להכיר את תאיר כדי להבין את הרצח

העיתונאית שרון רופא-אופיר מלווה את אילנה ראדה מאז רצח בתה לפני למעלה מ-11 שנה. בספרה 'תאיר' מתוארת הטרגדיה דרך עיניה של האם.

שמעון כהן , כ' בסיון תשע"ח

להכיר את תאיר
להכיר את תאיר
צילום: מתוך כריכת הספר

אין הרבה מקרים של רצח שאינם לאומניים שזכורים וחרוטים בתודעה הציבורית בישראל במשך שנים כמו הרצח של תאיר ראדה ז"ל לפני 11 שנים וחצי.

בספרה 'תאיר' (הוצאת ידיעות אחרונות) מגוללת העיתונאית שרון רופא-אופיר את סיפור הרצח מנקודת מבטה של אמה של תאיר, אילנה ראדה, ולשם כך היא לוקחת את הקורא להיכרות ארוכה ומוקדמת עם תאיר הילדה ואף עם המשפחה כולה עוד מהימים שקדמו לנישואיה של אילנה עם שמוליק ז"ל.

על הספר הפורס את סיפורה של הטרגדיה האישית והמשפחתית לצד השאלות הקשות על התנהלות מערכת האכיפה והחקירה בישראל, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם רופא-אופיר המספרת על הרגעים בהם נולד הרעיון לכתוב את הספר יחד עם אילנה ראדה. היה זה בפגישתה הראשונה עם אילנה ראדה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת כאשר הוגש כתב האישום נגד זדורוב.

במפגש זה אמרה לה אילנה כי לו היו מכירים את חייה של תאיר היו יודעים מה אירע במותה. שרון עצמה לא הבינה אז את משמעות המשפט שהרי לכאורה ישנו אדם שהורשע על סמך הודאתו והיכרותו פרטים מוכמנים, לכאורה, ומה תוסיף כאן ההיכרות עם חייה של תאיר המנוחה.

במשך שנים ליוותה רופא-אופיר את המשפחה ואת המשפט ולימים במהלך השבעה על מותו של שמוליק ראדה ז"ל שוחחה ארוכות עם רועי, אחיה של תאיר, שסיפר לה סיפורים אישיים על אחותו והקשר המיוחד שהיה ביניהם. משיחה זו הבינה שלמעשה כל היכרותה עם דמותה של תאיר היא היכרות חיצונית "אבל מעבר לזה לא ידעתי כלום. ביקשתי מאילנה להצטרף למסע, לשמוע על הבית שהקימו, על המשפחה ועל תאיר. הופתעתי לגלות שיש דברים שלא הכרתי כמו מחברת השירים שתאיר כתבה, קצות חוט שאף אחד לא משך כדי לראות אם יש משהו מאחוריהם".

לדברי רופא-אופיר "העובדה שאנחנו עדיין עוסקים בפרשה מלמד שיש ספק שמדיר שינה מעינינו, כמו מעיניו של השופט דנציגר ומעיניהם של משפטנים בכירים שאומרים שהמשפט לא התנהל כהלכה", היא אומרת ומציגה כמה דוגמאות לאמירות שכאלה. על עצמה היא אומרת שבחרה בדרך של היצמדות לעובדות וניטרול הצהרות חיצוניות, דרך שהובילה לא פעם לוויכוח ועימות עם אילנה ראדה, עם שמוליק ז"ל ואף עם השופט. למעשה הרצח הפך לחלק מחייה שלה והיא הפכה לחברה של המשפחה על אף חילוקי הדעות.

בספר מגוללת רופא-אופיר מנקודת מבטה של אילנה ראדה מה שנראה ככשלים חמורים באופן חקירת הפרשה, עדויות שלא הושלמו, נתונים שלא נאספו ופרטים שלא נחקרו. אילנה עצמה ממשיכה בימים אלה את מסעה לגילוי העדויות ורופא-אופיר מספרת כי כל גילוי שכזה מטלטל אותה באופן אישי והשאלות טורדות את מנוחתה. בדבריה היא מזכירה דוגמאות אחדות כטביעות הנעליים הקטנות מאלה של זדורוב שנמצאו בתא השירותים בו נרצחה תאיר, השערות שבידיה שאינן של זדורוב ואינן שלה ועוד פרטים המחזקים את התהייה סביב הרשעתו של זדורוב בפרשה.

אילנה ושמוליק, כזכור, היו חלוקים ביניהם בשאלת היחס לאשמתו של זדורוב, ורופא-אופיר רואה בעמדתה של אילנה כזו שהחלה מאינטואיציה אימהית שהלכה והתגברה לנוכח הגילויים שהתבררו ככל שחלף הזמן. השאלות הראשונות החלו עם הכרזת המשטרה על מציאת "רוצח פוטנציאלי", מונח שלאילנה קשה להבינו שהרי אם הוא רוצח מדוע להגדירו כפוטנציאלי, והתחזקו כאשר שאלה את קצין המשטרה המכריז על לכידת זדורוב אם יש טביעת אצבע, אם כלי הרצח נתפס, אם ידוע על מניע לרצח ושאלות נוספות שנענו כולן בשלילה. כל אלה חידדו באילנה את חוסר האמון בממצאים שהוצגו בפני מערכת המשפט.

בספר מספרת אילנה על חיבוק גדול מהחברה בישראל ומנגד על התרחקות של חברים וקרובים שהפסיקו להיות בקשר. בעיני רופא-אופיר מדובר בתופעה טבעית ומוכרת של מבוכת המכרים הוותיקים אל מול הציבור הרחב שמתוודע לאישיותה הקורנת חום ואנושיות, ומתוך כך הוא מבקש לחבק ולחזק.

כשנשאלה אם היא מאמינה שהספר החדש 'תאיר' יביא למה שלא קרה באינספור כתבות, סרטים ודיווחים שהעלו גל של ספקות בציבור הישראלי, אך גל זה גווע כחלוף זמן, האם הפעם תיפתח החקירה מחדש? "היה לי ברור שאני לא הולכת לחשוף את הרוצח אלא להביא את סיפור חייה ואת הקול של אמא שלה. כתבתי שאני מקווה לפזר ולו במעט את הערפל, אז אני מקווה שאצליח בכך ושהקריאה של אילנה לפתוח את החקירה מחדש תיענה. זו התקווה שלי עבורה. את תאיר אי אפשר להחזיר, אבל לפחות שיהיה לה שקט מבחינה נפשית".