פרשת בהעלותך
למה נועדה התאווה ואיך להתמודד אתה?

התאווה מוציאה את האדם מהעולם ומביאה אל 'קברות התאווה', אז בשביל מה בכלל נבראה? מהו סודה הנשגב של התאווה?

שמעון כהן , י"ח בסיון תשע"ח

אל מחוץ לגבולות
אל מחוץ לגבולות
צילום: ISTOCK



טוען....

פרשת בהעלותך ממשיכה את המסע במדבר אל הארץ המובטחת, אבל במסע הזה יש גם לא מעט מהמורות ורגעים לא נעימים, חטא המתאוננים, העם דורש בשר, ביקורת פנים משפחתית על התנהלותו של משה עם האישה הכושית אשר לקח.

בסיפור המתאווים אנחנו מתוודעים לנושא תאווה ולנוכחותה בחיים שלנו. העם מתאווה לכמויות עצומות של בשר וכל העם בוכה בשל אותה תאווה בלתי מסופקת ופתאום כולם נזכרים כמה טוב היה במצרים וגם המן, שמגיע מהשמיים, נראה כמו עפר בעיניהם, והעם מגיע עד כדי מאיסה בה'. למה כוח התאווה הרסני כל כך? מה יש בה בתאווה שהורסת בתים וזוגיות, היא שתלטנית, היא דחף ללא בחירה ללא סיפוק והשבעת הרצון, היא דוחקת את הקיים למען הלא קיים ועוד ועוד ובסופה של התאווה מה שנותר הוא קברות התאווה, הפנטזיה מביאה אל הקבר...

ופתאום בסיפור מגיעה תפנית מוזרה. הקב"ה אומר שיש לו פתרון – הרוח. נוסיף נביאים, נוסיף רוח באומה מעבר לרוחו של משה רבנו, ומשה בענוותנותו מוכן לוותר על ייחודו ואומר שהלוואי שהעם כולו יהיו נביאים.

איך תוספת הנבואה והרוח פותרת את בעיית התאווה? ובכלל, מדוע ברא ה' את התאווה?

אחרי כל מה שנאמר על התאווה יש לזכור שיש בה כוח אינסופי, היא כוח נשגב ששואף אל האין, אל מעבר לעולם הזה. מסופר בסיפור חסידי על חסיד שהתפלל שייקחו ממנו את יצר הרע, וכשנלקח ממנו היצר גילה שהפך לבול עץ, ללא חמדת תורה, ללא תשוקה בתפילה, בלי אהבת ה' ובלי התאוות אל האינסוף...

התאווה היא הכוח שמניע אותנו לכסוף ולהידבק כנבראים בבורא והתאווה לא תבוא על סיפוקה לעולם במשהו מגבולות העולם הזה. עם התאווה אנחנו מייצרים את מה שמעבר לגבולות העולם הזה, את הילדים שלנו, אנחנו מורידים נשמות אל גבולות העולם הזה באמצעות התאווה.

התאווה היא דבר נשגב שמבקש דבר נשגב, את ה'. אנחנו, לעומת זאת, נותנים לה דברים בזויים וקטנים ויש כמה פרקטיקות שיוכלו לסייע לנו להתמודד עם התאווה:

ראשית, ענווה. בפרשה נלמד ונקרא על הענווה של משה רבנו. ענווה מעדנת את התאווה, כי כשאני עניו אני מחובר לדבר הגדול מכל, לאינסוף, אני מבין שאני לא חזות הסוף אני חלק מהאינסופי וזה בדיוק מה שהתאווה חפצה, היא כוח אינסופי ושואפת אל משהו אינסופי והענווה מחברת אותנו אל האינסוף.

פתרון נוסף הוא הרוח המוזכרת פעמים רבות בפרשה. תאווה זקוקה לחיי רוח. רוח היא תנועה ומעבר ממקום למקום. כשאני חי חיים של תנועה אני חי חיים של תיקון. הרבה אנשים מפסיקים לחיות חיי תיקון כי הם בוחנים את הדברים על פי התוצאה והרב קוק בדבריו על התשובה מלמד אותנו שהרצון הטוב הוא הכול. לחיות בחיי תיקון הוא לחיות ברצון כלומר לכסוף, לבטא את הרצון ושוב ושוב לרצות ולא להתייאש מהרצון.

התאווה ששואפת אל האין חייבת יש, חייבת קיים, לשם כך אדם צריך להרגיל את עצמו להודות על היש והקיים ולומר תודה ומתוך כך התאווה מתעדנת והולכת.