הצורך בחוק הקיזוז - אות קלון

ד"ר אריה בכרך תומך בקיזוז משכורות המחבלים מכספי הרש"פ, אך חושב שהממשלה היתה צריכה לעשות זאת ללא חוק ומזהיר מהפרצות בחוק.

אריה בכרך , ט"ו בתמוז תשע"ח

ההצבעה בוועדה
ההצבעה בוועדה
צילום: אם תרצו



טוען....

ד"ר אריה בכרך מתייחס בפינתו השבועית בערוץ לחוק קיזוז משכורות המחבלים, מברך על קידומו אך מותח ביקורת על הצורך בו.

"עצם ההידזקקות לחוק הזה מהווה תעודת עניות ואות קלון על מצח ממשלת ישראל". "אין שום צורך בחוק הקובע שמדינת ישראל תימנע מהעברת כסף הנועד למשפחות רוצחי יהודים. קיזוז הכספים הוא דבר המתבקש מאליו, הוא חוק ההיגיון והשכל הישר והמוסר הבסיסי ביותר, העברת כסף לטרוריסטים הופך את מדינת ישראל למדינה תומכת טרור. לא פחות".

"ממשלת ישראל וראש הממשלה טוענים נגד איראן השכם והערב שאירן תומכת בארגוני הטרור החמאס והחיזבאללה. ישראל, בהימנעותה מלקזז את משכורות הטרוריסטים עושה בפועל מעשה דומה מאוד.

אין, ולא צריך שיהיה, חוק יחודי הקובע שאסור לשתות אקונומיקה ואסור להשקותה לאחרים. הדבר מובן מאליו ומעוגן בחוק הנזקים הכללי. ממש כך אסור להעביר כסף למחבלים מכוח החוק למלחמה בטרור.

אם כן נשאלת השאלה מהיכן צמח בכל זאת הצורך ליוזמה לחוקק חוק זה? לצערנו התשובה פשוטה וכואבת העברת הכסף לרשות גלויה לעין כל וממילא, כל ארגון, הן מהשמאל ההזוי הישראלי והן ארגונים אנשטימים כמו האיחוד האירופי, כשיבחינו בקיזוז ירימו קולות זעקה על הפגיעה בכלכלה הפלסטינית ובמטה לחמם של המסכנים הפלסטינים.

העובדה שהכסף עובר למשפחות הטרוריסטים ולא מושקע בתשתיות ולרווחת התושבים, אינה מעניינת אותם. עתה, ידוע שיכולתו של ראש הממשלה לעמוד בלחצים כאלו מוגבלת מאוד, ממילא כפי שהיה בעבר יכריז ראש הממשלה בקולות רמים שישראל תיקזז כספים, וכעבור זמן קצר ימשיך לזרום נהר הכספים לעבר הרשות".

על כן יזמו חברי הכנסת אבי דיכטר ואלעזר שטרן, וכאן המקום להודות להם על האומץ והמאמצים הגדולים שהשקיעו במאבק להעברת החוק, לעגן בחוק את המובן מאליו ולחייב את הקיזוז, כך יוכל ראש ממשלה להישען על החוק בעמידתו נגד הלחצים ולהצהיר שישראל מדינת חוק והחוק איננו מאפשר לו להעביר את כספי התמיכה בטרור.

מבחינת ציבורית קשה לראש ממשלה להתנגד לחוק כה מובן מאליו, אולם יחד עם זה רצה ראש הממשלה בכל זאת את פתח המילוט דרכו יוכל להתמסר ולהיכנע ללחצים החיצוניים, או לפחות להחזיק בידיו את ההכרעה הסופית ביעוד הכסף. בשל כך ניסה ראש הממשלה לעקר את החוק מיסודו ולהוסיף סעיף, במילים אחרות לפתוח את פתח המילוט, לאמור: שבמקרים חריגים אפשר יהיה בכל זאת להעביר את הכסף. מי יחליט מה הוא מקרה חריג? מי קבע את הממדים המגדירים מה חריג? לראש הממשלה הפיתרון".

"למזלינו יוזמה זו נחסמה והחוק עבר כמעט במתכונתו הראשונה. יחד עם זה, הפרשה לא תמה. עדיין דרוש לחץ הציבורי ולחץ של חברי הכנסת שיזמו ותמכו בחוק המקורי. ולמה? אסביר. אנו בארגון אלמגור ביקשנו שהכסף שיקוזז יושקע במשפחות השכולות. הטיפול במשפחות אלו עולה למדינה מיליונים רבים, אין מטרה הגיונית יותר ומוסרית יותר מאשר לקחת את הכסף המקוזז מהטרוריסטים ולהעבירו ישירות ומיידית לידי הרשויות המטפלות במשפחות השכול. הקפאת הכסף בלבד יכול חס וחלילה לשמש שוב צינור להעברתו בצורה אחרת לידי רשות הטרור הפלסטינית.

כך, אבו-מאזן יפסיק לחלוטין לשלם חשמל, מים, שירותי בריאות וכל כיוצא בכך, וכך לייצר חוב מלאכותי. הפתרון הפשוט והמתבקש לכך הוא להפסיק לאלתר את השירותים האמורים. כלומר לא שירותי בריאות, להפסיק להם חשמל, להפסיק להם מים. אולם במקרה כזה יקימו קולות זעקה שכל 'ההומניים' ומקולות זעקה כאלו כאמור לראש הממשלה קשה לעמוד. לכן, הוא יוכל לנצל את הכספים המוקפאים ולשלם את החובות במקום הרשות.

"בשורה התחתונה, משפחות המחבלים יוסיפו ויקבלו את קצבתם, ומדינת ישראל תמשיך ותתקצב אותם. אם יתקבל בסוף נוסח הכולל את סעיף ההפקאה, יש להלחם על כך שהפשרת ההקפאה לא תהיה בידיהם הבלעדיות של ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר, אלא בידי ועדת חוץ וביטחון כך ניתן להמשיך ולמנוע את המצב המביך בו תוכת ישראל באופן עקיף בטרור נגדה".