מאות מצטרפות למעגל המסורבות מדי שנה

מנכ"לית 'יד לאישה': למזל דדון היה מזל שאחרי שנתיים קיבלה גט, אבל היא יוצאת דופן. מדי שנה אנו מטפלים בכ-150 מסורבות גט חדשות.

בני טוקר , כ"ב בסיון תשע"ח

תופעה רחבה. סרבנות גט
תופעה רחבה. סרבנות גט
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90



טוען....

פנינה עומר, מנכ"לית ארגון 'יד לאישה', ארגון סיוע לעגונות ומסורבות גט מבית רשת 'אור תורה סטון' אומרת לערוץ 7 כי מזל דדון שקיבלה את הגט מבעלה ירון אטיאס, היא מקרה אחד שאינו מייצג את הכלל.

"אין ספק שהמקרה הזה מאוד משמח, אבל אנחנו מלוות מדי שנה כמאה וחמישים נשים מסורבות גט שלא רואות את האור בקצה. למזל דדון היה מזל שהסיפור התפרסם גם בזכות העובדה שבית הדין נתן חיוב גט לבעלה, מה שלא קורה תמיד, כי בדרך כלל הבעלים המעגנים מדברים על שלום בית אפשרי, וגם בזכות השימוש היעיל ברשתות החברתיות".

לדבריה, ברוב המקרים האישה ממשיכה להיות עגונה ובעלה פותח בחיים חדשים: "חלק מהבעלים בורחים לחו"ל ופותחים בחיים חדשים עם אישה חדשה. לעומתו האישה תלויה בבעלה ולא יכולה להמשיך בחיים. יש נשים שממתינות עשר שנים ואף יותר כדי שבית הדין יחייב את הבעל לתת גט. כאן, במקרה של מזל דדון, זה קרה בתוך שנתיים".

עומר מציינת כי הסיבות של הסרבנים למעשיהם חוזרות על עצמן. "או שזה רצון לשפר את התנאים בהסכם הגירושין או מסיבות רגשיות של קנאה, נקמה וצורך בשליטה. הבעל אומר 'אם את לא תהיי שלי את גם לא תהיי של אף איש אחר'. יש לנו לקוחה מחסידות מסוימת שהבעל אומר לה שהוא ישחרר אותה רק כשהיא תהיה זקנה ולא תוכל ללדת ילדים לגבר אחר".

לטעמה החברה הישראלית חייבת לגנות את הסרבנים. "ככל שאנחנו כחברה נגנה את תופעת הסרבנות כן ייטב. לצערי היום אנשים לא מבינים את עומק התופעה, אנשים אף מתעניינים לדעת אולי הייתה סיבה לסרבנות. התמונה לא מספיק חדה וברורה".

עומר מאמינה שגם למערכת ההלכתית יש אחריות לפתרון בעיית העגינות. "הפתרונות בסוף צריכים להיות מערכתיים והלכתיים, בשיתוף פעולה עם בתי הדין הרבנים ויש כל מיני פתרונות".