אתם לא בעלי הבית על סדר היום

אחרי שנים למדה תקשורת הימין לעצב סדר יום אלטרנטיבי שאיננו כפוף לקובעי הטעם. כעת האינקוויזיציה הליברלית הקדושה יוצאת מכליה. דעה

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ז בסיון תשע"ח

"מצעד הגאווה"
"מצעד הגאווה"
צילום: אייסטוק

הברנז'ה התקשורתית סוערת בעקבות הטענה לפיה מערכת החדשות של ערוץ 20 התעלמה מקיומו של מצעד הגאווה ברחובות תל אביב בסוף השבוע האחרון.

הטענה היא שההתעלמות מהמצעד בו השתתפו לטענת מארגניו קרוב לרבע מיליון משתתפים היא צעד "לא תקשורתי" שמעיד על אתיקה עיתונאית בעייתית. כלי תקשורת שמחשיב את עצמו מרכזי ורוצה להיות משפיע לא יכול לנקוט בצעד שכזה.

וכמו תמיד גם כאן יש מי שכבר מוציא את סיסמאות ה"הומופוביה" ו"להט"בופוביה" מהמחסן, עם או בלי קשר למה שקרה או לא קרה בערוץ 20 בנוגע לנושא.

בואו נניח לרגע אחד בצד את השאלה הספציפית של המצעד. השאלה החשובה באמת בסיפור הזה איננה סיקור של אירוע תקשורתי כזה או אחר. השאלה שעולה כאן לדיון במלוא עצמתה היא פשוטה: מי קובע את סדר היום של התקשורת הישראלית. מי מחליט מה חשוב יותר ומה חשוב פחות, מה יפתח את המהדורה, מה יופיע על שער העיתון, מה יסגור את המהדורות וידחק לעמודים הפנימיים בעיתון, ומה בכלל יוותר "על רצפת חדר העריכה".

חשוב להבין, לא מדובר בכלל בשאלה קלת ערך. מדובר בשאלה החשובה ביותר כאשר אנחנו עוסקים בדמותה של התקשורת הישראלית. קביעת סדר היום.

ישנן שתי דרכים להקים אלטרנטיבה תקשורתית לתקשורת המיינסטרים-שמאל של ישראל. הדרך הראשונה, תקשורת הימין דור 1.0, התמקדה לאורך שנים במתן זוית הסתכלות שונה על סדר יום זהה. את סדר היום קבעו באולפני ערוץ 2 וערוץ 10, במערכות רשת ב' וגלי צה"ל, בדסקים של "ידיעות" ו"מעריב", ותקשורת הימין הסתפקה במתן זוית מבט שונה על אותו סדר יום. בשלבים מתקדמים יותר של הדור הזה (דור 1.5 אם דווקא תרצו), החלה העזה לשנות את דירוג מרכיבי סדר היום, לבחור לבד מה להבליט ומה להצניע, אבל מרכיבי סדר היום נותרו זהים.

הבעיה בגישה הזו שהיא יוצרת סדר מעוות. תקשורת המיינסטרים-שמאל קובעת על מה מדברים ומהי נקודת המוצא לדיון הציבורי, ותקשורת הימין היא על תקן המגיב התמידי, נאלצת תמיד להשתרך מאחור עם תגובה למה שנקבע כ"חשוב" במקומות אחרים.

למרבה השמחה התקופה הזו מתחילה לעבור. מוקדם להכריז על הצלחה מלאה, אבל תקשורת הימין דור 2.0 בהחלט התחילה ללמוד לבנות סדר יום עצמאי. היא מחליטה לבד מה בפנים ומה בחוץ, מה למעלה ומה למטה, בין אם זה מוצא חן ביני קובעי סדר היום מטעם עצמם ובין אם לא. תקשורת הימין הזו מבינה שהצעד הראשון במתן אלטרנטיבה הוא לא לפחד להציב סדר יום עצמאי, ובו לקבוע לבד מה חשוב ומה מעניין.

לפעמים זה לא כל כך חשוב, אבל לעיתים מתברר שזה חשוב מאוד. כאשר כלי תקשורת ימני מרכזי מחליט להציב אלטרנטיבה כזו הוא משדר קודם כל עצמאות מחשבתית, ומעבר לזה נכונות להציב סדר יום ערכי אחר. ישראל משוועת לסדר יום תקשורתי שלא "עובד" אצל האינקוויזיציה הליברלית הקדושה. הזעם של האינקוויזיטורים הליברלים הוא מובן, יש כאן איום בגניבת הגביע הקדוש של סדר היום הציבורי.

דעתי בנוגע להכרעה הספציפית שהכריעו אנשי ערוץ 20 לא מאוד חשובה. מה שחשוב כאן הוא הנכונות להציג עמדה עצמאית ולא להתכופף עוד פעם בפני קובעי סדר היום מטעם עצמם. שאפו