ישנה יותר מסברה אחת מדוע נבחרת ארגנטינה לא הגיעה לישראל.
האינטואיציה שלי (בניגוד לידיעה) גורסת שמה שהכריע זה שילוב של פעילות ה-BDS יחד עם חוסר הרצון של כמה מכוכבי הנבחרת לעצור בארץ (בכל מקום בארץ) בדרך לרוסיה, אבל איך שלא תסתכלו על זה, ה-BDS היה מעורב.
ביטול הגעתה של נבחרת ארגנטינה למשחק בירושלים הוא לא "מכה קטנה בכנף". זה תקדים מסוכן, ובפרט שארגנטינה כבר שיחקה בטדי ב-1998 (והפסידה 2:1!) וזה לא הזיז פוליטית לאף אחד.
יהיו עוד נבחרות כדורגל שנזמין לטדי ועוד נבחרות כדורסל שנזמין לארנה בירושלים והדבר האחרון שאנחנו רוצים הוא שיתחיל פה טרנד שלילי לקיום אירועי ספורט בבירת ישראל.
ממשלת ישראל הגדירה כבר לפני שנים את ה-BDS כאיום אסטרטגי. לצורך מאבק בתנועת החרם היא הטילה על השר גלעד ארדן להקים גוף מיוחד למאבק בחרם ותקצבה אותו במאות מיליוני שקלים. גם משרד החוץ הגדיר את ה-BDS כאיום והנציגויות שלו בכל העולם מובילות את המאבק בתנועת החרם על ישראל. איפה היו כל הגופים האלו עכשיו? האם הם בכלל יודעים לדבר אחד עם השני ולעבוד יחד?
הגעתה של נבחרת ארגנטינה לישראל אמור היה להיות אירוע ענק, והמשחק אמור היה להיות משודר למאות מיליונים בכל העולם ולכן ביטולו הוא לא אירוע ספורטיבי אלא פיגוע אסטרטגי ענק נגד ישראל וריבונותה בירושלים. במציאות הגלובאלית של 2018 זה לא פחות חמור מפיגוע טרור "קלאסי", ולכן הגופים שהיו אמורים לזהות מראש את הסיכון ולנטרל אותו הם גופי חוץ וביטחון, לא משרד הספורט, והם כשלו כישלון חרוץ.
אז אפשר להתגולל על מירי רגב כמה שרוצים, אני האחרון שיגן עליה, היא הרוויחה זאת ביושר בדרכה ובסגנונה, אבל להפיל עליה את אי הגעת נבחרת ארגנטינה זו טעות קשה שתזמין את הכישלונות הבאים.
בישראל טרם "נפל האסימון" שה-BDS הוא ארגון טרור וכך יש להתייחס אליו. מסיכולים ממוקדים, מלחמת סייבר ועד מאבק תקשורתי וגיוס ממשלות להחרמת המחרימים וזריקתם לכלא במדינות העולם. יש לא מעט דוגמאות של מדינות שחוקקו חוקים נגד חרם על ישראל וזו ההוכחה שאפשר להצליח.
השיח הציבורי מוכיח שאנחנו יודעים לריב מצוין אבל לא יודעים ללמוד מכישלונות. מיותר להפוך אירוע ביטחוני למריבה פוליטית. בפרשת ביטול המשחק נגד ארגנטינה כל הסימנים הופיעו זמן רב לפני הודעת הביטול, אבל אנחנו בחרנו להתעלם.
ישראל חייבת לרתום את כל יכולותיה, והן רבות ומגוונות, כדי לסכל את ה BDS: ממאבק אישי נגד ראשיו בכלים פליליים ואחרים, ועד החלטה עקרונית לנטר ולעקוב אחרי כל אירוע בינלאומי גדול הקשור לישראל באמצעות אנשי משרד החוץ ואמצעי סייבר מיוחדים (מיילים שנשלחים לאנשי מפתח, מאבק ברשת וכו') תוך רתימת הקהילה היהודית המקומית ואמצעים דיפלומטיים וכלכליים ליצירת לחץ נגדי מבעוד מועד. הגיע הזמן שנתעורר.