בשבע מהדורה דיגיטלית

ראש הגבעה - ביקורת טלוויזיה

כמו בסרטיו הקודמים, גם בריאיון עם מאיר אטינגר, שפירא מתווך לציבור בצורה ישירה את מי שהם אולי המגזר המושמץ ביותר כיום בישראל

חגית רוזנבאום , כ"ד בסיון תשע"ח

ההתנגדות מפני ריאיון מצולם נשברה. מאיר אטינגר
ההתנגדות מפני ריאיון מצולם נשברה. מאיר אטינגר
צילום: צילום מסך

דומה שכניסתו של הבמאי היצהרניק בעל הפאות הארוכות לחדרי העריכה של תאגיד 'כאן' כבר איננה מפתיעה איש.

סרטו השלישי במספר של אברהם שפירא, 'שובר שתיקה', שודר השבוע במסגרת תוכנית התחקירים 'זמן אמת' (כאן 11), אחרי שני סרטים תיעודיים נוספים שיצר ושודרו בתוכנית במהלך השנה האחרונה בלבד.

אחרי שחשף אותנו אל הקרביים הכואבים של משפחתו בימי פינוי עמונה, ולאחר שהכניס את הצופים אל סלון החושה של הגרעין הקשה של נערי הגבעות, מביא שפירא מסמך אנושי-עיתונאי בלעדי, כאשר הוא מושיב את מאיר אטינגר, שזכה לכינוי "היעד מספר אחת של השב"כ", מול מצלמתו.

אטינגר, שנזכיר כי את הריאיון הראשון שלו העניק מעל דפי עיתון זה, מתגלה בסרטו של שפירא כדמות שמכילה גם מורכבות, ובכל מקרה אינה תואמת את הסטריאוטיפ המסוכן שהדביקו לו בתקשורת ובשב"כ עד כה, או את הכינוי החריף שקיבל מפי חוקריו - "מוחמד דף היהודי".

שפירא מצליח לשבור את ההתנגדות והחששות של אטינגר מפני ריאיון מצולם, שאטינגר עצמו משתף בהם בכנות בסצנה הראשונה. הוא לוקח אותו אל תחנות גיאוגרפיות שונות בחייו, שמטבע הדברים ממוקמות רובן ככולן בגבעות השומרון ובנימין. שם, מול המרחבים והאדמה שבהם התעצבה אישיותו ובמידה רבה גם דרכו האידיאולוגית, נפתח אטינגר ומשתף ברגע שבו התאהב בארץ ישראל, מתאר את חיי הנרדפות כנער גבעות ותמה באמת ובתמים מדוע הוא וחבריו הפכו לאויבי המדינה.

מפגש מעניין ומפתיע מכיוון אחר הוא זה של אטינגר עם חבר ילדות שלו שהתפקר והפך לאיש שמאל, וכיום הוא עורך מגזין 'כביש אחד'. השיח בין שני קיצונים אידיאולוגיים עם עבר משותף בישיבה התיכונית, מגלה גם נקודות דמיון בין השניים והתערבות הדדית ביניהם מי יעבור ראשון לצידו השני של המתרס האידיאולוגי והדתי.

אטינגר לא מתחמק מאף שאלה. הוא מפתיע כשהוא מדבר על הכישלון של סבו, הרב מאיר כהנא הי"ד, וגם בקביעה כי לו היה חילוני – היה ככל הנראה משויך לשמאל הרדיקלי. הוא מתייחס לסוגיות תג מחיר, להצתה בדומא ולמסמך המרד שייחסו לו בשב"כ. שפירא, שנוכח בסרט רק בקולו כמראיין, לא חוסך שאלות קשות מאטינגר ולא מנסה להקל עליו. יהיו בוודאי מי שיחלקו על העמדות האידיאולוגיות שמציג אטינגר, אך דומה שאי אפשר להתעלם מנכונותו להקריב ולשלם מחיר אישי גבוה במיוחד, שאותה הוא שב ומגלה, למען מימוש רעיונותיו. כך למשל בשביתת הרעב שניהל בתקופת המעצר המינהלי, וגם בהתמודדות עם צווים מינהליים שונים שרדפו אותו במשך השנים. הוא מתאר בגילוי לב את החשש שיוכנס לחקירות בעינויים סביב פרשת דומא, וגם את הרגעים הקשים שחווה כשנאסר עליו להשתחרר מהמעצר כדי להשתתף בברית של בנו הבכור.

שפירא, כדרכו, לא מנסה לייפות את מרואיינו או את המציאות שהוא מציג. מטרתו היא לתווך לציבור הרחב בפשטות ובאופן בלתי אמצעי, דרך מסכי הטלוויזיה, את המגזר המושמץ אולי ביותר כיום במדינת ישראל. להקשיב לתשובות – מקוממות ככל שיהיו - עד הסוף, בלי עריכה מגמתית, ולגלות גם את האדם שמאחורי הכינוי הגורף "נער גבעות". כבמאי צעיר מאוד, התוצרים שלו משתפרים מפעם לפעם, ואם לשפוט לפי מספר הצפיות בסרט ביוטיוב מיד אחרי שידורו (יותר מאלף), נראה שגם הקהל מגלה עניין בחומרים שלו.