כך הוכשרה הקרקע לנתיב האבות החדשה

עכשיו כבר מותר לגלות כיצד הפך מאבק סיזיפי מול השתלטות ערבית על אדמות בשטחי C לשכונה שהוכשרה עבור עקורי שכונת נתיב האבות.

יהודית קצובר ונדיה מטר , ל' בסיון תשע"ח

העבודות בנצר
העבודות בנצר
צילום: נשים בירוק

היום, לאחר פינוי תושבי 15 הבתים ב'נתיב האבות' והעברת המשפחות לבתי העראי החדשים בהם יתגוררו בשנתיים הקרובות, כבר מותר לגלות כמה פרטים מאחורי הקלעים של הכנת הקרקע לבניית השכונה החדשה.

הצעדים הראשונים להיאחזות יהודית בקרקע החלה מיד לאחר הגירוש מגוש קטיף. פעילי תנועת 'נשים בירוק' יצאו אל הגבעות שבין הישוב אלעזר לאלון שבות שבגוש עציון, נאחזו בקרקע כדי למנוע השתלטות ערבית בלתי חוקית בשטחי C.

הימים היו ימי קריאת התיגר של סאלאם פייאד על הסכמי אוסלו והכרזתו על קמפיין השתלטות ערבית על כל האדמות הלא מיושבות בשטחי C. מבחינתו החשיבה הייתה ברורה: שטחי A ו-B כבר נתונים ברמה כזו או אחרת בידי הרשות הפלשתינית וכעת עליו ועל אנשיו להשתלט על האדמות הבלתי מיושבות בשטחי C ובכך ליצור עובדות בשטח, להצר את צעדיה של ההתיישבות היהודית ולחנוק אותה בפועל. כך יוכל, קיווה והאמין פיאד, לבנות מדינה פלשתינית בפועל ובשקט.

תכניתו של פיאד הפכה לפעולות מעשיות בשטח כשהיא מתוקצבת במיליארדי דולרים שזרמו מהאיחוד האירופי וארגונים אנטי-ישראלים אחרים כמו USAID, OXFAM ואחרים. השתלטות מטורפת ונמרצת של ערביי הרש"פ החלה בדרכים שונות ומגוונות בכל השטחים הריקים שבאזור C, החל מנטיעות בלתי חוקיות, מחצבות לא חוקיות ועד בתים ושכונות בלתי חוקיים. הצד הישראלי ראה, ידע אך העדיף לעצום עין, לשתוק ולא להגיב. המינהל האזרחי של אותם ימים לא ראה כל בעיה בהשתלטות ערבית על אדמות שבעיני מפקדי המנהל ממילא מיועדות להקמת מדינה פלשתינית על פי חזון אוסלו.

אזלת היד הישראלית מול הנגיסה הערבית הפראית בשטח הייתה מקוממת ומכעיסה. ראינו אותה בשגרת נסיעותינו בכבישי יהודה ושומרון. מכל עבר הפכו גבעות טרשים נטושות לאתרי בנייה שהפכו לבתי מידות. הארץ נגנבת תחת ידינו האזוקות לאחור. קצב ההשלטות הערבית על השטח תאם את העידן החדש – אם בעבר היה החקלאי הערבי מצויד בחמור ומעדר לעיבוד איטי וסבלני של האדמה, הרי שמעתה הוא צויד על ידי עמותות אנטי ישראליות בטרקטורים, משאיות ודחפורים שזירזו והעצימו את שוד הקרקע.

בשלב זה החלטנו, תנועת 'נשים בירוק', להיות הילד הקטן המנסה לעצור את השיטפון באצבע שהוא דוחק אל החור שבסכר. התחברנו לפעילים בישוב אלעזר, השגנו מפה של האדמות בנתיב האבות, בוואדי שבין אלון שבות לאלעזר ובאתרים אחרים בהם היה קצב ההשתלטות הערבית מטורף במגמה למנוע רצף יהודי בין הישובים.

קראנו לאזור בשם "נצר" על פי הפסוק בישעיהו 'ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידיי להתפאר', ובזכות תרומות של אוהבי ישראל התחלנו לטעת עצים על כל חלקת אדמה שהמפות שבידינו העידו עליהן שאינן קרקעות ערביות פרטיות אלא אדמות מדינה או אדמות סקר. על מנת להבהיר את מטרותינו חתמנו על מסמך מול המועצה האזורית ובו נקבע שאין לנו כל תביעה על השטח שאנו מעבדים, על העצים שאנו נוטעים או על הפירות הגדלים עליהם. אין מאחורי פעילותינו בשטח צד כלכלי כלשהו. הנטיעות שלנו הם קודש להצלת השטח ותרומה לכלל ישראל. הקרן הקיימת של פעם הייתה לנו למודל.

(תיעוד אחד מהמאבקים הרבים על חלקת נצר שהפכה לשכונת עקורי נתיב האבות - 2013)

תגובת הערבים לפעילות הייתה הלם וזעם. איך מעזה חבורת יהודים לצאת מגדרות הישובים שלהם ומבקשת להגן ולשמור על אדמותיהם? כאשר אנחנו נטענו באו הם ועקרו. מנגד, על כל עץ שעקרו ערבים נטענו אנחנו שניים. הקמנו מערכת השקיה של מאות מטרים והערבים התגנבו וחתכו את הצינורות. עד שהושלמה מלאכת תיקון הצנרת הפשלנו שרוולים והשקנו את העצים עם בקבוקי מים. ראינו בכל עץ חייל העומד על משמר אדמתנו.

על מנת להגביר את הנוכחות היהודית בשטח ארגנו גם הרצאות שבועיות במקום וקיימנו אירועים שונים בהשתתפות רבנים ואישי ציבור. כמו כן "שתלנו" ספסלים ופרגולות. בכל יום פיטרלנו באזור כדי לוודא שהערבים לא ישחיתו את הציוד. הדרך בוואדי, דרך האבות, הפכה להיות מטויילת על ידי יהודים מתושבי האזור, מתומכי ההתיישבות, תלמידי בתי ספר, תיירים, ספורטאים ועוד ועוד מכל רחבי הארץ. כולם הולכים על דרך האבות.

בשנת 2014 הגיעה הבשורה. מדינת ישראל החליטה להכריז על 3799 דונם בגוש עציון כאדמות מדינה ובתוכם אותם שטחים עליהם נאבקנו במשך שנים בצורה סיזיפית. השמאל ניסה לטעון שההכרזה אינה חוקית אך המדינה הוכיחה שאדמות אלה היו מאז ומתמיד אדמות מדינה ומעולם לא היו שייכות לאיש.

חלקה אחת מתוך רבות שגאלנו בדם, יזע ודמעות היתה חלקה שקראנו לה "חלקת סוסיא". שמה של החלקה ניתן לה מאחר ובקיץ 2011 הגיעו למקום תלמידים-מתנדבים מישיבת סוסיא שעבדו קשה בהכשרת השטח, ניקוש עשבים, נטיעות, התקנת מערכת השקייה וכל פעולה נצרכת אחרת.

לפני חודשים אחרים הגיעה אלינו שיחת טלפון ממועצת גוש עציון המבקשת שנעתיק את העצים מחלקת סוסיא, כיוון שזו החלקה עליה יבנו בעתיד את השכונה החדשה עבור עקורי נתיב האבות. שמה הרשמי של אותה חלקת סוסיא הוא חלקה 91. ראינו בכך סגירת מעגל - אם במשך שנות עמל ארוכות שבהן כמעט מדי יום ומדי לילה הגענו לשמור על פיסת הקרקע הזו שבין אלעזר לאלון שבות, ואם לא פעם חשנו כאילו עבודתנו הסיזיפית דומה לריקון הים בכפית, כעת מתברר שההתמדה והעקשנות לא היו לשווא, ומהר יותר מכפי שיכולנו לחלום. שטחים אלה הופכים לשכונה יהודית פורחת. אמנם הנסיבות עצובות, אך אלמלא המאבק על אותן אדמות לא היה מקום בו ניתן להקים עבור העקורים את השכונה בסמיכות לבתיהם הנהרסים בהחלטת בג"ץ.

כאן ההזדמנות להגיד תודה לכל השותפים שהיו אתנו במשך כל אותן שנים בנצר. בראש ובראשונה סטיב ואלי רודן מאלעזר שהתחילו את הכל, לחקלאי אורי פלסי שעשה את כל הדרך מהגליל ובילה חודשים בנצר כדי לעבוד במקום וללמד אותנו מהי חקלאות יהודית, לראשי מועצות גוש עציון וכמובן תודה לכל אותם מאות פעילי 'נשים בירוק' מהארץ ומחו"ל שהגיעו לסייע במלאכה. יש שכר לפעולתכם.

לאחר פעילות אינטנסיבית בנקודות נוספות הבנו שאין די במאבק הנקודתי הסיזיפי. דרוש טיפול בשורש הבעיה. יש להכריע ולהחליט למי שייכת הארץ הזו. יש להחיל ריבונות. כל עוד אין ריבונות לא נוכל להתחרות במיליארדי הדולרים המוזרמים לערבים, ולכן הם ממשיכים בג'יהאד החקלאי שלהם ומשתלטים על עוד ועוד אדמות בשטחי C. על מנת לעצור את השטף, רגע לפני שכבר לא יהיו אדמות בשטחי C והערבים יצליחו חלילה בזממם להקים מדינה פלשתינית בשקט ודה פאקטו, על ממשלת ישראל להיכנס לתמונה ומהר ולהכריז על החלת ריבונות ישראל על השטח כולו, הכרזה שתיתן מענה של אכיפת חוק מול פורעי הבנייה הערבית ומשתלטי הקרקעות. הכרזה שכזו תעשה גם צדק היסטורי על ידי הכרזת בעלותו של עם ישראל על ארצו.

"רק מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי השער יפתח לו, יבואו בו בסערה כשישובו לגבולם..." (עידן רייכל)