בשבע מהדורה דיגיטלית

חוף מבטחים

כתבת 'בשבע' יצאה אל המצוקים הקורסים מעל חופי אשקלון וביקרה בפרויקט הנבנה בלב ים שנועד לעצור את הנסיגה ברצועת החוף של ישראל

שרה פני-עוזרי , ח' בתמוז תשע"ח

אסדת העבודות לבניית הגיאוטיוב מול חופי אשקלון
אסדת העבודות לבניית הגיאוטיוב מול חופי אשקלון
צילום: לירון מולדובן

חוף אשקלון. משאיות נוסעות באישון לילה ומאירות את המרחב החולי השומם. המטען שהן נושאות יציל את רצועת החוף הזו בעוד עשרים שנה.

באור היום שלמחרת מראה לי יעקב בכר, מנכ"ל החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון, את עקבות צמיגי המשאיות שהובילו חול מן המרינה הסמוכה בערב הקודם. החול הזה ישמש חומר מילוי לגיאוטיוב - שובר גלים חדשני.

אנחנו מתהלכים על החוף הצר ורואים את נזקי המצוק. מרפסת מזדקרת מעלינו כשעמודיה חשופים וסכנת ההתמוטטות נראית מיידית. "המרפסת הזו מבטאת יותר מכול את עומק הנסיגה של המצוק", מצביע בכר לכיוון המפגע, "לפני כמעט שני עשורים כל המרפסת הייתה מוצבת על היבשה, כמו מלון הרלינגטון (הולידיי אין) הסמוך אליה. כשהמלון נבנה הוא היה במרחק 137 מטר משפת המצוק, היום הוא במרחק 22 מטר ממנו. אפשר לראות גם את נקז העיר, שאף הוא נחשף בעקבות אכילת המצוק על ידי גלי הים. בכל פעם המצוק נאכל מלמטה. נוצר כרסום תחתי הגורם בסופו של דבר לכך שהחלק העליון נשען על אוויר וקורס".

העיקרון שבכר מסביר הוא פשוט. אם נזמין קינוח בצורת מגדל העשוי שכבות ביסקוויטים, קצפת וגלידה, ונתחיל לחפור עם הכפית דווקא בבסיס המגדל, החלק העליון יקרוס במהירות. רק שבמקרה של הגלידה יהיה אפשר להמשיך ליהנות ממנה גם אחרי ההתמוטטות, ואילו על שפת הים מדובר בסכנות של אובדן חיים ונכסים מעל המצוק ובבסיסו. הכפית, במקרה הזה, הם הגלים. אבל הסיפור קצת יותר מורכב מזה.

"זו תופעה טבעית שהתערבותו של האדם על הים האיצה באופן דרמטי", אומר בכר. "האדם מתערב בבנייה על הים, ושנים לאחר מכן הוא מתעורר לנזקים שהוא גרם. כשהיינו ילדים יכולנו לרוץ עשרות מטרים יחפים על החול הלוהט. היום המרחב הזה כבר לא קיים.

"אם לא נוגעים במצוק, אין שום סיבה שהוא יתמוטט. הוא יכול להחזיק מעמד עוד אלפי שנים. אומנם יש גם את הנגר העילי (גשם), אבל הוא משפיע רק בין חמישה לשבעה אחוזים על התאכלות המצוק.

"בעבר רצועת החול הזו נמשכה עוד 15 מטר פנימה, ולא כל גל היה נוגע במצוק. אבל ברגע שנבנתה המרינה", בכר מצביע על המרינה הסמוכה לחוף, "היא חסמה את נדידת החול אל החוף, והחול שהיה אמור להגיע אל החוף נגרע. רצועת החוף נאכלה על ידי הים, והים התקרב עד שהגלים החלו לפגוע בבסיס המצוק. מכאן חלה האצה והמצוק נפגע ונסוג פנימה אל תוך היבשה. הנסיגה הזו מעמידה בסכנה מבנים ואנשים". אנחנו חולפים על פני בחור ששרוע על החול כשהמצוק מתנשא מעליו. בכר מצביע עליו ומזהיר: "הבחור הזה אינו מעלה על דעתו שהוא מסכן את חייו. רק לפני שבוע בחוף בגעש נפלה דרדרת על גבו של מישהו. הוא ישב ובום, הייתה קריסה בסמוך אליו. אין שום הודעה מוקדמת".

אז למה אין כאן שילוט או גידור?

"דווקא יש שילוט", מצביע בכר על שלט רחוק, "אבל כל מה שקשור לגידור, שילוט ובטיחות נתון לסמכות הרשות המקומית מתוקף העובדה שהיא מספקת בעצמה את כוחות העזר. לחברה שלנו אין סמכויות סטטוטוריות, ולכן כל מה שקשור ליידוע הציבור ולהנחייתו נמצא בסמכות הרשות המקומית. אנחנו מעירים לרשויות בכל הארץ בלי סוף, אבל זה לא תמיד עוזר".

אם כן, מהו תפקידה של החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון?

"תפקידה של החברה הוא להרחיק את הים מן המצוק. אני צריך לדאוג שבשום מצב של סופה או סערה, הים לא יגיע לבקר את המצוק. זה ביקור טרוריסטי של הים, ואני צריך למנוע אותו", הוא מבהיר בחריפות את חומרת המצב.

מעיריית אשקלון נמסר בתגובה לנושא השילוט: "לאורך הגדר ובקצה המצוק קיימים מספר שלטים. כמו כן, הוצבו במקום מספר שלטי אזהרה, אך אלו נסחפו על ידי הגלים וכבר ניתנה הנחיה להציבם מחדש".

אחד הפתרונות שמקדמת החברה כדי להרחיב את רצועת החוף ולהרחיק את הגלים מהמצוק, הוא הקמת שובר גלים. בכר מסביר שחוץ מלרסן את הים, שובר הגלים מתפקד גם כ"סוהר לחול הים": "כשיושבים על שפת הים וגל מגיע, מכירים את התחושה שכשהגל נסוג גם אנחנו זזים? מה שקורה בפועל הוא שהגל לוקח איתו חול בחזרה אל הים. אם אין שובר גלים - החול נודד, אך אם קיים שובר גלים, הוא משמש מחסום לחול והחול נכלא בין השובר לחוף. אט אט החול מצטבר ונוצרות לשונות יבשה הנקראות טומבולו, וכך רצועת החוף מתרחבת. זה קורה רק במקומות שבהם יש שובר גלים.

"מצד שני, באופן הזה החול שהיה צריך להגיע לחופים הצפוניים יותר נבלם, ונוצר גירעון בחופים אחרים. שובר הגלים הקלאסי אמנם פותר את בעיית הגלים ומרחיב את הרצועה, אך הוא בגדר התערבות גסה בים שיש לה השלכות רחבות יותר, ובנוסף הוא פוגם בנוף של קו האופק, מונע מצבי הים להגיע לחוף ומהווה סכנה לשוחים בסמוך אליו בשל מערבולות תת-קרקעיות". כדי למנוע את הבעיות הללו, ובמקביל גם להציל את רצועת החוף, החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון יזמה ומבצעת בימים אלו תוכנית חדשנית לשוברי גלים אחרים, רכים וידידותיים יותר, הנקראים גיאוטיוב.

פתרון צרפתי שיובא לישראל

אנחנו עולים על ספינת מנוע ונאחזים במעקה, שועטים במים לכיוון האסדה הנמצאת במרחק 200 מטר מהחוף. שאון המנוע והמים מונעים מאיתנו להמשיך בשיחה לעת עתה. צוות האסדה מבשר שלמזלנו הים אינו סוער היום במיוחד, אך כשעליי לעזוב את הספינה ולעלות בשלבי הסולם החלקלק בעוד גלי הים משחקים בספינה המתנודדת, התחושה היא שהמזל פחות רלוונטי לצליחת המשימה הנוכחית.

מעל האסדה אפשר להשקיף על עבודת הצוות במים. הם נמצאים בשלבי הסיום של ניפוח הגיאוטיוב. מדובר בצינור אפור כהה עבה במיוחד, העשוי מגיאוטקסטיל שעמיד בפני כרסום המלח שבמים. אורכו של הגיאוטיוב משתנה ונע בין 15 ל-27.7 מטר. הצינור בעל פתחים בדומה לשסתומים במזרני ים או סירות גומי. אל השסתומים מחברים צינורות שנמתחים מהחוף אל תוך הים, ודרכם מזרימים חול מעורבב במים אל תוך הגיאוטיוב. הניפוח והמילוי אורכים כשש שעות, בעוד צוללנים צוללים סביבו ובודקים את מצבו.

הגיאוטיוב אינו צף. הוא מקובע לקרקעית הים עוד לפני שלב הניפוח, ומונח על גבי מצע העשוי מאותו גיאוטקסטיל בעזרת משקולות קטנות. לאחר הניפוח צינור הבד שוקל 600 טון.

הצינור הגדול נראה בבירור מתחת למים, וגלים קטנים נשברים על גבו. החוף באופק נראה רגוע. "השבירה מתבצעת במקום שבו אנחנו עומדים. למים שמגיעים לחוף כבר אין העוצמה שהייתה להם לו היו מגיעים ישירות מלב ים ונשברים על החוף", מסביר ניר שרון, מנכ"ל חברת ת.א.מ המבצעת את העבודות. "כל עשרה גיאוטיובים נקראים ריף, ואנחנו עכשיו בשלב סיום החלק הראשון של הריף. מחר נתחיל בהנחת המקטע השני של עוד חמישה גיאוטיובים".

את הגיאוטיוב המציאו הצרפתים. כבר לפני 15 שנה הוצבו שוברי הגלים החדשניים בצרפת ובאוסטרליה. הפרויקט באשקלון הוא הראשון מסוגו בארץ. את הצוות הישראלי מלווה מזה שנה צוות צרפתי המנחה את הישראלים מתחילת הפרויקט.

חן לוי בן ה-28 עובד על האסדה בהנחת הגיאוטיוב. לשאלתי הוא מתאר את חבלי הלידה של העבודה על הפרויקט. "בהתחלה היינו מנפחים את הגיאוטיוב במשך 14 שעות, לפעמים 16. מהרגע שמתחילים לנפח אי אפשר להפסיק, גם אם רוצים. היינו שואבים את החול מהים וזה התגלה כשיטה לא כל כך מוצלחת, מכיוון שלמשאבה היה פחות חומר לשאוב, והיא הייתה צריכה לעבוד קשה יותר. כשהחלפנו את השיטה ושאבנו בצורה מרוכזת את החול שהגיע מהמרינה, צמצמנו את זמן השאיבה לשש שעות".

כדי לשאוב את החול מהמרינה, הוא מובל במשאיות אל מול האסדה והצוות שואב אותו מהחוף. "את רואה את המבנה הלבן שם ואת המפולת לידו?" מצביע חן לכיוון החוף, "זה הגנרטור שלנו. המפולת לא הייתה שם כשהנחנו אותו, אבל בבוקר למוחרת היא כן הייתה שם. אילו המפולת הייתה מתרחשת כשהיינו על החוף, זה לא היה נגמר בטוב. אנחנו מאוד נזהרים שלא להתקרב למצוק, אבל לפעמים אין ברירה".

באילו עוד קשיים אתם נתקלים?

"אתמול לא יכולנו להגיע לג'ק-אפ (אסדה, שפ"ע) כי הים היה גבוה מדי וזה סיכון לעלות ולעבוד במים. כשהגלים הם מעל גובה מטר, כצוללן אתה מתערבל עשרים מטר מזרחה ומסתובב סביב עצמך, אנחנו קוראים לזה מכבסה. מקבלים מכות יבשות, אבל זה ממש לא רציני", הוא מרגיע.

חן והצוללן השני מראים לי את שטח הג'ק-אפ ומתנועעים בביטחון. לאדם הפשוט שפת הג'ק-אפ נראית מאיימת וחלקלקה. הג'ק-אפ יכול להגיע לגובה עשרים מטר והוא גם צף. בימי החורף הסוערים גוררים אותו למרינה ושם מבצעים בו עבודות תחזוק ושיפור מערכות עד יעבור זעם.

על האסדה עובדים שלושה חברי צוות קבועים מחברת ת.א.מ, שאליהם מצטרפים בימים עמוסים צוללנים אחרים, מנופאים וצוות גוררות שכולם מועסקים על ידי חברת קבלן חיצונית.

אתם ישנים כאן לפעמים?

"בדרך כלל לא. לפעמים אנחנו נחים בימים ארוכים בין לבין. יש לנו חדר עם מיטות, מקלחות, שירותים ומטבחון. היו ימים שבאנו לעבוד מצאת החמה עד ארבע לפנות בוקר למוחרת". את דבריו של חן קוטע קרקור עורב. מתברר שהמנופאי של האסדה מגדל אותו, למרות אמונות תפלות של ימאים שעורב על סיפון אונייה או אסדה מביאים מזל רע. החיוכים של אנשי הצוות מספרים לי מה הם חושבים באמת.

בית ינאי: חצרות הבתים קרסו

לגיאוטיוב יתרונות רבים. הוא זול, קל לתפעול, ואינו פוגם בנוף. חסרונותיו נעוצים דווקא ביתרונות שלו. "את הגיאוטיוב אנו מניחים בחופים לא מוכרזים. השחייה ליד הגיאוטיוב עלולה להיות מאוד מסוכנת", אומר בכר. "בנוסף, הגיאוטיוב אינו נותן כיסוי מלא כמו שובר הגלים, ואינו בגדר הגנה אגרסיבית. הוא עדין יותר, לכן ההגנה שלו הרבה יותר רכה".

אם כך, מדוע אתם מעדיפים להניח גיאוטיוב ולא שובר גלים?

"אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הרשויות, ובסופו של דבר מתאימים את הפתרון לצורך. אנחנו בניסוי וטעייה, ומנסים לבנות חליפת הגנה למצוק. התוכניות שלנו צריכות להיות גם בנות-קיימא ולא רק נכונות. החלטנו לא לבחור בהכרח בדרך הכי טובה, אלא בדרך הכי אפשרית. צריך למצוא הלימה מלאה בין הוועדות השונות, הירוקים, שומרי הטבע ושומרי הים, ובסופו של דבר לתת את הפתרון המתאים והאפשרי ביותר לכולם".

בעיית נסיגת המצוקים מתרחשת גם בחופי ערים נוספות כמו נתניה, הרצליה, חדרה, תל-אביב ובית ינאי. את מודל הגיאוטיוב אימצה מועצת אשקלון, אך באזורים אחרים מטפלים בבעיה באופנים אחרים או שעדיין לא מטפלים. כך במקרה של בית ינאי, שם הבתים נמצאים על שפת המצוק וחלק מחצרות הבתים כבר קרסו.

כיצד מטפלים בבעיה בבית ינאי?

"לא כל כך מטפלים", אומר בכר. "המועצה האזורית צריכה לפעול במקום באופן יבשתי והיא כרגע לא פועלת. הסמכות של החברה הממשלתית להגנת המצוקים היא על החול והים, ונכון לעכשיו אין לנו כל כך מה לעשות".

בנתניה לעומת זאת התקבלה החלטה של הוולחוף - הוועדה לשמירת הסביבה החופית, על בניית 12 שוברי גלים. בשלב הראשוני ייבנו שבעה שוברי גלים. על השאלה מדוע מודל הגיאוטיוב לא אומץ בנתניה, עונה בכר כי הרשות בנתניה קידמה את תוכנית 12 שוברי הגלים לפני עשר שנים. אז החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון עדיין לא הייתה קיימת, והטכנולוגיה לא הייתה בנמצא.

החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון הוקמה ב-2013, לאחר ששש הרשויות הנתונות תחת סכנת המצוקים תבעו את המדינה עקב תביעות אזרחיות שהוגשו נגדן בשל נזקים שהסבו נסיגות המצוק. טענת הרשויות הייתה שהים הוא שטח של המדינה, ולפיכך לא הרשות המקומית אלא המדינה צריכה לטפל בו אם ישנם ליקויים ונזקים. הרשויות והמדינה הגיעו להסכמה בפסיקת בג"ץ, שקבעה שתוקם רשות מיוחדת מטעם המדינה שתטפל במרוכז בבעיית נסיגת המצוקים.

במשרד להגנת הסביבה הוכנה תוכנית מתאר ארצית (תמ"א) לטיפול בבעיה. "המחשבה הייתה לבנות תוכנית שתאזן בין הרצון למנוע את ההתמוטטות של המצוק לבין האינטרס לשמור עליו כערך טבע", מסביר שחר סולר, ראש אגף תכנון סביבתי במשרד להגנת הסביבה. "המצוק, למרות הסיכונים שלו, הוא עדיין ערך טבע שכולם נהנים ממנו. חששנו שיבוא גוף שיקבע שהמצוק מהווה סכנה ויחליט פשוט להוריד אותו עם שופל".

מה היה הקו המנחה של התוכנית?

"כיוון שהתקציב של המדינה מוגבל, אי אפשר להגן על כל המצוק בכל מקום. העיקרון שהוביל אותנו היה שאם אין חשיפה של אוכלוסייה או רכוש לסכנה של קריסת המצוק, אין בעיה. זו הרי תופעה טבעית. בישראל יש כ-40 ק"מ של מצוק חופי, מתוכם הוחלט להגן על תשעה ק"מ שנמצאים במקומות שבהם יש אוכלוסייה עירונית עם נדל"ן והרבה תשתיות, מבנים, טיילות ועוד. התמ"א קודמה ואושרה וסימנה את האזורים שבהם ניתן לבצע הגנות, ואזורים שבהם לא ניתן לבצע הגנות. משם התחיל התהליך להגנה על המצוקים ולשיקומם".

חוץ משוברי גלים וגיאוטיוב, הגתה החברה להגנת מצוקי הים התיכון פתרון נוסף להרחבת רצועת החול וייבוש הים. "בכוונתנו להביא 300,000 קוב חול מעבודות הרכבת הקלה לרצועת החוף באשקלון, ו-800,000 קוב חול לרצועת החוף בנתניה. מה שברכבת הוא צרה, פה הוא הפתרון", אומר בכר, שהגה ויזם את הרעיון. "בכך אנחנו יוצרים מעגל ירוק ומרחיבים את רצועת החוף. החל מספטמבר הקרוב נתחיל בתהליך בחוף אשקלון. את החול אנחנו צוברים במטמנה, אחר כך הוא עובר ניקוי והפרדה ולבסוף מוזרם לחופים. כך הכול נשאר בתוך המדינה. נותר רק מחיר ההובלה והטיפול".

את השימוש בחול מעבודות הרכבת אישר המשרד להגנת הסביבה, והוא עומד בכל הקריטריונים. מדובר בגרגירי חול מסוג עבה יותר, ולכן גם יציב יותר ובעל אחיזה חזקה יותר בקרקע. כך רוב החול יישאר ברצועה ולא ייסחף, ותיווצר בריכת חול שבסופו של דבר תרחיב את רצועת החוף ותרחיק את הים מן המצוק.

ואולי בעוד שני עשורים הילדים שלנו יוכלו להתלונן שוב על רגליים שרופות בעודם רצים על החול החם בדרך אל הים.