מי צריך ספרים בדור הדיגיטלי?

עשרות אלפים יגדשו את ירידי הספרים בשבוע הספר, יעלעלו, ידפדפו וירכשו, אבל האם בכלל יש צורך בספרים בעידן הדיגיטלי.

שמעון כהן , כ"ג בסיון תשע"ח

עדיין גודשים את שבוע הספר
עדיין גודשים את שבוע הספר
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90



טוען....

שבוע הספר נפתח היום (רביעי) וביומן ערוץ 7 תהינו האם בעידן הדיגיטאלי עוד יש מקום וחשיבות לדפדוף של ממש ועלעול בין דפיו של ספר. לשם כך שוחחנו עם פרופ' אורציון ברתנא, ראש החוג לספרות באוניברסיטת אריאל.

"ספר דיגיטלי הוא ספר שניתן לקרוא אותו ליד שולחן הכתיבה, בכורסא או במיטה כמו ספר מודפס, אבל לא ניתן לקרוא אותו בצוותא. לספר יש גם משמעות חברתית קהילתית תרבותית. אנשים עושים מעשה פיזי כדי להתחבר איתו, מה שלא קיים בספר דיגיטלי", אומר פרופ' ברתנא כשהוא מתייחס להליכה לספריה, לערב קריאה, למועדון קריאה או לחנות ספרים כפעולה פיזית המצריכה מאמץ וקשר חברתי.

לטעמו רק בעתיד הרחוק, כאשר אולי ניתן יהיה להימצא בכמה מקומות במקביל או להעביר מידע דרך מחשבות, רק אז ניתן יהיה להסתפק בספר דיגיטלי. "אנחנו עדיין הולכים לקולנוע למרות שיש לנו מסך בסלולרי, ועדיין נוסעים לחו"ל למרות שבטלוויזיה יש נופים יפים יותר, כך גם המין האנושי צריך את הספר".

לבד מכך, מוסיף פרופ' ברתנא, יתרון נוסף לספר: "כשהספר הוא דיגיטאלי והתקשורת דיגיטאלית ניתן לעשות בו מה שרוצים. אפשר לכתוב הכול ולהעביר לקבוצות חברתיות, אפשר לשנות טקסטים של אחרים. מצד אחד זה נפלא כשהפער בין המחשבה ליצירה הוא כמעט אפס וכל מה שעולה בדעתי יכול לעלות על המסך ולהישלח לכל העולם. מצד שני זה מקל בערך של החומר המודפס. הקושי להדפיס השיג ונותן כבוד לחומר המודפס. זה אמנם מגביל אבל זה משמר ערכיות שאובדת בעידן פוסט מודרני של תקשורת דיגיטאלית. יש באלמנט הדיגיטאלי יתרון אבל יש הרבה חסרונות. לכן כנראה לא מדובר בשני יריבים אלא שני אחים במשפחה אחת, כוחות שמשלימים אחד את השני ולא חותרים אחד תחת השני".

בעקבות החלק השני של דבריו נשאל פרופ' ברתנא אם קלות הפצת החומר אינה קיימת גם בעולם הספרים, ולמעשה היום יכול כמעט כל אדם להוציא לאור את הגיגיו על ספר שיופץ בכל מקום. כבר אין צורך להיות סופר דגול או משורר כדי שדברים ייאמרו ויופצו.

ברתנא משיב ואומר כי אכן "אנחנו בעידן פוסט מודרני וזו אחת הבעיות שיש בו. פעם כשספר היה מופיע הוא היה מתקבל או לא, ואם הוא היה מתקבל היה בו הליך רעיוני שהיה לו קיום ומשך. לעומת זאת היום גם מה שמתקבל נדחק במה שמתקבל וצץ בהמשך, בגלל שכלול ההדפסה וההפצה".

"אנחנו בדור מעבר ושינוי. זה לא יוכל להתמיד לאורך זמן. עד לפני שלושים שנה היו סופרים ומשוררים לאומיים. היום אין דבר כזה. זה טוב, כי זה פותח פתח לאחרים, אבל מצד שני אין ערך חברתי יציב. לאנשים אין אמונה וביטחון במשהו, אין הבדל בין טוב לרע, כל מה שהספרות הקלסית יצרה, ואנשים זקוקים לכל היציבות הזו שאיננה עוד. אני מאמין שהמציאות הזו לא תתמיד. מוכרח להיווצר מערך תרבותי יציב יותר, אולי גם בספרות תהיה הבחנה בין ספרות טובה לפחות טובה, בין ספרות יפה לפחות יפה".

לטעמו של פרופ' ברתנא, "הפתיחות הזו לכאורה יש בה גם צד של אסון. האפשרויות הבלתי מוגבלות מגבילות את עצמן כי הן חסרות משמעות. דרוש תיקון", וכיצד ייראה התיקון הזה? על כך לא מוכן פרופ' ברתנא להמר או לנחש: "אני לא יכול לדמיין זאת כי אני לא יודע כיצד ישתנו אמצעי התקשורת, המילולית והפיזית. הדברים תלויים בהתפתחויות טכנולוגיות שתיצורנה קבוצות חברתיות".