מסר חיובי, תוצאה בעייתית

קביעות בית המשפט המחוזי בפרשת דומא משרטטות קו נחוץ מאוד בשאלה מה לגיטימי בעשיית צדק ומה לא, אך מותירות פרצה בעייתית. פרשנות

שלמה פיוטרקובסקי , ו' בתמוז תשע"ח

פעילי ימין מחוץ לבית המשפט
פעילי ימין מחוץ לבית המשפט
צילום: יוני קמפינסקי

1. מצבם של שני נאשמי פרשת דומא לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי היום איננו שפיר במיוחד. למעשה בדיוק להיפך.

ההודאות של הנאשם המרכזי, עמירם בן אוליאל, שאושרו על ידי בית המשפט, מספיקות למעשה בשביל להרשיע אותו ברצח. קשה לראות את המשפט מסתיים בתוצאה אחרת מבחינתו.

ההודאה של בן אוליאל מפלילה גם את הקטין הנוסף שהואשם במעורבות בכנון הפיגוע בדומא, כך שגם המשפט נגדו ימשך, למרות שכמעט כל ההודאות שהוא מסר נפסלו. השאלה היא האם הקטין יורשע, וכאן הסיפור עוד לא גמור, כי זה תלוי גם במה שבן אוליאל והוא יעידו או לא בבית המשפט.

2. לאחר מתן ההכרעה ניסו בפרקליטות להקטין נזקים, ופרסמו הודעה מיוחדת לשם כך. הטענה ה ראשונה שעלתה בה היא שבית המשפט לא קבע שהנאשמים עונו.

"בית המשפט לא קבע כי אמצעי החקירה שהופעלו היו בגדר עינויים, ולא הכריע בשאלה זו", נכתב בהודעת הפרקליטות.

אז האמת היא שההגדרה לא מאוד חשובה, אבל זה מה שקבע בית המשפט, שחור על גבי לבן, "האמצעים הללו פגעו פגיעה חמורה בזכות היסוד של הנאשמים לשמירה על שלמות הגוף והנפש. כמו כן נפגע כבודם של הנאשמים". זהו.

3. הטענה השניה שהפרקליטות מנסה לטעון היא שלפחות בנוגע לקבילות ההודאות של בן אוליאל עמדתה התקבלה כמעט במלואה, כי היא בעצמה הצהירה שאין בכוונתה לעשות בהן שימוש במשפט. זה במחילה קשקוש.

הפרקליטות ניסתה לגרום לבית המשפט בכלל לא לדון בקבילות של ההודאות שנגבו במה שמכונה "חקירות צורך". בית המשפט דחה את העמדה הזו, דן בהן ופסל אותן. בכך הוא שידר מסר מאוד ברור: לא כל דבר שלגיטימי לצורך סיכול טרור לגיטימי כשבאים לעשות צדק. לצדק יש כללים ועינויים נמצאים מחוץ לתחום.

4. למרות זאת יש כאן נקודה שצריך לשים אליה לב. בית המשפט קבע שההודאות שנתן בן אוליאל לאחר שהסתיימו "חקירות הצורך", כלומר אלו שנעשה בהם שימוש באמצעים שקרויים בכל מיני שמות מכובסים, הן קבילות.

המוטיבציה של בית המשפט לקבוע את זה מובנת, כי קשה לקבל מצב שבו מי שנראה שאחראי לרצח הנתעב בדומא יצא לחופשי.

מצד שני צריך לשאול האם ההודאה של מי שכבר עונה, אם לקרוא לילד בשמו, וחרב החזרה לחדר העינויים עוד תלויה מעל ראשו, באמת שווה משהו, והיא לא בעצם, במהות, הודאה תחת עינויים. בית המשפט קבע שלא, לאחר שצפה בתיעוד החקירות, ובכך יש לו יתרון על ספקולציות עקרוניות. אבל עדיין קשה לומר שהקביעה הזו נקייה מספקות, שכנראה ישארו תלויים מעל פיענוח הפרשה.