כשהמבוגרים לא לקחו את המשמעת לידיים

מתברר, שכשהמבוגרים לא בשטח הילדים מגלים אחריות ויודעים בדיוק מה צריך לעשות בהתאם למשאבים העומדים לרשותם. איך זה קורה, ולמה?

צביקה מור , ד' בתמוז תשע"ח

סדרת חינוך
סדרת חינוך
צילום: צביקה מור

מוכרים לכולנו הסיפורים מהשואה על הילדים בני 10 שלקחו אחריות מלאה על אחיהם בני ה-5 וה-7, דאגו להאכילם, להשקותם ולשמור עליהם מפני הטורף הנאצי.

אנו עומדים בהשתאות נוכח הבגרות הבלתי מוסברת הזו ולא מבינים מהיכן היא באה ואיפה היא הייתה עד אז, אך עובדה זו עובדה.

מתברר, שכשהמבוגרים לא בשטח הילדים מגלים אחריות ויודעים בדיוק מה צריך לעשות בהתאם למשאבים העומדים לרשותם. מתברר, שכשהמטרה ברורה, אפילו מוח של ילד יודע להוביל אותו להגשמתה גם אם צריך לפתור בעיות של מבוגרים כגון ביטחון ופרנסה.

הורים ומורים רבים מידי נמנעים מלעסוק במשמעת בגלל ההקשר השלילי שיצרו לעצמם בקשר אליה. נדמה כי לרוב בני האדם המשמעת נתפסת כדבר קשה, מורכב, מייצר מתחים ופורם קשר בין אנשים. כשהם מגיעים לשלב ההורות, ומערכות רגשיות מתווספות לתמונה, הם בוחרים במודע או שלא במודע להימנע מעיסוק במשמעת. הורים ומורים רבים, חוששים שאם ימשמעו את הילדים יאבדו את הקשר הטוב איתם. הכימיה הטובה עם הילדים בוודאי הכרחית ובסיסית בעבודת החינוך, אך כפי שנראה להלן דווקא המשמעת העקבית, התקיפה והרגועה יוצרת כימיה טובה ויעילה יותר עם הילדים.

ילד שלא זוכה למשמעת שהוא זקוק לה, עלול לחוות חוסר יציבות נפשית, ביטחון עצמי נמוך ותחושת מסוגלות מועטה. קרוב לוודאי, שהמחסור בהרגלים וגבולות ברורים ייתן את אותותיו בתפקוד לקוי מבחינה לימודית וחברתית. סביר להניח שהוא יתקשה להשתלב במערכות ובמבנים הדורשים ממנו להיות חלק מהמרחב ולא לנסות לעצב אותו מחדש על פי גחמותיו. אך בהיעדר המשמעת מצד המבוגרים, הילד "זקוק" לעשות את העבודה בעצמו ולקחת את המשמעת לידיו.

להלן שתי דוגמאות למקרים בהם הכריחו המבוגרים את הילדים לקחת את המשמעת לידיהם:

באחת המשפחות המטופלות על ידי, ההורים אנשים טובים וחכמים אלא שאין להם מספיק זמן להעניק חום, אהבה ועידוד באופן תמידי לילדיהם. כיוון שהמימוש העצמי דרך בניית הקריירה הוא הערך המרכזי בחייהם (גם אם לא יודו בכך לעולם), הם שבים לביתם מיום העבודה בין 7 ל-8 בערב כשהם עייפים ביותר. מדריכת שיעורי הבית או הסבים כבר עשו את השיעורים עם הילדים או בלעדיהם...והילדים כבר אחרי מקלחות וארוחת הערב. כשההורים עייפים ורעבים, ויש להם עוד כמה מטלות של הבית והעבודה, הם מוצאים את עצמם לא מסוגלים לקבוע את שעת השינה עבור הילדים, כדי לא להיכנס איתם לקונפליקט, ואז הילדים "נאלצו" לקבוע בעצמם את שעת השינה שכלל לא תואמת את גילם. הקטסטרופה של האיחורים בבוקר עזרה להם לחשב מסלול מחדש.

ההורים למדו שכיוון שהשאלה המרכזית בחינוך היא טובתו האמיתית של הילד, הרי שעליהם לעמוד על שעת שינה בזמן. הם למדו לפרק את המשוואה השקרית שבין משמעת לצעקות וכעסים ותרגלו דרישות עקביות, תקיפות ורגועות מהילדים. הם מצאו ששעה אחת פחות בעבודה לטובת הבית משרה יותר רוגע וביטחון בבית, מחברת אותם לעולמם של ילדיהם ולצרכים הלימודיים והרגשיים שלהם ואפילו מקנה להם עצמם אפשרות להיות ביחד כזוג גם באמצע השבוע.

בבית ספר מפורסם באחת הערים הגדולות, ההורים מדווחים מידי שבוע כי בנם – תלמיד כיתה ה – אינו מתפקד בכיתה והמורים מוציאים אותו לעבודות שירות עם אב הבית כדי לפתור את בעיית ההפרעות בכיתה ולהרוויח תרומה סולידית לתחזוקת בית הספר. מתברר כי התלמיד אינו מבצע משימות בכיתה ואינו מכין את שיעורי הבית שלו בקביעות. מנהל בית הספר זימן את ההורים לפגישה ובשורה התחתונה ביקש שייקחו את הילד לטיפול מאחר שהמצב בלתי נסבל ומה יהיה בחטיבת הביניים. כשההורים הגיעו אלי, שאלתי מה עשה המחנך עד עכשיו כדי לגרום לילד להיות תלמיד כמו כולם. ההורים לא ידעו ולכן פנו למחנך עם שאלה זו. התברר שהמורה מבקש ממנו לעשות את הנדרש והתלמיד פשוט לא עושה.

למשל, מחלק דף עבודה מתוך ציפייה שהתלמידים יבצעו ואכן תשעים וכמה אחוזים מהתלמידים מבצעים. בשלב זה המחנך פונה לבנם ומבקש ממנו להתחיל את דף העבודה והתלמיד מוריד את הראש או נאנח מטורח העבודה. ומה אז? – כלום. אמרתי להורים שמושא הטיפול הוא המחנך ולא הבן. כיוון שהמחנך לא עמד בעקביות תקיפה ורגועה על כך שהתלמיד ימלא את דף העבודה ולו באופן חלקי, התלמיד לקח את המשמעת לידיו וחינך את המחנך שהוא לא עושה עבודות כיתה. כיוון שהמחנך הוא איש חינוך, הוא נענה לקריאה החינוכית של תלמידו בן ה-11 והפסיק לבקש ממנו לעשות את דף העבודה.

ההורים הודרכו על ידי לבקש מהמחנך שיכין את הילד לכך שמעתה הוא עושה את עבודות הכיתה בקצב שלו ואין מצב שהעבודה לא מתבצעת. במידה והתלמיד לא מסוגל להתחיל, המורה יבקש ממנו לעשות 2 שאלות בלבד מדף העבודה. לא סיים התלמיד את הדף – המנהל ישב איתו בסוף היום ויעזור לו להשלים את דף העבודה והכל בעקביות רגועה ותקיפה. הילד ילמד שאין לו ברורה וכדאי לו מאד לסיים את הדף עם כולם ולזכות בחזרה מוקדמת הביתה.

כשאנחנו לא מעניקים לילד את כלי הזהב של המשמעת, הוא יקבע את גבולות וערכי המשמעת לעצמו, וסביר להניח שגבולות וערכים אלו אינם הולמים את השקפתנו החינוכית. מעבר לאי עמידה שלנו בחובה ההורית והחינוכית, אנו מכשילים את הילד ושולחים אותו בלתי מצויד בכלי המרכזי להתמודדות טובה בחייו הגשמיים והרוחניים. ולהיפך, כשאנו מעניקים לילד ולתלמיד משמעת עקבית, תקיפה ורגועה, הילד גדל בעולם ברור עם מבוגרים חזקים שיגנו עליו בעת הצורך.