תחת השלטון הפמיניסטי במדינת ישראל, האזרחים סופגים מנות גדושות של תעמולה אנטי-גברית מדי שעה, מכל כלי התקשורת כמעט.
כולם מדברים על מצוקת ה"חד הוריות", על "פערי שכר", על אלימות של גברים, אבל הכאב של האבות הגרושים בא לידי ביטוי בעיקר בפוסטים בפייסבוק... כמו זה של רונן לגזיאל, בן 35, אב לילדה בת 3, אותה הוא רואה למשך שעתיים, בימי שני ורביעי, ובכל סוף שבוע שני.
"יש לי חור בלב", כתב. "יש לי חור שאי אפשר למלא".
הם אמרו שזה יעבור עם הזמן..
הם אמרו שתמשיך הלאה..
הם אמרו תמצא תחביבים..
הבל הכל הבל
כלום לא ממלא חור של געגוע
כלום לא משכיח את הכאב
כשבשר מבשרך נלקח ממך באכזריות בברוטליות בגיבוי הממסד אתה לא יכול למלא את חייך בדברים אחרים כי אתה מבין עד כמה הכל שטותי ומתגמד בחיים האלה.
מה מעניין ספורט? מה מעניין כסף? מה מעניין חו"ל?
זה נשמע לכם קצת, לא להיות איתה מיום רביעי עד יום שני, נכון?
אבל כשיש לך חור בלב זה כואב ברביעי זה כואב בחמישי זה כואב בשישי זה כואב בשבת זה כואב בראשון וזה כואב בשני עד שאני רואה אותה.
ואז כשנפגשים זה גם כואב, זה כואב שאתה לא יכול להסביר לה כמה התגעגעת...
אני מרגיש שהיא צריכה את זה,
לא, אני לא מדמיין!
כשהיא רק איתי היא לא עוזבת לי את היד, היא לא מפסיקה לחבק היא לא מפסיקה לנשק...
אבא אתה יודע...
אבא אתה חמוד...
אבא רציתי להראות לך...
אבא נכון אתה רק שלי...
אבא נכון אתה אוהב אותי...
אבא אני אוהבת אותך...
היא מוציאה הכל בשעתיים...
זיקוק של חיי משפחה בשעתיים.
אז אני מתרסק אחת לכמה חודשים...
לא יודע מה עשיתי לא בסדר... לא יודע מה אני אמור לעשות בכלל?
עד ההתרסקות הבאה
לגזיאל תיעל את כאבו לפסים של עשייה: הוא אחד המובילים של תנועת "מלוכדים", אשר עורכת מחאות מדי שבוע מחוץ לביתה של שרת המשפטים, בדרישה לשוויון בזכויותיהם של גברים כהורים. המוחים דורשים את ביטול חזקת הגיל הרך, הנהגת סרגל מזונות שוויוני, וענישה על תלונות שווא המוגשות נגד גברים.
הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.