הפגנת שמאל. ארכיון
הפגנת שמאל. ארכיוןפלאש 90

לא פחות מארבעה ראיונות שונים, בהם היו מעורבים למעלה משמונה מרואיינים, שמעתי במהלך היום הזה סביב העתירות נגד חוק ההסדרה.

אנשי ימין, אנשי שמאל ובעיקר תושבים ביהודה ושומרון, שרבים מהם נקלעו למצב הזה בעל כורחם. הם קנו בית כחוק, עם תוכניות מאושרות, עם היתרי בנייה וגילו מאוחר יותר שהם עבריינים בדיעבד.

שמעתי בקשב רב את טענות השמאל, בעיקר אנשי שלום עכשיו. שמעתי כיצד הם מתארים את 'עבריינות המאחזים' ולא מתייחסים כלל למציאות בשטח באופן אמיתי. כיצד אחד מדוברי 'שלום עכשיו' טען שאין ממש בדברי המתיישבים לפיהם 'המדינה הביאה אותם לשם'. "גם אני הייתי מתגורר במקומות האלה", טען אותו דובר וסיפר כי היישוב שלו הוכשר בדיעבד ונולד כעבירה על החוק.

אין ספק שיש מקרים שבהם מאחזים שנבנו שלא כחוק זקוקים להכשרה. אבל הסיפור המרכזי של חוק ההסדרה עוסק באלפי מבנים שבשל החלטות מאוחרות, מלפני שנים אחדות, של המנהל האזרחי הוצאו מחוץ לקו כחול. מדובר בבתים בני עשרות שנים שסביר להניח שאף אחד לא באמת יכול לפנות. חלקם מצויים במרכזם של יישובים קיימים.

כל זה לא מעניין את השמאל. מבחינתם תחילת המהלך היא עבריינית. העובדות, שהבתים נקנו והקרקע נרשמה על שם הרוכשים בחטיבה להתיישבות, כפי שקורה באדמות ביו"ש, לא מעניינות. הם מנסים למכור את הנרטיב והסיפור שלהם, לכל מי שרק רוצה לשמוע.

את הצד הימני לא משתיקים, אלא ממתנים. זה בעיקר תלוי במראיין. יצא לי לראיין בעבר ברדיו אלפי אנשים והאמנות הזאת, של ניווט המרואיין למסר שהמראיין בסופו של דבר רוצה להעביר, נהירה לי ואני די סולד ממנה.

בראיונות ששמעתי היה ניכר שאת המגישים האמת קצת פחות מעניינת והעובדות לא ממש חשובות. העיקר שאפשר לקרוא למתנחלים 'עבריינים', להתגולל על אנשים שישבו לבטח באדמתם עשרות שנים באופן חוקי וגילו, לעתים בהפתעה מוחלטת ומבלי שיודעו על כך, שהבתים שלהם הפכו ברגע לבלתי חוקיים.

חוק ההסדרה בא להיטיב, לא להרע. במקום ההסתה של 'שלום עכשיו' שמוצאת יש מאין בעלים לאדמות שאיש מעולם לא דרש, אפשר היה שגם השמאל יבין שהפתרון הנכון הוא לפצות כהוגן את אותם פלסטינים שאדמות הופקעו מהם, אבל במקביל להכשיר את אותם מקומות שבשל שינוי מדיניות, הפכו פתאום לבלתי חוקיים.

כשארגוני השמאל פונים לבג"ץ ומיד גם מתגוללים על הכוונה לחוקק את פסקת ההתגברות, הם מעמיקים את הבעיה שלהם. אין להם עניין בדמוקרטיה. יש להם רצון אחד - לכפות את דעתם. אם לא בהסברה, אז דרך בית המשפט. ואם הסעד לא יבוא משם, אז בהשחרת כל מי שיעמוד בדרכם. בסופו של יום, האמת היא זאת שתנצח.