עשר שנים אחרי הספר "אות מאבשלום", על אבשלום פיינברג, הגיע גם תורה של רחל המשוררת. ספר חדש,פרי עיטה של נאוה מקמל עתיר "יד אחות", מקרב את דמותה ומרחק, מעלה ומוריד את האישה הזו מהדמות המופתית על שפת הכנרת ועד הבורגנות של תל אביב.
הספר, הכתוב ביד אמנית , שוזר מראות מן העבר של תחילת המאה ה-19 ועד ימי התקופה הנוכחית . זהו ז'אנר חדש של כתיבה מרתקת המשלב בין שתי תקופות ומחברן יחדיו ליצירה אחת שלימה. כך עשתה גם אמונה אלון, בספרה על הולנד ואמסטרדם "כסער על מים רבים". מראות עכשוויים לצד מראות השואה, כך עשה גם אסף ענברי בספר הטנק ועוד רבים.
הספר החדש והמרתק, מספר את דמותן של נשים. נשים מרכזיות כל אחת במרכז חייה.
סיגי בת ה‑25, בת מושב דתי, המקפידה על כל פרט, מנטילת ידיים ועד ברכת המזון .. טוב אולי לא כיבוד הורים.. שחלמה על העיר הגדולה ועזבה את בית הוריה בטריקת דלת.
אופירה בת למשפחה מיוחסת מרחוב אלנבי בתל אביב, כבר בת 45,שאינה נשואה וכנראה לפי דבריה גם לא תהיה. יש בספר את רגינה, ניצולת השואה, הערירית, שלושת הנשים האלה מתחברות, משתפות פעולה ועוזרות זו לזו באחווה מיוחדת, מלאת חמלה ומעשיות.
ומעל כל אלו דמותה של רחל. בשיריה, בסיפורה האישי, במעבר הפסנתר לתל אביב, בעולמה הקטן בחדרה מתמודדת עם מחלת השחפת שהיא אינה יודעת שסופה קרב ואף אינה מודעת לכל מה שמסביב רוחש. בחצרה התל אביבי ניטעו שני עצי דקל, וכשהיא מביטה בחלון, דומה כי הדקל שפל הצמרת מהכנרת הגיע לכאן.
ספר מרתק, מעשיר ומחכים, שבדומה לאות מאבשלום פותח צהר לתקופה ההיא, לדמות המיוחדת של רחל, שכל אחד מצא בה זוית משלו.