משמעת והפרעת קשב

משמעת היא כלי חשוב להצלחה בחיים וכשמדובר בילד עם הפרעת קשב מדובר במצרך נדרש הרבה יותר, אך גם קשה הרבה יותר להטמעה.

צביקה מור , כ"א בסיון תשע"ח

סדרת חינוך
סדרת חינוך
צילום: צביקה מור

הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לסייע למשפחות ולילדים עם הפרעת קשב, מאפשרת לי להבחין בדפוסים ובתבניות החוזרים על עצמם במשפחות אלה.

אחת הדוגמאות שאני מרבה להרהר בה לאחרונה, נוגעת בעניין של בניית המשמעת במשפחות שיש בהן הפרעת קשב לפחות לאחד מהילדים. אני עומד מול המקרה, לומד ומתבונן, ושואל את עצמי שאלות שראויות למחקר מקיף ועמוק שיכול לתרום רבות ליציבות וזרימה במשפחות הסובלות מהפרעת הקשב.

לפני שניכנס לשאלות על משמעת והפרעת קשב, נגדיר בקצרה את עניין המשמעת. משמעת בתפיסה המופשטת פירושה, תפיסת עולם שיש סמכות בחיים, יש קול חכם, בוגר, רציני, מועיל, מקיף, כולל ומוכוון מטרה שיש לשמוע לו כדי להצליח בחיים. זה הקול שלא נכנע לחולשות ופיתויים אלא נאמן לאמת, לנכון ולנדרש גם אם הוא לא נוח וצורך עבודה רבה.

אדם ממושמע הוא אדם שמתנהג הלכה למעשה לפי הטוב והמועיל ולא לפי הערב (=הטעים והנעים) כלשון רבי יוסף אלבו בספר העיקרים (מאמר שלישי פרק ל"ה). זהו אדם ששומע בתמידות לקול הסמכותי שבו. בחינוך ילדים, מטרת המשמעת לעצב בילד תפיסת עולם שקיימת סמכות שיש לשמוע לה. הסמכות הראשונה היא ההורים כמובן, וכשקומה זו בנויה כראוי הילד יוכל להיות ממושמע גם במעגלים נוספים כגון הגן, בית הספר, השוטר ברחוב ועוד. המשמעת מאפשרת להקנות לילד הרגלים ותבניות פעולה שבונות אצלו מסגרת של עולם מסודר ויציב שניתן להכניס לתוכה תוכן רב. ללא המשמעת העצמית של הילד שנבנתה לאחר תרגול רב של משמעת עם המבוגרים האחראים עליו, הילד חי למעשה ללא מסגרת ויכולת לדחוף קדימה למרות הקשיים, הפיתויים והחולשות. יודגש כי המשמעת היא מרכיב אחד בחינוך, ועליה להיבנות על בסיס חום ואהבה תמידיים בבית.

להלן מספר שאלות בהקשר של משמעת והפרעת קשב:

- האם ישנם קשיים יחודיים בהקניית המשמעת במשפחות בהן מאובחנת הפרעת קשב?

- מהם הכישורים ההוריים הנדרשים בכדי להקנות משמעת לילדים?

- האם כישורים אלו לקויים במיוחד בקרב הורים המאובחנים בעצמם כבעלי הפרעת קשב?

- האם חוסר המשמעת בבית מחמיר את תסמיני הפרעת הקשב של הילד?

- בהנחה שהמשמעת היא גורם מרכזי בהצלחת הילד בבית, בכיתה ועם החברים, ובהנחה שהמשמעת לקויה יותר בבתים עם הפרעת קשב, האם ניתן לנבא קשיים מהותיים בשדות הנ"ל בקרב ילדים אלו?

ההיגיון הבריא אומר, שכיוון שילד עם הפרעת קשב אינו מחווט נוירולוגית לדרישות הסביבה – משמעת טובה יכולה לסייע לו ביותר. כלומר, כיוון שהילד לא יוצר בעצמו תבניות התנהגות מקדמות, מועילות ויעילות, המשמעת עשויה לבנות אצלו את היכולת הזו ולאפשר לו לזרום טוב יותר עם היום יום בבית, בכיתה ועם החברים. ילד ממושמע הוא ילד "מוחזק". לא מוחזק במובן השלילי והפיזי אלא במובן של מסגרת ותפיסת עולם שמחזיקה אותו מול אתגרי החיים.

משמעת היא הכלי הבסיסי ביותר שעלינו, ההורים, להעניק לילדינו בכדי שיוכלו לגדול לאנשים שמחים ומצליחים. ילד ממושמע הוא ילד שלא "נלחם עם העולם" כשמשהו לא מוצא חן בעיניו. הוא זורם עם דרישות החיים והסביבה ומתגמש בהתאם. הוא רגיל לעמוד מול קושי ומציאות לא רצויה ולהמשיך הלאה. הוא למד לסמוך על עצמו שהוא יכול ומסוגל ולכן יש לו ביטחון עצמי להתמודד עם המשימות הבאות בחייו.

במובן הזה, כל ילד באשר הוא זקוק למשמעת ככלי להצלחה בחיים, אך כשמדובר בילד עם הפרעת קשב או ליתר דיוק במשפחה עם הפרעת קשב הקניית המשמעת נצרכת הרבה יותר אך קשה ביותר להקנייה והטמעה. למרבה הצער, מאחורי רוב הילדים שאובחנו עם הפרעת קשב עומד לפחות הורה אחד שסובל מההפרעה ולרוב לא טופל כראוי. ההורים של היום גדלו ברובם בעולם שלא הכיר מספיק את הפרעת הקשב, ובוודאי לא בממדים של היום, ולכן רובם לא טופלו.

כשהורה מבקש להקנות לילדו הרגל ותפיסת עולם, הוא צריך לחיות אותם בעצמו קודם לכן כדי שיוכל להמחיש לילדו את תוכן החיים שרוצה להקנות לו. הילד לומד הרבה יותר מצפייה בהתנהגות הרגילה של הוריו ומוריו ופחות משמיעת הדיבורים, השיעורים וההטפות שמקבל מהם. אמרו חז"ל "גדול שימושה יותר מלימודה" (ברכות דף ז ע"ב) – השימוש הוא השהייה במחיצת הרב ביום יום. שם ניתן לראות את מה שנלמד מתממש בחיים וזו צורת קליטה חזקה יותר מלימוד. כיוון שילד מעצב את תפיסת עולמו על ידי חיקוי והזדהות, הוא מתמקד בצפייה בהתנהגות הרגילה והיומיומית של הוריו ומוריו.

למרבה הצער, הורה עם הפרעת קשב מובהקת, יתקשה להמחיש לילדו את הרגלי החיים שרוצה כל כך להקנות לו. אם לגדל ילד "רגיל" נדרשים כישורים הוריים רבים, כדי לגדל ילד עם הפרעת קשב, נדרשים כישורים רבים עוד יותר שאינם קיימים ברמה הנדרשת בדרך כלל בקרב הורים הסובלים בעצמם מההפרעה. כשמדובר על הקניית המשמעת, הורה שאין לו משמעת עצמית לא יוכל להקנות לעולם משמעת לילדיו. זה פשוט לא עובד.

פעמים רבות מבקשים ההורים טיפול לילדם הסובל מהפרעת הקשב. מניסיוני ומהבנתי את חשיבות המשמעת בכלל ובמשפחות אלו בפרט, אני בודק את רמת המשמעת בבית ורק לאחר מכן מחליט אם העבודה תתמקד בילד או בהוריו. לעבודה עם ההורים חשיבות בפני עצמה. הורים העוברים תהליך ומקבלים כוחות וכלים להתמודדות בבית, פותרים לא רק את הבעיות הקונקרטיות שעבורן הגיעו, אלא בונים יכולות להתמודדויות עתידיות ומעלים כיתה את ההורות שלהם בכלל. הדבר נכון שבעתיים כשמדובר על בניית המשמעת בבית. בניית המשמעת בבית אינה נושא שניתן להטיל על הילדים ואוי ואבוי אם הילדים יצטרכו לקחת את המשמעת בבית מאחר שהוריהם לא עשו זאת.

הורים לילדים עם הפרעת קשב שבנו מחדש את המשמעת בבית, באופן נכון ומועיל לאחר שנים של קשיים ומלחמות בבית, מדווחים על עליה בתחושת המסוגלות ההורית, בהתגייסות של הילדים למשימות היום-יום ומעל הכל בשיפור דרמטי באווירה הביתית ובקשר בינם ובין ילדיהם.