הר הבית
הר הביתצילום: משטרת ישראל

שלושה נימוקים הציגו הרב עמיחי ועמיתו הרב רוזנטל לאיסורם לעלות להר הבית, ועל שלושתם יש מה להשיב.

"איסור הכניסה להר הבית נקבע על ידי גדולי ירושלים לפני כ‑150 שנים", נכתב במאמר, אך לא סופר מה היה קודם, וחבל. למעשה מאז החורבן יהודים נכנסו להר הבית והתפללו בו קרוב ככל האפשר אל מקום המקדש, ואף נכנסו לקונן בו על החורבן ביום המר והנמהר, ט' באב.

ועוד, לדעת הרב עמיחי ישנו ספק ביחס למקום העזרה בהר הבית, ולכן לדעתו אין אנו יכולים להיכנס להר הבית כולו, ולא היא. כל מי שלמד את הנושא ובירר אותו לעומקו יודע, שבכל הדורות מאז החורבן, ידעו היטב היכן מקום המקדש. מי לנו גדול כהרמב"ם שעלה לירושלים תחת סכנה בימי שלטון הצלבנים ונכנס לבית הגדול והקדוש והתפלל בו. ומי לנו כהרדב"ז שכתב בוודאות, שהצח'רה היא אבן השתייה שעליה היה מונח הארון בקודש הקודשים בבית ראשון - "כי הדבר ברור שתחת הכיפה שם אבן השתייה בלי ספק, הנקרא אצלם אלסכרא".

נימוקם השני היה מפני המכשול. אומנם מיד לאחר שחרור הר הבית בששת הימים הייתה התלהבות גדולה ורבים עלו להר הבית ואף נכנסו למקום המקדש עצמו, ולכן יפה עשתה הרבנות הראשית לישראל שפרסמה אז איסור כניסה גורף לכל הר הבית. ככל הנראה זה היה הבסיס גם לפסקו של מרן הרב זצ"ל שאסר כניסה לכל הר הבית באיגרת שפרסם לרבים, כי בימיו האנגלים ששלטו בארץ התירו כניסה חופשית להר הבית ואפילו למקום המקדש. וגם רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, בנו יחידו וממשיך דרכו, לא שינה מדעת אביו ואסר כניסה להר הבית, כידוע.

אולם בימינו התרחב מאוד הידע אודות הר הבית והמקדש, וגברה תודעת המקדש וקדושתו, הרבה הודות לרב ישראל אריאל ומכון המקדש שהקים, וכן הודות לפסיקתו הישרה והאמיצה של מו"ר הרב ליאור ורבנים חשובים נוספים (למעלה ממאה רבנים!) שקראו לעלות להר הבית בטהרה ומתוך מורא מקדש, והם אף סימנו מסלול הליכה שהוא מותר ללא ספק. הבעיה החמורה באמת היא היהודים שעולים להר הבית ואף נכנסים למקום המקדש עצמו כתיירים. למה על כך אין זעקה גדולה ומרה?! ומה בדבר הנוכרים העולים למקום מקדשנו?! ומה עם חילול השם הנורא שהמוסלמים הם השולטים בהר הבית, והם מבזים ומחללים את מקום מקדשנו יום יום ושעה שעה?!

נימוקם השלישי היה מפני היראה. ואכן מצוות מורא מקדש היא מצווה חשובה ומרכזית שהובאה להלכה ברמב"ם, וזו לשונו בהלכות בית הבחירה: "איזו היא יראתו, לא ייכנס אדם להר הבית במקלו או במנעלו שברגליו, או באפונדתו או באבק שעל רגליו". ברור שכוונת הרמב"ם היא שמי שנכנס להר הבית וחולץ את נעליו ומניח את מקלו ואת פונדתו בחוץ, והוא מתהלך בו ביראה ממי שציווה על יראתו - בזה הוא מקיים את מצוות מורא מקדש. וכן בהלכה ג' שם: "הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל וכו'". דברי הרמב"ם ברורים: קיום מצוות מורא מקדש הוא דווקא כאשר נכנסים להר הבית בטהרה. תכלית העלייה היא היראה, ודווקא העלייה בטהרה היא המחזקת ואף מעצימה את קדושת המקדש.

ולסיום אומר: עלייה המונית של יהודים, ובמיוחד של רבנים ואנשי קודש, דווקא תחזק את מגמת הקודש והטהרה בכלל ואת מצוות היראה בפרט. אם הרבנים כולם, הרבנים הראשיים לישראל ביחד עם גדולי הדור, יעלו למקומות המותרים וילמדו את רבבות בית ישראל מורא מקדש מהו, ויעשו כולם פעולה רחבה וגדולה ללמד קדושה וטהרה והלכות מקדש וקודשיו - זה יוסיף קומה למהלך גאולתנו, תגבר הציפייה לבניין בית מקדשנו ויתקיימו בנו דברי הנביא: "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים... כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".