חגיגה שמאלנית של צביעות וצבעים

בתערוכת ציורים בעין הוד מוצגים מתנחלים ומתנחלות כמכים ויורים בערבים. לא מפתיע, ובכל זאת, יש בתערוכה דרגה חדשה של צביעות. דעה

שמעון כהן , ב' בתמוז תשע"ח

צביעות וצבעים בעין הוד
צביעות וצבעים בעין הוד
צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

מוזיאון 'ינקו דאדא' שבעין הוד מציג כעת תערוכה ובה בין השאר גם ציורים של הצייר לירון לופו הכוללים מתנחלות יורות לעבר פלשתינים, חיילי כיבוש בכפרי יהודה ושומרון ויהודים המלווים בכלבים כשהם מכים ערבים. כך מדווח היום העיתון 'מקור ראשון'.

ביצירותיהם של אמני שמאל הרואים בישראל הכובשת קלגס בנוסח נאצי אין כל חדש. ראינו מהחומר הזול הזה למכביר בחמישים השנים האחרונות. אמנים מהזן הזה הלבישו את כל זוועות התבל ונוראותיו על מדינת ישראל והציונות. לכל זה התרגלנו והפכנו אדישים. רוצים להאשים את עצמנו בנאציזם? שיהיה. בפאשיזם? שיהיה. לא מקורי, לא מעניין ולא מפתיע.

ובכל זאת, הפעם אי אפשר להתעלם מחגיגת הצביעות השמאלנית שמתרחשת בתערוכה החדשה, ולא, אני לא מתכוון להאשמת המתנחלים ככאלה שלא מסיימים ארוחת בוקר בלי לקנח ברצח של שניים שלושה פלשתינים וככאלה שההבדל היחיד בינם לבין הנאצים הוא צבע המדים. כל דברי ההבל הללו מוצו עד תום. הבנו, התרגלנו והמשכנו הלאה. כלבלבים נובחים וההתיישבות צומחת.

יש בכל זאת משהו מגוחך, מופרך, מופרע וצבוע במיקומה של התערוכה הנוכחית, דווקא כפר האמנים עין הוד, הכפר שהוקם על חורבותיו של הכפר הערבי עין חוד שתושביו גורשו ממנו במלחמת העצמאות.

למען ההיסטוריה ראוי שיזכרו כל מיופייפי הנפש, חובבי האמנות הצפונבונית שמגיעים לביקור בכפר וחוזים במראות הכיבוש הנורא הניבטים מתמונותיו של לירון לופו המוכשר:

אז ככה, בעודכם משוטטים בין התמונות, מגרדים את הסנטר ותוקעים זה בזה מבט של מביני עניין וחולקים חוות דעת על מריחת המכחול ושילובי הצבעים, ראוי שתקחו בחשבון שהמקום שבו אתם מסתובבים מעדנות היה מרכז כפר ערבי שנעקר ממקומו. ושלא תהיינה טעויות התושבים העקורים לא ויתרו מרצון ומששון על בתיהם. הם הקימו בסמוך את הכפר עין חוד כדי שלא לשכוח, גם כאשר אתם, יפי הנפש, אבירי זכויות האדם ואוהבי האמנות הקמתם מסעדה במבנה המסגד שלהם.

אז מילא אם היה הכפר מועלם מעל פני האדמה ועליו היו נבנים בנייני ענק חדשים ומשכיחי עבר. הייתי אומרים שלא ידעתם ומי זוכר וזה היה מזמן ושאר תירוצי מצפון מטופשים. אבל בעין הוד, כפר האמנים טהור המצפון, בתי הערבים נותרו על מקומם, אי אפשר להסתובב בו בין הסמטאות ולשכוח שמישהו היה גר כאן וגורש מכאן, גם בלי להציץ מעבר לכתף אל הכפר השכן עין חוד, ובכל זאת אתם עוצמים עיניים ורואים רק את התמונות והפסלים. החיים היפים.

אבל ככה זה אצלכם, מביטים הרחק אל טרשי השומרון, מציירים וזועקים כיבוש ונאציזם, בעוד רגליכם עומדות על חורבות כפר עקור. חגיגת צביעות וצבעים שכזו.