תעודה לחיים - טור אישי

איך אפשר לסכם שנה כזאת של ילד – שרק התחיל צעד ראשון בעולם בית הספר, וכעבור שנה הוא קורא, כותב, מחבר ומחסר ו.... ומה עם כל השאר?

אורית לסר , י"ב בתמוז תשע"ח

אורית לסר
אורית לסר
צילום: עצמי

כשהבן הבכור שלנו סיים כיתה א', וחזר הביתה עם התעודה מבית הספר, הרגשנו ש"זה לא זה".

איך אפשר לסכם שנה כזאת של ילד – שרק התחיל צעד ראשון בעולם בית הספר, וכעבור שנה הוא קורא, כותב, מחבר ומחסר ו.... ומה עם כל השאר? כל הצמיחה המדהימה שלו, ההישגים האישיים, הכלים החברתיים והאנושיים, עולם התפילה והלימוד שנפתח בפניו, ההפיכה שלו ליצור בוגר ואחראי ועוד כל כך הרבה...

אז הכנו תעודה משלנו. הדבקנו עליה תמונה מהיום הראשון שלו בכיתה א' (בלי השן הקדמית). לידה כתבנו סיכום שנה שלו, כפי שאנחנו ראינו אותה, ואותו. הוא קרא מילה במילה את מה שניסינו לתעד במילים. הביט בתמונה של עצמו, ונראה כלא מאמין, שזה באמת הוא.

כתבנו ב"תעודה" שאנחנו כל כך גאים בו, כמה שהוא למד והחכים, התאמץ, היה אחראי על שיעורי הבית וסידור התיק בבוקר, התעורר בבוקר למרות שהיה לפעמים עייף ולפעמים בלי חשק.

שהוא הזמין חברים הביתה ושיחק אתם מקסים. שהוא למד לבשל דברים חדשים במטבח, וקצת שמר על אחותו בשבתות כשרצינו לישון. שהוא למד לנגן והתאמן הרבה בבית. שהוא טייל למקומות חדשים ויפים ורכש ידע עצום בגיאוגרפיה של ישראל.

שהוא הלך אתנו בשבתות לבית הכנסת, והצליח לא להתפתות לשחק כל הזמן בחוץ. שהוא זכה לשמח את סבא וסבתא בביקורים או בטלפונים לפני שבת, וגם סייע בבית שלנו כשהגיעו אורחים לבקר. שהוא נהיה ילד כזה מתוק וסקרן עוד יותר, ושאנחנו מתפעלים ממה שהוא הספיק בשנה אחת, ופשוט צמח לנגד עינינו מילד קטן שהולך לגן, לכמעט בחור כארז (בכל זאת, קוראים לו אבינועם...).

מאז "הבאנו עלינו" את המסורת הזאת, גילינו שלשמר אותה ככתבה וכלשונה, כפול חמשה ילדים, זאת משימה קצת יותר מורכבת ושואבת זמן. אבל אנחנו כבר לא יכולים לוותר עליה. הילדים שלנו כבר מחכים לתעודה שלנו, ובעיקר לצ'ופר הקטן שמתלווה אליה.

הבנו שלמעשה, עבורם, היא מתעדת את הדברים האמתיים ואת מה שגם הם יודעים שהוא חשוב באמת. לא בטוחה שהם יזכרו את הציון שהם קיבלו במולדת, או את ההערה של המורה להתעמלות. יותר סביר שהם כן יזכרו, שאספנו ותיעדנו עבורם את מכלול הפרטים שהרכיבו את השנה האחרונה... את החוגים שהם השתתפו בהם, את ההצלחות הקטנות והגדולות של החיים, את החוויות המשפחתיות והאישיות, את הלמידה והתובנות שנאספו בדרכים - מהטיולים והשיטוטים, את העצמאות והחירות שניתנה להם – להיות חלק מהמשפחה ולעשות למענה, הקרבה לבני המשפחה הקרובים והרחוקים יותר, החברויות שנרכשו והחוויות שנחוו אתם יחד.

תיעדנו עבורם את התחביבים ואת הדברים שהם נהנים לעשות, מחוץ לשעות בית הספר. וגם את הדברים שהם למדו בבית הספר ונהנו מהם – כמו שירה במקהלה, טיולים, הצגות, טקסי ראש חודש, השיעורים עם המורה האהובה למדעים ועוד..

אז עכשיו אני בשוונג של לכתוב חמש תעודות, כולל תיעוד בתמונות. כי תמונה שווה אלף מילים. וכי מילים של אבא ואימא שוות פי כמה.

חופשה נעימה לכל ילדי ומורי ישראל!

הכותבת: אורית לסר, ראש תחום חינוך בנאמני תורה ועבודה