בשבע מהדורה דיגיטלית

חולמת על ההר

הר הבית מבקש את הלב, הוא מבקש נוכחות יהודית, אך מה אעשה שרבותיי אסרו מכול וכול עלייה להר בימינו?

ד"ר חנה קטן , א' בתמוז תשע"ח

תפילה מעבר לפרגוד
תפילה מעבר לפרגוד
איור: עדי דוד

ודאי לא תאמינו, אבל רק ממש לא מזמן נסעתי לראשונה ברכבת הקלה, וכמעט שבירכתי "שהחיינו".

העלייה המהוססת שלי הזמינה צליל ביקורתי המלווה בקול נשי מאחורי גבי: "נו, עלי, עלי. תגידי, גברת, גם כשהמשיח יבוא תחששי לעלות?" כך אישה פשוטה שחה לפי תומה, ובפיה הציפייה למשיח.

השתוממתי. כל הארץ מדברת משיח. עם רוקד משיח ותוף מרים בידו. עם שח משיח, עם חי משיח. העם רוצה טהרה, קדושה, בית מקדש, משיח. קדושה הוא מבקש. אז ישנן נשות המקדש, וישנן נשים שמקדמות פני משיח על ידי חיזוק בריחי הבית היהודי פנימה. נשים של לילות לבנים, ולילה רודף לילה. והכול בנעימות סבר, במסירות ובתבונה נשית.

מעל פסגת הר הצופים, לא הרחק ממקום המקדש, התכנסו להן נשים צבעוניות מכל הארץ לכנס מיוחד במינו שאירגן מרכז 'עדן', על אתגרי הטבילה באוכלוסיות מיוחדות. מעגלי שיחה נפרשו, ובכל קבוצה נדונה מציאות מאתגרת אחרת. ואני מאזינה לשיח, מרחפת על כנפי הדמיון, ובעיני רוחי עולות תמונות מחיי היומיום של הנשים המלאות הללו.

אני לא מפנטזת על נסיעות לחו"ל, אפילו לא לאומן בראש השנה, ולא מחפשת בתי מלון באילת או בצפת, אבל העלייה להר הבית היא סיפור אחר. כשמגיעה אליי כלה צעירה ומספרת לי על התוכנית שלה לעלות ביום החתונה להר, ליבי נכמר בקרבי. מצד אחד האיש שלי הוא מתלמידי הרב אברהם שפירא זצ"ל, ותלמידו של הרב צבי יהודה זצ"ל, שאסרו מכול וכול עלייה להר בימינו. ומאידך - הלב. ההר מבקש את הלב, הוא מבקש נוכחות יהודית. הוא מחכה שנות דור לפסיעותיהם של בנים חביבים, הוא קורא לריבונות. אז בתוכי יש קרב עקוב מדם בין הקול ההלכתי לבין הקול הלאומי. אשרי מי שפסקי רבותיו השכינו שלום בין שני הקולות הללו. הרב שלי סובר שבינתיים אין לעלות, ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. וכמו שאני לא מחרימה יהודייה שמדברת לשון הרע או משתמשת באייפון לא מסונן, כך אמשיך לחיות בשלום עם יהודי שרבותיו הורו לו לקרב את בניית הבית הלאומי על ידי העלייה להר. ובינתיים אמשיך להתפלל. זה טוב לנפש, טוב לנשמה וטוב לבריאות.

תפילה בריאה

מחקר שבוצע באוניברסיטת תל-אביב הצביע על כך שתפילות מפחיתות את הסיכון ללקות באלצהיימר ובמחלות מוח אחרות הפוגעות בזיכרון. לפני למעלה מעשור פורסם מחקר שבוצע ב'הדסה' בשיתוף עם האוניברסיטה העברית, שהצביע על שיעורי תמותה נמוכים ממחלות לב וסרטן בין חברי הקיבוצים הדתיים יחסית לחברי הקיבוצים החילוניים, כאשר ההבדל יוחס לאורח החיים הדתי, שבמרכזו נמצא בית הכנסת.

בגיליון כתב העת 'רפואה' של ההסתדרות הרפואית, פורסם מאמר המצביע על כך שהליכה לבית הכנסת והשתתפות בתפילות (במיוחד אצל אנשים מעל גיל חמישים), משפרים את הבריאות. המחקר בחן ממצאים לגבי אורח חייהם של מעל לאלף גברים ישראלים מגיל חמישים ומעלה, ומצא כי השתתפות בתפילות במניין גורמת באופן מובהק לשיפור במצב הבריאותי הכללי, לירידה בשכיחות מחלות לב, קוצר נשימה, הפרעות בשינה ונפילות. האינטראקציה החברתית במסגרת קהילת בית הכנסת צוינה כאחת הסיבות המשוערות, היות שידוע שחוסר תמיכה חברתית מחוץ לבית נקשר עם תוצאות רפואיות גרועות יותר, ממצא שממחיש את תנאי הבדידות שעימם מתמודדים חולים מבוגרים שחסרות להם אינטראקציות חברתיות.

מעבר לפרגוד

עבורי תפילה בבית הכנסת היא חוויה עילאית. היא כניסה למרחב מוגן, וכנראה שגם מים גנובים ימתקו. היום נשות הנוגה רוצות להרגיש חלק מחוויית התפילה, לשפוך שיחן בדיוק מרבי, וברוב עם הדרת מלך. ופה הבת שואלת - אז למה בבתי כנסת רבים כל כך מראה עזרת הנשים לא מלבב, בלשון המעטה? והרי הנשים הן אלו שיודעות לייקר את הפן האסתטי של החיים. אין לי שום נטייה פמיניסטית, וכמובן שאני לא מבקשת לשנות את הלכות בית הכנסת, לא לקרוא בתורה, לא להיות שליחת ציבור וגם לא לדרוש לפני הקהל. אך גם אני, כמו רבות מחברותיי, מחכה להצליח לשמוע את דבר התורה מעבר לפרגוד, להאזין לקולות התפילה, לשבת בעזרת נשים בנינוחות ולא על ספסל רעוע, מול שולחנות מכוסים במפה, כשעל המדף ניצבים סידורים וחומשים בשפע, והמזגן פועל, והמרחב הנקי והמרווח מזמין אותנו אליו בחיבוק חם, קורץ אלינו בחן.

ביישוב שלנו סוף מעשה במחשבה תחילה. ההיריון עוד לא התחיל, אבל יש כבר תוכניות מדוקדקות לבית הכנסת שייבנה וייכונן על חורבות המבנה שנשרף בערב תשעה באב תשע"ז. ויש דיונים ערים בין נשות הנוגה לגבי המיקום הנכון של עזרת הנשים. הצעירות תעדפנה להתפלל לצידם של הגברים מאחורי מחיצה ולא לעלות למעלה, עקב עומס עגלות התינוקות. כך גם המבוגרות שמבקשות להקל את העומס על הפיליפיניות המגלגלות עגלות של קשישות סיעודיות. ורק הבינוניות בשנים תבחרנה לרחף מעל המרחב הגברי, להתפלל בחלק העילי, לראות היטב את ארון הקודש ואת ספר התורה הפתוח, ולשיר בלי שיהיה חשש שקול אישה יגיע למטה לעזרת הגברים.

לתגובות: drchana2@gmail.com