לא לדתיים בלבד

איך מעניקים משמעות עמוקה ורלוונטית לטקס התבגרות של ילדים, שבואו נודה על האמת – די צעירים בסך הכול?

ערוץ 7 , י"ד בתמוז תשע"ח

הנני
הנני
מעוז וינטוך

הרגע בו הילדים מגיעים לגיל בר/בת מצווה הוא יריית הפתיחה, בעבור הורים רבים, למרוץ אחר משמעות.

אז בסדר, הילד יקרא בתורה וכבר מצליח לזכור כמעט את כל "ראשון" בעל פה.

אוקי, הילדה למדה על מארי קירי ועל גולדה מאיר והיא יודעת באמת שגם היא יכולה להגיע לאן שתחפוץ.

אבל מה מעבר לזה? איך מעניקים משמעות עמוקה ורלוונטית לטקס התבגרות של ילדים, שבואו נודה על האמת – די צעירים בסך הכול?

בדיוק לשם כך השיקה החודש עמותת "יסודות" שבמכללת הרצוג, ערכת חוברות ייחודית בשם "הנני", המיועדת ללימוד רב-דורי עם בנות ובני המצווה.

הערכה, שעוצבה בצורה נעימה על ידי סטודיו דוב אברמסון הירושלמי, כוללת עשר חוברות מאוירות, שכל אחת מהן עוסקת בנושא הקשור להתבגרותם והשתלבותם של בני הנוער כבוגרים בחברה. בין הנושאים - זהות אישית, שותפות, אחריות, כבוד לזולת ולעצמי, צדק וצדקה, ועוד.

את החוברות מאפיין מגוון של מקורות – מן המסורת היהודית כמו מן התרבות הישראלית והעולמית, ממזרח וממערב. כך, לדוגמא, מבט חטוף באחד העמודים מגלה זה לצד זה את רבי זושא מאניפולי לצידו של לואיס קרול, ועיסוק במושגי זכויות אדם לצד משפטים מהרב קוק.

בשביל מה צריך עוד תכנית בר מצווה? אין מספיק כאלו?

רוחמה גבל-רדמן, מנכ"לית עמותת יסודות, אומרת "יש הרבה תכניות שעוסקות במפגש של הבנים עם התפילין והקריאה בתורה, ובמפגש של הבנות עם דמויות מופת נשיות, תוך העצמה נשית באופנים שונים. הרגשנו – גם כהורים לילדים בגילאים האלה – שחסר עיסוק במשמעות הבסיסית של ההתבגרות, שהיא ההשתייכות לקהילה.

בוא נדבר על מניין. ההקשר המרכזי שבו מתייחסים למושג הזה הוא ההקשר ההלכתי - ילד בן מצווה משלים מניין בבית הכנסת. יש היום המון חיכוכים ומאבקים על נושא השלמת המניין – מה המקום הנשי בתפילה, בקריאה בתורה, בבית הכנסת. אנחנו מפספסים את זה שהמושג של מניין הוא קודם כל קהילתי, ושהפרקטיקה ההלכתית היא רק ביטוי אחד שלו".

היא מוסיפה "לתפיסתנו, מדובר קודם כל באפשרות ובחובה להיות שותף בוגר ואחראי בקהילה. כל אחד וכל אחת יכולים להיות עשיריים למניין: השלמת מניין אם לקחת אחריות על מה שקורה סביבך, אם הושטת יד לחלש, אם עזרת לבנות את הקהילה שלך ויצאת מה'אני' המצומצם לטובת ה'אנחנו' הרחב. בגיל בר/בת מצווה, ילדים כבר מסוגלים להכיר את החוזקות שלהם, ואפשר לצפות מהם להתחיל לתרום לקהילה מתוך תחושה של שותפות ואחריות.

אם נתפוס את 'המניין' במובנו הקהילתי, או אז כולם וכולן מוזמנים לשותפות מתוך אחריות. לכולם ולכולן יש מה לתרום ויש חלק בקהילה איכותית השמה לב לדרכי התנהלותה ולפרטים בה".

גבל-רדמן מתארת פן נוסף ומפתיע בו עוסקת הערכה: ההתבגרות במרחב המקוון. "הרבה ילדים מקבלים בגיל הזה את הכלים להיכנס באופן בוגר אל העולם הווירטואלי – אם זה הפלאפון הראשון, אם זה פרופיל פייסבוק, או רשתות חברתיות שונות. אנו מתייחסים בדרך כלל לחוויה מול המסך כמתרחשת ברשות הפרט. ב"הנני", לקחנו על עצמנו את המשימה להבהיר לילדים ולהורים שלהם, שגם כשאתה יושב מול המסך בחדרך אתה יושב ברשות הרבים.

בהינתן המצב הזה, כל כללי הקהילה אמורים לחול שם. כל שיקול הדעת שלך לגבי אחריות, שמירת הלשון, הוצאת שם רע, התרחקות ממקומות לא טובים וזיהוי סכנות – חלים על הרשת בדיוק כפי שהם חלים על רחובה של עיר. במובן הזה, "הנני" היא ערכה סופר אקטואלית וחינוכית. היא מלמדת את הילדים לקחת אחריות גם על החיים הווירטואליים שלהם. להשתמש ברשת כרשות הרבים. לכלוך בווצאפ זהה ללכלוך הרחוב הראשי. חינוך כזה הוא המשמעות המרכזית של "להשיטו בנהר". לדעת לעמוד מול הזרם.

לפרוש מקבוצת ווצאפ אם יש צורך. לדעת לשמור על עצמי, ומצד שני לדעת שיש לי כוח בידיים, ושאני צריך להיות זהיר".

מי שכתבה וערכה את פרויקט "הנני" בפועל היא תהילה דרמון-מלכה, מדריכה פדגוגית ב"יסודות" ודוקטורנטית בחוג להיסטוריה באונ' בן גוריון.

מה הוביל אותך בתהליך הכתיבה? "ניסיתי ליצור משהו שיחבר את הנערה או הנער למורשת שלהם מצד אחת, ומצד שני יהיה רלוונטי לעולם שלנו. בנוסף היה לי חשוב להביא אל התהליך את מקומם של ההורים, וכן הסבא והסבתא. ב"הנני" אנחנו נותנים בהם המון אמון ומטילים עליהם את האחריות ליצירת שיח. כאימא לילד בגיל הזה אני יודעת כמה דברים אנחנו רוצים להגיד לילדים על העולם שנפתח לפניהם, אבל אנחנו מפחדים לצאת טרחנים או 'חופרים'. 'הנני' מזמינה אותנו לשבת ולדבר. זו בעצם פלטפורמה לשיחה, בירור וחשיבה משותפת", אומרת דרמון-מלכה.

"הרעיון הוא לא להגיד מה נכון או לא נכון לעשות בגיל בר/בת מצווה, כל בית קובע לעצמו את עקרונותיו. המסר שחשוב לנו להעביר הוא שבעולם כל כך דינמי, טרוד ביום יום ועסוק בעצמו - קחו לעצמכם חצי שעה, ארבעים דקות עם הילד המתבגר שלכם, תעצרו רגע ותדברו. פשוט תדברו".

גם גבל-רדמן מדגישה את חשיבות נקודת המפגש בין הדורות השונים במשפחה: "אנחנו לא מאמינים במיקור חוץ. במקום לשלוח את הילד אל המערכת כדי שתחנך את אזרח המחר, אנחנו מאמינים שצריך לייצר מפגשים תוך-ביתיים, שבהם ישותפו הסיפורים המשפחתיים, המסורות שעוברות בין הדורות, תוך כדי שיחה ולימוד. גם המשפחה היא קהילה, והסיפורים המשפחתיים הם מה שנמצא בתשתית שלה. בבית הספר אנו לומדים איך להיות חברי קהילה, אבל למשפחה יש סיפור קהילתי שהם העיקר: סבא שלחם במלחמות ישראל, דוד שהתניע עשייה חברתית משמעותית, אח שהיה מדריך בבנ"ע, וכן הלאה". בית הספר מוזמן, בשנת ההכנה לבת/בר מצווה, לעבוד בשיתוף פעולה עם המעגל המשפחתי, ולהפוך את עצמו לבית ספר קהילתי סביב הדיון של "איך מתכוננים לגיל מצוות".

למי מיועדת הערכה?

"בעיני, לילדים והורים מכל הזרמים והגוונים בישראל – מסורתיים, דתיים וחילונים - שאוצרות תרבות ישראל הם חלק מהגדרות הזהות שלהם. זו ערכה מאוד אלסטית, שמאפשרת למידה הן בחברותא עם ההורים בבית, עם סבא וסבתא, עם קבוצות קהילתיות, או עם המחנכת במסגרת תוכנית בת מצווה כיתתית עם מפגשי שיא.

רבים כבר החלו להשתמש ב'הנני' בתור הפרויקט והציר המארגן של שנת בת/בר המצווה. אין דברים כאלה היום בשוק. אני לא מכירה מוצר שמייצר שפה אחת של תפיסת קהילה גם לבנים וגם לבנות, גם להורים וגם לילדים, וגם לכל הזרמים בחברה הישראלית. זה מייצר איזשהו רובד של שיתוף ושל אחריות על המרחב הקהילתי הציבורי והוירטואלי גם יחד, הנשען על הזהות האישית ועל התהליך החינוכי שעוברים כל החיים.

הפרויקט הוא עוד ענף במחוייבות עמותת יסודות לייצור שפה אזרחית-יהודית שנובעת מתוך זהות שנשענת על אוצרות תרבותיים יהודיים, שיוצאים מבית המדרש אל רחובה של עיר ואל חיים של קהילה."

מי שכתבה וערכה את פרויקט "הנני" בפועל היא תהילה דרמון-מלכה, מדריכה פדגוגית ב"יסודות", דוקטורנטית בחוג להיסטוריה באונ' בן גוריון ומרכזת את תוכניות 'גוונים' להוראת תרבות יהודית ישראלית במכללת הרצוג