מה עושים מול נשים שתומכות באנסים?

הידיעה על ביטול פסטיבל המוסיקה הגדול ביותר של שוודיה היא סיבה טובה להסתכל שוב על התנועה הקרויה "פמיניזם". דעה

גיל רונן , ט"ז בתמוז תשע"ח

מרב מיכאלי ושלי יחימוביץ'.
מרב מיכאלי ושלי יחימוביץ'.
צילום: פלאש 90

הידיעה על ביטול פסטיבל המוסיקה הגדול ביותר של שוודיה, "בראוולה", היא סיבה טובה להסתכל שוב על התנועה הקרויה "פמיניזם", אשר מתיימרת להגן על נשים מפני גברים.

הפסטיבל בוטל בגלל ריבוי מקרי האונס והתקיפה המינית שהתרחשו בו. ב-2017 דיווחה המשטרה באוסטרגוטלנד, המקום בו נערך הפסטיבל, על ארבעה מקרי אונס ו-23 תקיפות מיניות במהלך סוף השבוע של הפסטיבל. ב-2016 דווח על חמישה מקרי אונס ו-12 מקרים של תקיפה מינית.

האחראיים לתקיפות הם מהגרים מוסלמיים שנכנסו לשבדיה בשנים האחרונות, במסגרת מדיניות קליטת הפליטים של מפלגות השמאל ששולטות בשבדיה. כמובן שהשלטונות מכחישים זאת ומספקים מיני סטטיסטיקות מבושלות ומטעות. אבל באתרי ימין, שטוקהולם קיבלה כבר מזמן את התואר "בירת האונס של אירופה". ביטול פסטיבל המוסיקה מוכיח שטענות הימין צודקות.

והנה עוד פריט מידע חשוב: שבדיה נחשבת למדינה הכי פמיניסטית בעולם וממשלתה אף הוכרזה כ"ממשלה הפמיניסטית הראשונה".

הדפוס חוזר על עצמו

שבדיה מהווה מודל לחיקוי עבור פמיניסטיות בכל העולם. פמיניסטיות מובילות בישראל, כמו מרב מיכאלי, מביאות לא פעם את שבדיה כדוגמה ומופת להתנהלות ראויה בנושאים שונים. לדוגמה, ישראל אימצה לא מזמן את המודל השבדי לטיפול בזנות, אשר מעניש את צרכני הזנות ולא מעניש כלל את הזונות עצמן אלא מעניק להן סעדים ותמיכות שונות. בשנה שעברה אירחה הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת מומחה שבדי וצוות של שגרירות שוודיה בישראל, בדיון על השיטה השוודית לחופשת לידה, שנערך בוועדה לקידום מעמד האישה ולשיוויון מגדרי.

כולן רוצות ללמוד מ"גן העדן הפמיניסטי". אבל ברמת הרחוב, והפסטיבל, זהו גיהינום.

הדפוס השבדי חוזר בכל מדינות אירופה: ככל שהמדינה פמיניסטית יותר, כך מתרבים מקרי תקיפת הנשים. הסיבה פשוטה: הפמיניסטיות נאבקות בגברים המקומיים, אלה שמחזיקים במרבית עמדות הכוח. הן משתמשות לצורך כך בנשים המקומיות. הנשים המקומיות מתלהבות מהכוח שהן מקבלות מול הגברים "שלהן" ומעניקות תמיכה לתנועה הפמיניסטית. תנועה זו, מצידה, מכניסה למדינה גברים זרים, שהתנהגותם כלפי נשים גרועה פי כמה מזו של המקומיים – אך הגברים המקומיים חסרי אונים לעזור לנשותיהם, כי השיח בנושא תקיפות מיניות נמצא בידי הפמיניסטיות.

מרב מיכאלי, מיכל רוזין, תמר זנדברג, סתיו שפיר, רחל עזריה, ועוד כמה חברות כנסת פמיניסטיות מתיימרות לדאוג לכן, נשות ישראל. אבל מי הכניס לכאן את המסתננים, שהפכו את חייהן של נשים בלתי נסבלים באזורים בהם הם חיים? ומי דואג שהם יישארו כאן? מי מעניק כוח לגברים המוסלמיים, שמתנהגים בארץ כאדונים, כבר הרבה מאוד שנים? תבדקו טוב טוב ותגלו שכאשר אתן נותנות כוח לפמיניסטיות, הן משתמשות בו כדי לסייע למי שעלול בסופו של דבר לפגוע בכן.

אל תגידי "לי זה לא יקרה"

ואל תגידו שפגיעות בנשים מתרחשות גם אצל היהודים. כן, זה נכון. אבל אין מה להשוות את אוכלוסיית היהודים לאוכלוסיות זרות ועוינות. עובדה, פסטיבל המוסיקה התקיים ושגשג, עד שהגיעו אליו המוסלמים. ואז קרה משהו רע.

הפמיניסטיות בכנסת נלחמות להקל עליכן להתגרש מבעליכן. הן סידרו לכן שלל הטבות – אם רק תעשו כמצוותן ותתגרשו. זה מפתה. הן מרבות לדבר על אלימות במשפחה, הטרדה מינית, פערי שכר והדרת נשים, ומצטטות סטטיסטיקות מדומיינות, כדי להעביר אתכן לצד שלהן, נגד הגברים שלכן, נגד הדת שלכן. ואת מי אתן מקבלות מהצד השני? את הגבר האריתראי והמוסלמי. זה לא צחוק, זה אמיתי, ואל תגידי "לי זה לא יקרה", כי זה עלול לקרות גם לך.

מדינה שנלחמת בגברים של עצמה היא מדינה חסרת אונים, ונשותיה הפקר. רוצות להפוך את ישראל לשבדיה? תשאלו את הנאנסות מאוסטרגוטלנד ומדרום תל אביב מה עדיף, "פטריארכיה" מקומית או פלישה זרה בחסות השמאל הפמיניסטי.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.