בדרך לגאולה עם ישראל משלם מחיר יקר

ארבע שנים לחטיפת שלושת הנערים בגוש עציון. בת גלים שער: ''אם לא נממש את הגאונות והכישרון שלנו - יש בכך עוול''.

אורלי הררי , ה' בתמוז תשע"ח

מתגעגעים
מתגעגעים
צילום: גרשון אלינסון

אירוע מרגש לציון ארבע שנים לחטיפת שלושת הנערים התקיים בשמורת 'עוז וגאו"ן' בגוש עציון.

השמורה הוקמה לזכר השלושה שנחטפו ונרצחו על ידי מחבלי חמאס - נפתלי פרנקל, גיל-עד שער ואייל יפרח הי"ד.

האירוע נפתח בדברי ברכה של יהודית קצובר, מראשי 'נשים בירוק', התנועה העומדת מאחורי פיתוחה ושיקומה של השמורה.

קצובר הודתה לתומכים ולשותפים לפעילות במקום, החל מהאזרחים המתנדבים, דרך בני הנוער שסייעו להקמתה של השמורה ועד למח"טים ולראשי המועצה שהתחלפו במרוצת ארבע השנים מאז הוקמה השמורה.

עוד הזכירה קצובר את הרס הבתים בנתיב האבות שהתרחש לפני ימים אחדים ואת ההרס בתפוח מערב כתוצאותיה של מציאות בה עם ישראל עדיין נרתע מלממש את ריבונותו על ערש הולדתו, יהודה ושומרון.

על הדברים האלה הוסיפה נדיה מטר, שותפתה של קצובר להנהגת 'נשים בירוק' והזכירה את הפריחה והשגשוג הכרוך בשיבת ישראל לארצו וגאולת העם והארץ כתהליך ארוך של התקדמות בו מעת לעת יש גם מהמורות שעימן יש להתמודד. "העתיד פועל לטובתנו", אמרה וקבעה כי גם חזון הריבונות יתממש מהר מכפי שניתן לשער.

בת גלים שער, אמו של גיל-עד הי"ד, נשאה דברים בשם משפחות הנערים והתייחסה לשמה של השמורה שהוקמה לזכר הבנים, 'עוז וגאו"ן' מתוך תפיסה הרואה בשם ביטוי למהות.

את דבריה פתחה בקושי האישי שלה לקבל את המינוח 'הם מפנים ואנחנו בונים', ביטוי שיש בו כדי לערוך הפרדה מאולצת ולא טבעית בתוך עם ישראל פנימה. "הם זה אנחנו ואנחנו זה הם".

על השם 'עוז וגאו"ן' הדגישה את חשיבות העוז שבלהיות בגאון, כלשונה. "היהדות מחנכת לענווה, אז איך הדברים מסתדרים עם העוז והגאון?", שאלה והשיבה כי מגיל-עד למדה מהי ענווה: "כולנו גאונים, כל אחד בתחומו ובכישרונו, כי כולנו ברואים של הקב"ה. אם לא נממש את הגאונות והכישרון שלנו יש בכך עוול.

''עלינו לממש את הכישרון שלנו בצורה מקסימלית. גיל-עד ידע והכיר את כישרונותיו ויכולותיו, אז לכאורה איפה הענווה? אבל זה לא בא לידי ביטוי במוחצנות. הייתה נכונות להתגייס כשיש צורך למען האחר, לשמוע ולהיות קשוב מה יש לאחרים לומר ונכונות לתת את עצמי בכישורים שלי בצניעות ובענווה. אדם שמכיר בכישוריו ומוכן לתת אותם לטובת הכלל זוהי ענווה".

בדבריה ציינה בת גלים גם את הענווה שגילה מח"ט עציון בתקופת החטיפה והחיפושים, אל"מ עמית ימין, ש"איפשר לאזרחים להשתתף בחיפושים, מה שהביא למציאתם".

"בימים האלה עלינו להסתכל על העם במבט כולל ולהיזכר באותם ח"י ימים של חיפושים, ימים שכולנו גילינו אחריות וענווה. צריך לזכור זאת, לזכור שאנחנו עם סגולה וכעם סגולה אנחנו גם מסוגלים", חתמה את דבריה.

ראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, נשא גם הוא דברים באירוע וקרא לציבור לבקר את עקורי נתיב האבות, לעודד ולחזק אותם בימים קשים אלה. עם זאת ציין כי בנייתה של השכונה החדשה עבור העקורים מהווה למעשה המשך של שכונת 'נתיב האבות' הקיימת ומקרבת את החיבור בין אלעזר לאלון שבות.

"בדרך לגאולה עם ישראל משלם מחיר יקר שאינו מובן אליו. מחיר טובי הבנים שנמצאים בשורה הראשונה, הוא מחיר כבד מנשוא שמשתק אותנו, הוא מביא אותנו לאבל שמעמיד אותנו בחוסר אונים, אך צריך לדעת שהגאולה נמשכת לא רק למרות המחיר, אלא בזכות המחיר. אנחנו גובים מאויבינו מחיר בקרקע", אמר נאמן והדגיש את חשיבות ההיאחזות בשמורת 'עוז וגאו"ן' ופועלן של ראשי 'נשים בירוק, יהודית קצובר ונדיה מטר, יחד עם מתנדבים ושותפים רבים במקום.

"מחיר הקרקע אינו משיב חיים לאב ולאם שאיבדו את הבן, אבל הוא מצמיח חיים. כאשר אנחנו אוספים כוחות וזוקפים קומה, נוטעים באדמה ומוצאים את עצמנו נטועים באדמה אנחנו בונים עוד נדבך של גאולת העם".

נאמן הכריז כי בשנה הבאה יתקיים אירוע הזיכרון החמישי לזכר הנערים בשמורה שתקבל עד אז תכניות מאושרות על ידי המינהל האזרחי. "אנחנו מתקדמים צעד אחר צד. העבודה תיפול על כתפינו ולרגע לא נעצור".

דובר נוסף שקשר גם הוא בין אירועי 'נתיב האבות' ליום הזיכרון הרביעי לנערים הוא בני סביל, חבר מטה המאבק נגד ההרס ב'נתיב האבות' ותושב הישוב אלעזר. בדבריו עמד על הקושי לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה כשתיאר את המענה שנתן אב לאחת המשפחות שביתן נהרס לבנו שתהה על ברכת 'שהחיינו' עם קביעת המזוזה בבית אליו עברו ביום ההרס.

לאחר שתיאר מעט את המאבק הציבורי והפוליטי נגד ההרס, מאבק שהניב תוצאות בהכרזתה של השכונה החדשה ההולכת ונבנית והרחבתה של השכונה הקיימת ציין כי "זהו הפינוי הראשון שבו עוברים מדלת לדלת חדשה בחלקה חדשה וכבר בימים הקרובים נוכל לשמוע את הדחפורים ממרחק של 150-200 מטרים מתחילים בבניית 68 יחידות דיור ובהמשך את 350 יחידות הדיור ואת אותם 15 בתים שנהרסו במרחק של מטר ימינה או שמאלה".

הרב דב זינגר, ראש ישיבת 'מקור חיים' בה למדו הנערים שנחטפו ונרצחו דיבר על חשיבותה של האחדות בין אדם לחברו כבסיס לתפילתו של כל אדם בבוקרו של יום. בדבריו הזכיר את דברי האר"י על חובת האדם לקבל על עצמו דווקא את מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך' טרם התפילה ולא את מצוות אהבת ה'. זאת משום חשיבות ההפנמה שהעם כולו אחד כשם שאבן השתיה אליה אנו מתכוונים בשעת התפילה היא טבורו האחד של עולם, המקום ממנו הושתת העולם, מקום בו ניתן לשוב אל נקודת ההתחלה ולברוא מציאות חדשה.

"המצב שבו כל אחד חש שהוא מתפקד כבודד הוא מצב תודעתי נמוך. כשאדם בריא הוא אינו מרגיש את ידיו כשני גופים שונים אלא כחלק מגוף אחד. רק כאשר הוא אינו חש בטוב אנו אומרים עליו שהוא 'חש בידו' או 'חש ברגלו'. החוויה המקורית והבסיסית היא לחוש את עצמנו כאחד. מי שמחובר לעם אינו צדיק מיוחד אלא אדם שיש בו ראיה נכוחה של המציאות".

על ערכה של האחדות והדרך אליה נשאה דברים גם הרבנית שני טרגין שציינה כי האחרות של 'ויחן העם' מול הר סיני כאיש אחד ובלב אחד, האחדות הנכספת הזו, מתרחשת לאחר קריעת ים סוף ל-12 גזרים שבהם בא לידי ביטוי כל חלק וחלק מעם ישראל, ועם זאת היו אלה גזרים שביניהם חומת מים שקופה ממנה יכול כל אדם מישראל לראות את חברו. מדרש זה, הסבירה הרבנית טרגין, מלמד על חשיבות מגוון השבטים והצבעים השונים כאשר הם מאוחדים זה לזה.

בהמשך דבריה הציגה שורת פרשנים ומדרשים לאורך הדורות המדגישים את חשיבות כל חלק וחלק מעם ישראל מבלי למחוק או לטשטש את ייחודו העצמית, ומתוך כך תבוא אחדות אמתית ושלמה.

ראשי 'נשים בירוק', יהודית קצובר ונדיה מטר, מספרות כי טרם האירוע התקיימו דיונים אודות המתכונת בה נכון לקיים אותו בצל אירועי ההרס, ואכן הוחלט לצמצם את היקף האירוע שבכל שנה התאפיין בהפנינג המוני של אהבת הארץ והתחברות לשמורה ולגוש עציון בכלל.

"הפעם החלטנו לקיים אירוע צנוע יותר, ועם זאת האירוע היה מרומם ומחזק את מתנדבי ותומכי התנועה וההיאחזות בקרקע, אותנו ואת משפחות הנערים שזוכות מאיתנו לחיבוק מתמשך לאורך כל השנה ובוודאי ביום הזיכרון השנתי".

השתיים מציינות כי בפני באי האירוע הוצג סרטון המסכם בתמונות ובצליל את הפעילות המתקיימת בשמורה לאורך השנה כולה, פעילות הכוללת אירוח אנשי ציבור מהארץ ומהעולם, פעילויות קהילתיות, חקלאיות וחינוכיות לבני נוער מכל הארץ ועוד.



טוען....

צילום: גרשון אלינסון