מחשבות על פנסיה וחינוך

יותר ויותר מורים שפורשים לפנסיה היו שמחים להישאר אך נמאס להם מהמערכת - אוסף גדול של פקידים, מפקחים ומנחים.

אהרן לב-רן , ט' בתמוז תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

בסוף השבוע האחרון חגגנו להוריי את יציאתם לפנסיה, יחד, אחרי יותר משלושים שנות עבודה. לכאורה זה רעיון מצוין, הרי כולנו כבר רוצים להגיע לרגע הנכסף ולצאת לחופש אין סופי.

על אף השמחה, משהו בתהליך המערכתי הזה מקולקל. במיוחד כשאנשי חינוך יוצאים לפנסיה ובגיל צעיר יחסית לשאר העובדים במשק.

רובנו עובדים קשה, עשרות שנים, נשחקים בעבודה ובכל זאת מחזיקים מעמד עד גיל הפנסיה הרשמי. אצל עובדי ההוראה זה אחרת: אנשי החינוך הללו העמידו תלמידים הרבה, ברובם היו מוכנים להמשיך וללמד, הם אוהבים את התלמידים וגאים במקצוע אך משהו שבר אותם. המערכת שברה אותם.

אלו לא התלמידים שמקשים עליהם, הרי אנשי חינוך אמיתיים רואים הצלחה עם תלמידים למרות הקשיים של המערכת. יותר ויותר מורים שפורשים לפנסיה אומרים שהם היו שמחים להישאר אך נמאס להם מהמערכת.

בשני העשורים האחרונים נכנסו לתוקף רפורמות שונות ופג תוקפן של רפורמות אחרות. מתי זה קורה? בדרך כלל כשמתחלף שר החינוך.כאן חשוב לציין לשבח את השר הנוכחי, נפתלי בנט, שלא ניסה לשנות סדרי עולם באונייה הגדולה הזו שמכונה מערכת החינוך והחליט לטפל בנושאים נקודתיים ויש אומרים שאפילו הצליח.

׳המערכת׳ היא אוסף גדול של פקידים, מפקחים, מנחים ועוד, שרובם עושים עבודתם נאמנה אך כגוף רגולטורי מקשה בהרבה מקרים על חייהם של אנשי החינוך.

לעיתים נראה, כאילו הכל הצגה אחת גדולה, כל מורה 'מוכר' סיפור למנהל, המנהל מוכר את אותו סיפור עם תוספות ובעיקר תמונות למפקח והמפקח מעביר זאת הלאה והלאה עד לשר.

בתי ספר רבים, מתגאים בציוני מבחני המיצ״ב ובציוני הבגרות. עד לאחרונה חשבתי שבאמת יש במה להתגאות. מדוע התערער האמון שבי? על אף שכבר היו לי חשדות, בשבוע שעבר פורסם בכלי התקשורת על הארכת זמן עצמאית של עשרות בתי ספר בבגרות במתמטיקה, מעבר להארכת הזמן שקבע משרד החינוך.

על פי הפרסום התברר שיש בתי ספר שעשו דין לעצמם ואפשרו לתלמידים להמשיך ולענות על שאלות הבחינה גם לאחר המועד שקצב המשרד. הכך אנו צריכים לחנך את תלמידנו? ׳תעשו פוילישטיקים׳ ותצליחו?

לא חסרים סיפורים על בתי ספר ששלחו את הכיתה של ׳המופרעים׳ לטיול כשהפיקוח הגיע לביקור בבית הספר או בזמן מבחן ארצי כדי שלא יורידו את הציון הממוצע של בית הספר. לא לשם ציפו אנשי חינוך רבים להגיע, אך המערכת דוחקת אותם לפתרונות שעה ולא לפתרונות לדור, להצלחה מיידית ולא בנייה לטווח ארוך.

לא מזמן שמעתי מנהלת באחד מבתי הספר שהתלוננה שהחומר לא שוקע אצל התלמידות והן לא זוכרות אותו כעבור שנה. נראה שבניגוד לעבר כבר לא מלמדים תלמידים כדי לדעת אלא רק כדי לעבור את המבחן, אין חשיבה לטווח רחוק אלא רק מפעל לציונים מידיים.

אני מניח שלמומחי החינוך יש עוד הרבה מה לומר על ׳נפלאות׳ מערכת החינוך אך נראה לי שמיציתי. יש גם דברים טובים להגיד על מערכת החינוך אך נראה שיש הרבה שצריך לתקן ולקדם ויפה שעה אחת קודם.

ובחזרה להוריי. אני מאמין שגם הוריי שיחיו כמו פנסיונרים אחרים ממערכת החינוך, ימצאו את מקומם בהתנדבות במוסדות חינוך כלשהם, פורמאלים או שאינם. למה דווקא שם? כי זה מה שהם, הם אנשי חינוך מתחילה ועד סוף, מכף רגל ועד ראש וזה מה שהם אוהבים לעשות. זכינו שהם חינכו דורות רבים ואנו מתפללים שגם דורות נוספים של מורים ימשיכו את דרכם.

״הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים" (יאנוש קורצ'אק).