים לצורך פרנסתו, תעה בדרכו במדבר צחיח, וכחום היום חש שהוא עומד בשערי מוות. בשארית כוחותיו החל להתפלל לבורא עולם, כשלפתע נגלתה אליו דמות אדם ובידיו חצי אבטיח. אותו אדם שאל את הרב אם הוא מעוניין באבטיח, והרב השיב בחיוב ובדברי תודה. הוא בירך, התיישב לאכול, וכשנשא את עיניו גילה שמושיעו נעלם כלא היה. בהכירו שזכה לגילוי אליהו, מיד בירך ברכת "מחיה המתים".

באחד המקרים הגיע ראש מחוז אזורי בסוף תפילת מנחה של שבת לבית הכנסת של הרב, בעת שדרש את דרשת השבת בפני קהל רב. ראש המחוז ציווה על הרב שמאי להתלוות אליו כדי שיגלה ברוח קודשו היכן נמצאת טבעת החותם שלו שאבדה, ובלעדיה לא יכול היה לנהל את ענייני הכספים של מחוזו. הרב סירב לצאת ממקומו והסביר למושל כי אינו עוזב את תחומו בשבת, והתחייב שאם יניח לו לסיים את דברי התורה ולא לחלל שבת, עוד באותו לילה הטבעת תימצא. המושל חזר לביתו, ובלילה חלם כי הטבעת נמצאת במקום מסוים בקרבת הנהר. הוא ניעור משנתו, רכב מיד לנהר על גבי סוסו, ואכן לתדהמתו מצא שם את טבעתו.

במקרה אחר, כשבני זוג מוסלמים חשוכי ילדים הגיעו אל הרב שמאי כדי להיוושע ולזכות בפרי בטן, ביקש מהם הרב להצהיר: "משה אמת ותורתו אמת". בני הזוג הסכימו וכעבור שנה נולד להם בן זכר שנקרא מוסה.

אבל החיכוכים עם האוכלוסייה המוסלמית לא פסקו. באחד מאותם ימי דחק של המלחמה, ישב הרב שמאי בחנותו בשעת צהריים. כהרגלו קיווה שלא יגיעו קונים כדי שיוכל ללמוד בזוהר. שכנו המוסלמי שמכר פחמים החליט להפריעו מלימודו, וצעק בקול רם פסוקים מהקוראן. בשלב מסוים ניגש הרב לשכנו וביקש באדיבות: "אתה תקרא בקוראן בשקט, ואני אלמד מבלי להפריע לך". חמת המוסלמי בערה בו. הוא גידף וקילל את הרב, והידר בקללו את משה רבנו ואת אלוקי ישראל.

על כך לא עבר הרב שמאי בשתיקה. לעיני בנו הקטן רבי, נטל פיסת פחם שהייתה בחנותו של המוסלמי, סימן איקס על הקיר ואמר: "על שקיללת וגידפת אותי מחלתי לך, אבל חירוף משה ואלוקי ישראל לא יסולח לך. לא תוסיף לחיות עד הבוקר", ונפנה מהמקום.

באותו לילה מת המוסלמי.

למחרת, עם הגיעו לחנותו, ניגש אל הרב אחד הסוחרים המוסלמים והטיח בו: "נודע לי כי הרגת מוסלמי!". פחד נפל על הרב פן יבולע לקהילה היהודית במעשי נקם, אבל באורח פלא דווקא מאותו היום שמו של הרב נישא עוד יותר בפי הבריות וקהילתו הייתה מוגנת מתמיד.

בשנת תש"י עלה הרב שמאי לישראל, ועם ירידתו מהמטוס בירך "שהחיינו" ונשק לעפר הארץ. אחרי תקופת שהות קצרה במעברה עבר להתגורר במושב בית נחמיה, ולאחר מכן הגשים את חלומו הגדול והתיישב בירושלים, בשכונת נחלאות. הוא זכה להיות ממספידיו של החיד"א הקדוש כשעצמותיו הקדושות הועלו לקבורה בארץ. הרב שמאי זכה לראות דור ישרים מיוצאי חלציו. בט"ז באייר תשכ"ב, כחודש אחרי יום הולדתו ה‑68, השיב את נשמתו הקדושה לבוראה ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

על פי הספר 'מיזד לארץ הקודש'

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com