החובשת הצעירה
החובשת הצעירהאיור: עדי דוד

"כאבים בחזה, סמטת הברוש..." שמעתי אותו אומר, ואמא, שהייתה עסוקה בהכנת חביתה, הסתובבה אליי בבהילות. "אופס. מיטל, את יכולה להחליף אותי כאן רגע? סמטת הברוש זה ממש לידינו, אני צריכה לרוץ". ניגשתי כדי להשגיח על המחבת, והיא לקחה את מפתחות המכונית ויצאה החוצה בריצה. המדים ותיק העזרה הראשונה שלה כבר נמצאים באוטו.

ככה זה אצלנו בזמן האחרון. לפני כמה חודשים אמא סיימה קורס חובשים, ומאז, מדי פעם, מקפיצים אותה למקרה חירום כזה או אחר. לפעמים זה יכול להיות די מעצבן, כמו הקריאה שאמא קיבלה לתאונת דרכים בדיוק באמצע מופע הריקודים שערכנו בבית הספר. אבל מאז שהיא סיפרה לי על הילד שהיא זכתה להציל בעזרת זריקה נגד אלרגיות, אני מספיק מעריכה את מה שהיא עושה כדי להתגבר על הקטעים המרגיזים. במיוחד אחרי שהיא הסבירה לי שכל פעם שאני מחליפה אותה בשמירה על הקטנים ומאפשרת לה ללכת להציל חיים, גם לי יש חלק במצווה הענקית הזאת.

אבל האמת היא שהייתי רוצה להיות שותפה ביותר מהכנת חביתות. הנושאים האלה של רפואה וגוף האדם נראים לי ממש מעניינים. אולי כשאני אגדל אני אהיה רופאה. בינתיים, אני מדפדפת קצת בספר שאמא קיבלה בקורס ומצחיקה אותה כשאני משבשת כל מיני מונחים רפואיים.

"את יודעת מה, מיטל? גם בלי להיות חובשת את יכולה לעזור לאנשים מסביבך, אם יש לך מודעות וידע", אמא אמרה לי. "אני יכולה להציל חיים?", שאלתי. "לא עד כדי כך...", התחילה אמא לומר, ואז התחרטה. "בעצם, כן! אם את ערנית וזריזה ויודעת לשמור על קור רוח ולא להיכנס ללחץ, שיחת טלפון אחת שלך יכולה בהחלט להציל את המצב".

זה היה נשמע לי קצת מוגזם, אבל החלטתי שבכל מקרה אני אתחיל בקטנה. לקחתי שני כדורי אקמול וכמה פלסטרים, והכנסתי לתוך הקלמר שלי. קורה לפעמים שאנשים מבקשים כדור נגד כאב ראש או חותכים נחתכים באצבע - ועכשיו שאני מצוידת, אני יכולה לעזור. וחוץ מזה, פיתחתי מנהג שהחברות שלי חשבו שהוא קצת מוזר.

"מיטל, נהיית כזאת סקרנית בזמן האחרון", אמרה עדי כשהלכנו הביתה יחד מבית הספר. "זה לא יפה להציץ ככה למכוניות של אנשים פרטיים, את יודעת? מה אכפת לך מה יש להם שם?".

"אכפת לי מאוד", עניתי, "ואני אסביר לך בדיוק למה: אולי הם השאירו בטעות ילד או תינוק באוטו? כל הזמן שומעים ברדיו על אסונות שקורים בגלל שילדים נשארו במכונית נעולה".

עדי צחקה. "נו, באמת, מה הסיכוי שבדיוק תראי ילד שננעל?"

משכתי בכתפיים. "קטן מאוד. אז מה? זה לא לוקח לי יותר מרגע להציץ ולראות שהכול בסדר. ואם גם את תסתכלי, ועוד חברות, יכול להיות שבסוף באמת נציל מישהו! את יודעת איזה דבר אדיר זה?!".

הייתי מאוד רוצה לספר לכם שהצלחתי לאתר תינוק שכוח. זה היה יכול להיות סוף נהדר לסיפור הזה! אבל מה לעשות, בכל ההצצות שלי הדבר הכי מעניין שגיליתי זה ארטיק שנשכח ונזל על כל המושב האחורי. ובכל זאת, בשבוע שעבר ראיתי כתבה קטנה בעיתון על ילדה בכיתה ד' שקיבלה פרס על זה שהיא ראתה תינוק נעול באוטו והזעיקה את המשטרה. עובדה! זה יכול באמת לקרות. ובינתיים, המורה לאנגלית ממש שמחה לקבל ממני כדור נגד כאב ראש.