מה "משפטי" ביעוץ המשפטי?

חוות דעת יועמ"שית משרד התרבות בעניין חוק הקולנוע מדגימה באופן בוטה את כל הרעות החולות בדרך שבה פועל הייעוץ המשפטי בישראל. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ד בסיון תשע"ח

יעוץ משפטי או עמדה אישית?
יעוץ משפטי או עמדה אישית?
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

על סיפורה של תעשיית הקולנוע הישראלית, שהפכה בתהליך שראשיתו בכוונות טובות ואחריתו במחדל לאומי לתעשייה להשמצת ישראל בעולם במימון ממשלת ישראל, כבר נכתב רבות.

בגדול, מה שקרה זה שהמדינה הקנתה למספר קטן מאוד של גופים שהאוריינטציה של העומדים בראשם היא שמאל מובהק את הזכות לחלק בשם המדינה את תקציבי הקולנוע שמחולקים מתוקף חוק הקולנוע. התוצאה בהיבט הפוליטי היתה בלתי נמנעת, ויחד אתה קיבלנו כנראה גם מידה מסוימת של אי סדרים, אבל זה בקטנה, לא משהו חריג מהמקובל.

ביוזמת השרה מירי רגב מונתה ועדה שבחנה את הנושא והמליצה לתקן את חוק הקולנוע כך שיוקם בתוך משרד התרבות גוף חדש שיחלק ישירות את תקציבי המדינה לסרטי הקולנוע. היועצת המשפטית של משרד התרבות, הדס פרבר-אלמוגי, נתבקשה כמובן לתת חוות דעת, וזו, לא תאמינו, הפלא ופלא היתה שלילית. נזכיר, לא מדובר ביועצת מקצועית, לא באשת קולנוע, לא בכלכלנית (תיכף נגיע לשם) ולא בסתם תרבותניקית. מדובר ביועצת משפטית שתפקידה לייעץ האם יש מניעה חוקית לבצע מהלך כזה.

חוות הדעת שהוגשה ביום שני היא פשוט מסמך שלא יאומן. מדובר בכמעט ארבעה עמודים שמסבירים באופן יפה מאוד למה היועמ"שית המדוברת לא אוהבת את ההצעה. אבל ממש לא ברור ממנה מה לעזאזל בעייתי מבחינה משפטית בהצעה. היועמ"שית הנכבדה מציינת כמעט בזעזוע שמדובר ב"הלאמה". המילה מודגשת, והיועמ"שית מציינת שבאוצר מאוד לא יאהבו את הרעיון (היא אולי צודקת, אבל מה זה קשור אליה? היא כלכלנית? תקציבאית? או יועצת משפטית?).

אחר כך היא טוענת, בלי להסביר למה, שיש כאן הגבלות על חופש הביטוי (בלי בכלל להסביר איך היא הגיעה למסקנה הזו) ושזה לא מסתדר עם דמוקרטיה. ומה עם איזו הוראת חוק יסוד? איזו שהיא אסמכתא של ממש? קדחת. הרהורי לב ועמדות אישיות. זה הכל

ולמה כל זה משעשע? זה משעשע כי בדרך כלל היעוץ המשפטי לממשלה מאוד לא אוהב הוצאה של הסמכות לחלק תקציבי מדינה לגופים חיצוניים. הדוגמה הכי בולטת מהשנים האחרונות היא הסיפור של החטיבה להתיישבות. שם, גם אחרי שכבר חוקק חוק מיוחד שהסמיך את הממשלה להעניק לחטיבה תפקידים מהסוג הזה, המשיכה דינה זילבר לשים רגליים למהלך (והצליחה לא רע, אגב. לא הצלחה מלאה, אבל בהחלט הצלחה מרשימה).

אז כאן, כאשר המטרה היא להחזיר את חלוקת התקציבים לידיה הישירות של המדינה הייתי מצפה לראות שיר שבח והלל לרעיון הזה בחוות הדעת של המשפטנית הנכבדה. אבל לא, זה כמובן לא יקרה. מתברר שלא מדובר אפילו באג'נדה של הפרטה או הלאמה. הכל פוזיציה