בשבע מהדורה דיגיטלית

הולך עם הרוח

נתניהו ראה כיצד חברות עסקיות באירופה מושכות את ההשקעות שלהן באיראן, ויצא מיד לשיחות עם בכירי היבשת כדי לנצל את המומנטום.

ניצן קידר , כ"ד בסיון תשע"ח

לא נסע כדי לדבר על הפלשתינים. נתניהו בפריז
לא נסע כדי לדבר על הפלשתינים. נתניהו בפריז
צילום: חיים צח, לע"מ

ראש הממשלה נתניהו מצא במהלך המסע שעשה השבוע באירופה אוזן קשבת.

הוא שמע מצד אחד שאירופה אינה מעוניינת לפרוש מהסכם הגרעין, כפי שעשתה ארצות הברית. מצד שני הוא קיבל אמפתיה וגם הבנה עמוקה לבעיות של ישראל עם איראן, הן באשר לנוכחות בסוריה והן בכל הקשור לתוכנית הטילים הבליסטיים.

נתניהו שמע כמה התבטאויות קשות, בעיקר מנשיא צרפת ("העברת השגרירות גרמה למוות"), אבל הוא לא נסע לשלוש בירות אירופיות כדי לדבר על הפלשתינים. התכלית של הנסיעה הנוכחית הייתה אחת: איראן. ראש הממשלה זיהה הססנות אירופית ופעל. הוא ראה כיצד חברות עסקיות באירופה מושכות את ההשקעות והעיסוקים שלהן באיראן מחשש שייתקלו בסנקציות האמריקניות. הוא שמע כיצד הבנק האירופי מסרב להשקיע באיראן בשביל האיחוד האירופי ועל פי בקשתו. הוא הבין לאן נושבת הרוח, וניסה לנצל את המומנטום.

אירופה נמצאת כעת במצב בעייתי. היא במערכה מול ארצות הברית הגדולה שכבר פרשה מהסכם הגרעין, אבל לא סגרה את הדלת. האירופים מאוד רוצים להפגין תמונת מצב של עסקים כרגיל וחוזק מול האמריקנים, אבל המציאות לוקחת אותם למקום אחר. לשם אגב חתר טראמפ כשביטל את ההסכם. המטרה שלו הייתה חיזוק כוחה של ארצות הברית בזירה הבינלאומית כמי שמסמנת את הכיוון שאליו לבסוף הכול מתיישרים.

גורם מדיני סיפר לנו במהלך המסע לאירופה כי "אפשר לומר שנתניהו עושה כאן עבודה שבסוף תכין את השטח לנשיא טראמפ, כשהצדדים יישבו ויחשבו כיצד הם מתקנים את הסכם הגרעין, ובעיקר כיצד הם לוחצים את איראן להיכנע לשיניים הללו".

בישראל דורשים לכרוך את הכול בחבילה אחת: נסיגה איראנית מוחלטת מסוריה יחד עם פיקוח על תוכנית הטילים והגברת הפיקוח על תוכנית הגרעין. צריך לומר שזה הרע במיעוטו. זה לא סוד שראש הממשלה מעוניין שתוכנית הגרעין של איראן תימחק. הוא יודע באופן ריאלי שזה פשוט לא יקרה.

במצב העניינים הזה, ראש הממשלה הביא את התוצאה הטובה ביותר שהיה יכול לקוות לה. בינתיים מדובר במילים ולא במעשים. נתניהו היה רוצה מאוד לראות מעשים, אבל גם הבנה והכרה בבעיות שאיראן יוצרת ובחורים שיש בהסכם איתה, זו התחלה טובה מבחינתו וגם מבחינתנו.

נושא הלפיד?

יאיר לפיד עסוק בימים אלה בעיקר בניסיון להבליט כשלים ומחדלים של הממשלה. הוא יוצא לסיורים עם שגרירים בגבול עזה, מעיר את הערותיו לגבי ביטול המשחק עם ארגנטינה, ועוסק ביחסי החוץ של ישראל השכם והערב. כל זה היה יכול להיות נחמד מאוד אם הוא היה שר החוץ של ישראל. בינתיים הוא מצוי בעמדה של ראש המפלגה השלישית בגודלה באופוזיציה, אבל כל זה לא מפריע ללפיד לתקוף כל מה שנעשה ולרמוז שאצלו זה יהיה טוב יותר.

אלא שהמצב הנוכחי הוא הטוב ביותר לליכוד. ממשלת נתניהו צלחה איכשהו את אירועי הגדר, ומה שבא בעקבותיהם הביא לגל גינויים דווקא כלפי הפלשתינים בעזה, ולאהדה בישראל גם במקומות שבהם לא זכינו בדרך כלל לאהדה. הצרפתים אומנם גינו אותנו, אבל שכחו לספר שנציג פלשתיני בכיר סיפר לבכירי משרד החוץ הצרפתי כי מי שמניע את כל המערכת המשומנת של ההסתה נגד ישראל בעזה הוא בכלל איראן. גורם צרפתי הדליף את הסיפור החוצה, ונתן עוד נקודות לנתניהו גם אצלו בבית.

בשורה התחתונה הסקרים מנבאים לליכוד נכון לעכשיו 34 מנדטים לו היו הבחירות נערכות כיום, ויש עתיד נשרכת הרחק מאחוריה. לפיד גם לעולם לא יאמר שאם נתניהו יהיה ראש הממשלה הבאה הוא לא יהיה חלק מהממשלה שלו. ואם יאמר בטעות, סביר להניח שיחזור בו.

בינתיים יושב לפיד כאן בישראל ומספר עד כמה "הרנסנס המדיני" לא באמת קיים. הוא לא היחיד אגב, אבל הוא הבולט מבין הדוברים. לא מעט גורמים פוליטיים שמביטים מהצד בהתנהלותו של יו"ר יש עתיד, תוהים אם הוא אכן מבין נכון את הסיטואציה.

לפני שבוע בדיוק כתב הפרשן הבכיר של 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע, כי נתניהו הוא מנהיג בינלאומי. בשל העובדה שנתניהו הוא אינו כוס התה של ברנע, בלשון המעטה, אביא כאן כמה משפטים מהדברים יוצאי הדופן. "אפשר להעריץ את נתניהו ואפשר לא להעריץ אותו", כתב ברנע, "אבל אי אפשר להתעלם מהמעמד שאליו הגיע בצמרת העולמית". הוא ציין שהסיבות לכך נעוצות בין היתר בעליית משטרים ימניים יותר לשלטון ברחבי העולם, במיתוגה של ישראל כמעצמת הייטק, בחוזקה בתחום הסייבר ובפתיחות הישראלית. "נתניהו יודע לארוז את כל המרכיבים האלה לחבילה אחת, להעלים את הסתירות ביניהם ולשווק אותם לעולם בדמותו. זה הכישרון שלו. הגלובליזציה משחקת לטובתו פעמיים", כותב הפרשן.

ברנע גם קינח בהשוואה בין שמעון פרס ז"ל לנתניהו. פרס היה נחשב לאישיות נערצת בקנה מידה בינלאומי, ללא ספק. "ההערצה שרחשו לפרס בעולם לא עזרה לו במיוחד בבית. אצל נתניהו המצב הפוך: כאשר שואלים אנשים ברחוב מה טוב בנתניהו, הם משיבים בדרך כלל: ראית איך מכבדים אותו מנהיגי העולם? מה אומר עליו נשיא ארצות הברית? איך מחבק אותו פוטין?".

את מה שלפיד טרם הבין, גם בכיר פרשני השמאל כבר הפנים. אם נחזור למסע המדיני של נתניהו השבוע באירופה, אפשר לציין שבמהלך הימים הללו נתניהו היה נראה שבע רצון, גם במפגשים ובשיחות עם התקשורת. הוא אולי לא המנהיג האהוב ביותר על מנהיגי אירופה, אבל מהשבוע הזה נראה שבהחלט לדבריו ולמעשיו יש השפעה הרבה מעבר למה שמתרחש כאן אצלנו.

אל תבכי ארגנטינה

קולות הבכי והנהי משמאל על ביטול משחקה של ארגנטינה בישראל, היו לא רק צורמים אלא גם מיותרים במיוחד. זה בוודאי מכעיס מאוד שנבחרת רשמית ומשמעותית בכדורגל העולמי מבטלת את בואה לישראל ימים ספורים לפני משחק שרבים ציפו לו. פרט לכעס יש גם אכזבה גדולה של האוהדים הרבים, אבל הקריאות לחקירות והציטוטים לפיהם מדובר בהוכחה שמעמדנו הבינלאומי רק הולך ונחלש, הם בעיקר הבלים.

מדוע? כי הניסיון לתלות את הכול בעובדה שהמשחק אמור היה להתקיים בירושלים הוא בעיקר גול עצמי. הרי ליונל מסי, כוכב ברצלונה והנבחרת הארגנטינאית, היה לפני חמש שנים בביקור רשמי עם קבוצתו, שומו שמיים – בירושלים. הוא אף העז והגיע לכותל המערבי, למגינת ליבם של כמה בכירים פלשתינים.

הפעם העניין שודרג, עם שורה של איומים אישיים על מסי ועל חברים אחרים בנבחרת מצד גורמים פלשתיניים רבים, ובראשם יו"ר התאחדות הכדורגל הפלשתינית, ג'יבריל רג'וב. נשיא ארגנטינה, שהבין את הבעייתיות, נתן הוראה מתחת לפני השטח למסמס את העניין או לדאוג שהמשחק ישוחק מחוץ לגבולות ישראל. ראש הממשלה נתניהו ניסה להתערב בעניין במהלך ביקורו באירופה. הוא שוחח עם הנשיא הארגנטינאי מאוריסיו מקארי, ושמע ממנו שהוא כלל לא מעורב בהחלטה.

זה כמובן היה הבל, שכן הלחצים לא הופעלו על השחקנים או על מאמני הנבחרת באופן ישיר (פרט לאיומים) אלא על ראשי הממשל בארגנטינה, באיומים והפצרות בלתי פוסקות מהצד הפלשתיני, שיש לו כר פעילות נוח במדינה. דובר רשמי של הממשל בארגנטינה אמר כי הנשיא מקארי התנצל בפני ראש הממשלה נתניהו, והבהיר שההחלטה שלא לקיים את המשחק אינה פוליטית אלא נובעת מהאיומים.

אבל בירושלים חושבים שהעברת המשחק לבירת ישראל הייתה רק תירוץ. ארגנטינה מקיימת בימים אלה מחנה הכנה למונדיאל בברצלונה. השחקנים, שדואגים בעיקר לפופולריות של עצמם, לא רצו שהעולם יראה מחזות של פלשתינים קורעים או מציתים את תמונותיהם. הנשיא הארגנטינאי, שהיה יכול להתערב ולהפעיל את כוחו, העדיף להישאר על הגדר.

בסופו של דבר ארגנטינה הבינה את הבעיה שיצרה. ההתאחדות המקומית אף פנתה לממשל כדי שיסייע לה לגייס סכום נכבד כדי לפצות את המפיק הישראלי של המשחק ואת האוהדים שרכשו כרטיסים. בין היתר הגיעה גם הצעה לקיים את המשחק בברצלונה או במדינה שלישית. הייתה גם התנצלות מאוחרת שאמרה שכמובן לארגנטינה אין דבר וחצי דבר נגד היהודים, עוד הצהרה שמזכירה שהמדינה הזאת לא רק שאינה ממש בעדנו, אלא שהיא רחוקה מלהיות כזאת.

ישראל עמדה על כבודה, והמשחק בוטל. כך ראוי להתנהג. אם להיות חריף יותר, ראוי גם שלא לבקש טובות ולמרות שהקהל הישראלי יתאכזב לא לאפשר משחק נוסף, בוודאי אם יתקיים מחוץ לירושלים ועוד יותר מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

אפשר להאשים את השרה רגב בפופוליסטיות, אבל מדינה שהדיפלומטיה שלה מנהלת מערכה מוצלחת למדי על העברת שגרירויות לירושלים, לא יכולה לוותר על משחק בסדר גודל כזה בבירה. מי שלא מבין את זה וחושב שאפשר לוותר על אירוח אחת הנבחרות הטובות בעולם דווקא בבירת ישראל, לא מבין כנראה את חשיבותה של ירושלים לעם שציפה וקיווה אליה אלפי שנים.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com