מבטיח שהגיור בישראל יהיה על פי דין תורה. משה ניסים
מבטיח שהגיור בישראל יהיה על פי דין תורה. משה ניסיםצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

משה ניסים רשם השבוע הישג נדיר כשהצליח לאחד נגדו חרדים וציונים, שמרנים וליברלים, אורתודוקסים ורפורמים.

בחדר הישיבות של הרבנות הראשית נרשמה היסטוריה קטנה ביום ראשון בבוקר, כשהרב יצחק יוסף והרב שמואל אליהו, בניהם של הראשונים לציון הרב עובדיה יוסף והרב מרדכי אליהו, התכנסו לטכס עצה נגד בנו של הראשון לציון שקדם לשניהם: הרב יצחק ניסים. מי שהכיר את היחסים המורכבים בין הראשונים לציון שהחליפו זה את זה, יודע שקואליציה כזאת ממש לא מובנת מאליה, בטח לא על רקע המשקעים ותמונות האבות הגדולים שעדיין תלויות במסדרון הכניסה לרבנות.

אבל לא צריך לנדוד למחוזות ההיסטוריה כדי לראות את היריבויות האישיות נעלמות. הרבנים הראשיים דהיום, שכמעט לא מחליפים מילה בחודשים האחרונים בעקבות מאבק על מינויים בבית הדין הגדול, ישבו זה לצד זה ואף הצליחו להכניס את נשיא ישיבת הר המור הרב טאו וראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, לחדר אחד. החרדים, שבדרך כלל נוטים לזלזל ברבני הציונות הדתית, חלקו להם הפעם מחמאות בנדיבות כשראו כיצד הם חוסכים להם את הצורך לנהל את המלחמה על הגיור. אפילו ההודעות לעיתונות ששיגרו הרב סתיו מרבני צהר ויו"ר ש"ס דרעי הגיעו בהפרש של שניות בודדות, ומיד אחריהן גם הודעה מהתנועה הרפורמית. העיקרון זהה: נגד מתווה הגיור. רק הנימוקים היו מעט שונים.

ניסים, נמרץ ונחרץ, בגיל 83, טרח ונפגש בחצי השנה האחרונה עם כל גורם רלוונטי בתחום הגיור. כתב ומחק, ניסח והתייעץ, וגם דאג להצטייד בהסכמות. המסמך שהגיש הוא בעיניי האפשרות הטובה ביותר, או הגרועה פחות מבחינת האורתודוקסיה: הוא מבטיח שהגיור בישראל יהיה על פי דין תורה בלבד, ובעצם משמר את המונופול הדתי בתחום. זו הסיבה שהרפורמים והקונסרבטיבים מתנגדים לו, מכיוון שהוא מונע את האפשרות שבג"ץ יכיר בגיורים שהם מבצעים בארץ, כפי שכבר רמזו השופטים. אבל בכל זאת קמו לו מתנגדים קולניים בהרבה דווקא מהכיוון השני.

ניסים מציע שבראש רשות הגיור החדשה והעצמאית יעמוד "תלמיד חכם מובהק הבקיא בדיני גיור" שימונה על ידי ראש הממשלה, בהתייעצות עם נשיא בית הדין הגדול ויו"ר הסוכנות. הסעיף הזה הוא עילת המלחמה המרכזית שהכריזה הרבנות, שדורשת שהסמכות העליונה בענייני גיור תישאר בידי הרבנים הראשיים. הרב סתיו מתנגד מסיבות הפוכות: במסגרת שימור ואולי אפילו ביצור המונופול הממלכתי על הגיור, נקבע שגם בתי דין אורתודוקסיים פרטיים, אלטרנטיביים, דוגמת זה שהקים יחד עם הרב רבינוביץ' ממעלה אדומים, לא יוכרו.

ויש עוד נקודה שמרגיזה את החרדים והחרד"לים. אחרי שבפועל השאיר את הרפורמים בלי כלום, ניסים מנסה לנחם אותם בשתי סוכריות: האחת, הוא מכניס לחוק את מה שפסק בג"ץ כבר ב‑2002 - גיורים רפורמיים בחו"ל יוכרו לצורך חוק השבות. אין כאן שום שינוי במציאות, אבל היה בסעיף הזה די כדי לקומם את החרדים על ההכרה המשתמעת. הסוכרייה השנייה משמעותית יותר. בין 11 החברים שיבחרו את דייני הגיור, יהיה נציג אחד לתנועה הרפורמית ואחד לתנועה הקונסרבטיבית. המילים "רפורמים" ו"קונסרבטיבים" כמובן לא מופיעות במפורש בחוק אלא רק "נציגי יו"ר הסוכנות", אבל הנספחים מבהירים היטב למי הכוונה. שניים מתוך 11 כמובן לא ישפיעו על הרוב, ובלאו הכי בחירת הדיינים תהיה מתוך רשימה מצומצמת של מי שעומדים בקריטריונים כמו כושר לדיינות, רבני ערים, או מי שכבר כיהן כדיין גיור.

איפה כינוסי החירום?

אפשר לא להסכים עם הדו"ח או עם סעיפים מסוימים בו. ויכוח הוא תמיד רצוי, בטח בסוגיות חמורות כאלה, אבל השלילה המוחלטת שלו בלי דיון היא טרגדיה. הסירוב לבחון את הדברים בנחת, לעיתים מצד מי שלא טרחו לקרוא את 116 עמודי הדו"ח אבל ממהרים לצאת נגדו, הוא מסוכן, בעיקר מול הנתונים המבהילים שמציג ניסים: בישראל יש לפחות 400 אלף "חסרי סיווג דת" - שם קוד לעולים מברית המועצות מזרע ישראל, שהגיעו לכאן מכוח חוק השבות אבל אינם יהודים על פי ההלכה. מספרם הולך וגדל עם לידתם של כ‑5,000 צאצאים חדשים בכל שנה, ובמקביל עלייתם של 6,000 עולים שאינם יהודים מדי שנה. מול הנתון הזה, ממוצע יוצאי ברית המועצות אשר מתגיירים בשנה דרך המערך הממלכתי עמד על 1,750 בלבד (מספר המתגיירים הכולל בישראל הוא כ‑4,700 בשנה, כשיותר ממחצית הם יוצאי אתיופיה). כלומר, גם אם מערך הגיור הממלכתי היה מצליח, או מנסה לפחות, לגייר כ‑10,000 איש מדי שנה, עדיין המספר של 400 אלף היה עומד בעינו. כרגע לפי התחזיות של הלמ"ס הוא צפוי לעלות לכחצי מיליון. ושימו לב לנתון הזה: בין חמישה לעשרה אחוזים מהנישואין בישראל על פי ההערכות הם נישואי תערובת.

מול העובדות הקשות האלה לא ראינו כינוסי חירום ומכתבים נחרצים. זה האתגר החריף ביותר שניצב מול הרבנות הממלכתית בישראל, שבמשך 20 שנה לא קיבל מענה ראוי.

עם כל הכבוד לרבנות הראשית שמתעקשת להמשיך ולהשאיר את מערך הגיור בשליטתה, היא כבר קיבלה את ההזדמנות ונכשלה. ייתכן שהרבנים הראשיים עמוסים מדי, הסוגיות השוטפות והדחופות של הכשרות והנישואין מנעו מהם להקדיש זמן ואנרגיה לסוגיות החשובות של עתיד העם היהודי. רובם של העולים, צאצאי יהודים שעברו דיכוי רוחני חריף, עלו לארץ ומשרתים בצה"ל, ויתרו על הניסיון להצטרף לעם היהודי כי לא רצו לעבור את דרך החתחתים והמכשולים שהוצבו בפניהם. גם הטענה שהגיור לא התבצע פשוט כי העולים בחרו שלא לנסות היא לחובת הרבנות. מקרה כזה דורש פנייה ומאמץ אקטיבי לאומי כדי לפתוח בפניהם את דלת הגיור. כמו למשל הוויכוח ההלכתי על גיורי קטנים שבו תפסה הרבנות את העמדה המחמירה יותר, למרות עמדתם החולקת של פוסקים חשובים אחרים. בכלל, גישת בית הלל לא תמיד אפיינה את בתי הדין. בחלק מהמקרים הועלו דרישות גבוהות מן הדרוש על פי ההלכה, שאלות ודקדוקים הוצבו בפני הנבחנים וגיורים נפסלו, כאילו לא מדובר בנסיבות מיוחדות הדורשות גישה מקילה, כפי שאמר הרב יעקב אריאל שהנושא "מחייב גישה מיוחדת של קירוב, קיימת גם סכנה של נישואי תערובת. גישה זו אינה קולא, היא חומרי שבאה להציל יהודים ממכשול".

מציעים פלסטר

קטונתי מלהעלות כאן את קצהו של הדיון ההלכתי המורכב, אבל בהחלט אפשר לבקש מהרבנים שינהלו אותו ביניהם, תוך מתן עדיפות עליונה לעמדות שכבר מופיעות בפסיקה, ולגישה שמבינה את גודל השעה. הגישה החרדית ששללה בזמנו את גיוריהם של הרב דרוקמן ואחרים מהציונות הדתית, מבטאת הסתכלות צרה ואנטי ממלכתית. ברור שההלכה חייבת להיות הבסיס, אך כשם שהיהדות איננה רק דת אלא לאום, אי אפשר לבחון את אתגר הגיור רק דרך ההיבט הדתי המצומצם.

רבנים וארגונים חרד"ליים פעלו כאן מאחורי הקלעים מתוך תחושת שליחות ויראת שמיים, אבל בפועל הם לא מציעים אלטרנטיבה. פוליטית, נראה שהמתנגדים הצליחו. סיכוייו של הדו"ח לצלוח את אישור הממשלה והכנסת נמוכים. דו"חות רבים הושלכו למגרסה מיד בתום השקתם במסיבת עיתונאים חגיגית עם ראש הממשלה. אבל צריך לזכור שהניצחון הזה יכול להפוך להפסד צורב - בג"ץ מעבר לפינה. ב‑2016 הוא הכיר בגיורים אורתודוקסיים פרטיים בארץ. הרפורמים מיהרו לעתור ולדרוש הכרה דומה גם בגיוריהם הפרטיים בארץ. מבחינה משפטית אין דרך לחסום את הדרישה הזאת, כפי שרמזו שופטי בג"ץ, מלבד חקיקה ראשית של הכנסת שתסדיר את כל נושא הגיור באופן שאינו משאיר מקום לפרשנות של השופטים.

בחודש הבא יגיע הדד-ליין שהציב בג"ץ. החרדים מציגים פלסטר שאולי יפתור את הבעיה באופן מקומי: חוק הגיור שהונח לפני חצי שנה וגרם משבר פוליטי. החוק הזה בעצם מנציח את המצב הקיים, אבל גם אם הוא יעבור עכשיו בקואליציה, הוא לא יפתור את הבעיה המהותית: הוויכוח האמיתי הוא לא על המונופול האורתודוקסי על הגיור, אלא על ההתמודדות מול סכנת ההתבוללות ושאלת 400 אלף העולים מברית המועצות מזרע ישראל. המתנגדים הנחרצים לא עונים על שאלה אחת פשוטה: מה האלטרנטיבה?

לתגובות: [email protected]