ניצחון קטן בלב תל אביב. אירוע "משיח בכיכר"
ניצחון קטן בלב תל אביב. אירוע "משיח בכיכר"צילום: דוד כהן, פלאש 90

הדבר הראשון שעשיתי כשנחתי ביוטה היה להתקשר לשליח של חב"ד. בעצם, קודם נסעתי למסעדה הכשרה היחידה בעיר, רק כדי לגלות שהיא סגורה ואפשר להזמין מנות רק 24 שעות מראש.

כשהתקשרתי לחב"דניק המקומי כדי לברר על חנויות כשרות הוא מיד הזמין אותי לארוחת ערב, הזמנה שחזרה על עצמה גם בימים הבאים. עד כאן קלישאה של ישראלי שנעזר בחב"ד בחו"ל. בטח שמעתם כבר אלפי סיפורים כאלה, עם גרסאות צבעוניות בהרבה. לילות סדר המוניים, חילוצים מורכבים ביעדים אקזוטיים ועוד עלילות מסעירות מעבר לים שבסופן הטוב ניצב, כאילו זה מובן מאליו, זוג שליחי חב"ד עם חיוך.

ואולי כל כך התרגלנו שכדי להיזכר בזה בעצמי הייתי צריך את המסע הזה, שלושה שבועות באמריקה מטעם מחלקת המדינה של ארצות הברית. ביקרנו בחמש מדינות שונות. ממזרח למערב. מוושינגטון די סי עד לסיאטל שבמדינת וושינגטון. כך נקלעתי אל התחנה הנידחת ביותר שלנו, בעיר סולט לייק סיטי, בירתה של מדינת יוטה. שלושה מיליון תושבים חיים במדינה העצומה הזאת, שנמצאת עמוק בלב אמריקה, פרוסים על פני שטח שהוא פי 11 משטחה של ישראל. הקהילה היהודית כאן קטנה מאוד, אבל זהו המרכז העולמי של הקהילה המורמונית. וגם כאן, כמאמר המשפט המפורסם, כמו בכל מקום אחר על פני כדור הארץ, אפשר למצוא קוקה קולה ובית חב"ד.

בפעם הראשונה שפגשתי את הרב בני ציפל ורעייתו שרון ראיתי זוג רגוע שמנהל בית יהודי שקט ומלא ספרים בתוך המדבר הרוחני והפיזי. בשר כשר אפשר להשיג במרחק 12 שעות נסיעה ברכב. חלב ישראל מביאים בבקבוקים קפואים ממרחק של שעה וחצי טיסה. קשה להבין מה מחזיק אותם כאן כבר 26 שנים, מלבד שליחותו של הרבי מלובביץ', שהעניק להם את הברכה להקים את בית חב"ד ביוטה שעות בודדות לפני שלקה בשבץ שאחריו חדל לדבר.

מה כבר אפשר לעשות ביעד משעמם כזה, חשבתי. בטח יש לו המון זמן פנוי. אבל הטלפון לא הפסיק לצלצל. על הקו אב שבנו יישלח מחר מניו-יורק למוסד סגור ביוטה. מיד אחר כך עוד שני אימיילים דחופים עם נושא דומה, ועוד פנייה מפסיכולוגית שמבקשת להזכיר לו לקיים את השיחה השבועית עם אחת המטופלות שלה שנמצאת במוסד דומה. לא התאפקתי וביקשתי שסביר לי איך כל אלה מתנקזים דווקא אליו. מתברר שבהרים מחוץ לעיר נמצאים כמה מוסדות גדולים לנוער בסיכון. נערות ונערים צעירים עם רקע של אלימות קשה, טראומה מינית, או כאלה שלא מצאו את עצמם בשום מסגרת ונשלחו לארץ גזירה. אלפי ילדים מארצות הברית ומהעולם כולו נשלחים לשם כמוצא אחרון.

רבים מהם משתקמים וחוזרים למסלול, וביניהם מאות יהודים. כחמישים מהם זוכים לביקור שבועי שלו, כולל הנחת תפילין, שיחת עידוד ועוגה ליומולדת. אחרים מקבלים שיחות טלפון ברגעי משבר. הרב מראה לי גם פנייה של מטיילים דתיים שמתכננים להגיע בחנוכה. מתברר שמזג האוויר המדברי בקיץ הופך ליעד אטרקטיבי לסקי בחורף, בגלל הגובה הרב של ההרים מסביב. אלפי תיירים יהודים מגיעים לכאן ומוצאים בית כנסת, מקווה ומזון כשר שאי אפשר להשיג ברדיוס של מאות קילומטרים.

דידן נצח

בערב שבת, רגע לפני שיצאתי מהמלון לבית חב"ד שנמצא בקצה השני של העיר, קיבלתי מהרב ציפל צילום מסך עם ידיעה על קנס לדוכן התפילין הוותיק של חב"ד בתחנה המרכזית בירושלים. אולי הוא ציפה לאיזה הסבר שילמד סנגוריה על אחינו בארץ הקודש. נבוך, הספקתי לעדכן אותו בכך שראש העיר ביטל את הקנס, ומלמלתי שבטח מדובר באי הבנה. אבל אני בליבי ידעתי שכמוני, גם הוא שמע על הקנסות הקודמים, אולי גם קיבל בוואטסאפ את הסרטון של האישה שתקפה בצעקות את החב"דניק שהניח תפילין, וסיכוי טוב שנחשף גם לסערה שהייתה בארץ סביב העצרת בכיכר רבין לרגל י"ב בתמוז, היום שבו השתחרר רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ), הרבי הקודם של חסידות חב"ד, ממאסר.

כשהגעתי לקבלת שבת גיליתי שבמשך השנים קיבץ הרב קהילה קטנה של יהודים מקומיים. חלקם אינם שומרים מצוות, אחד אפילו הגיע לבית הכנסת כשהוא מלווה באישה שאינה יהודייה, אחר הוא ניצול שואה שלא ביקר בבית כנסת מאז המלחמה ועד שהרב ציפל פגש בו במקרה. לכולם זהו הקשר היחיד ליהדות. זאת הייתה השבת הארוכה בשנה. ביוטה השמש שוקעת אחרי תשע בערב. יום שכולו ארוך. אף אחד לא ממהר, ואחרי התפילה בבוקר התיישבנו לקידוש. סביב השולחן צעיר ישראלי שבא לעבוד בעגלות לפני שלוש שנים ועכשיו משתלב בסטרטאפ מקומי, מדען מישראל שבא למחקר של שנה, ועוד ישראלי שהגיע לכאן במסגרת שירותו הצבאי בחיל האוויר ונשאר 35 שנה, אבל מבטיח שהנה בשנה הבאה הוא חוזר לארץ.

יחד איתי היו עוד כמה אורחים לרגע. שני ישראלים שהגיעו להשתתף בוועידת הייטק ועוד יהודי מבוגר עם זקן קצר. לבוש בהידור אמריקאי עם כיפה סרוגה צבעונית לראשו. שמו הוא נתן לוין, או כמו שהוא מוכר בארצות הברית: עורך הדין נט לואין, מומחה משפטי עולמי שהגיע להרצות בכנס על חופש דת שערכה הכנסייה המורמונית בעיר. ברקורד שלו יש עשרות הופעות בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית. תקדימים חשובים רשומים על שמו, ביניהם כשהגן על הזכות של חסידי חב"ד להדליק חנוכיות במרחב הציבורי בארצות הברית. אבל התיק שהפך אותו לדמות נערצת בחב"ד היה דווקא בבית המשפט הפדרלי בניו-יורק, כשלואין ייצג את הרבי מלובביץ' ב"משפט הספרים". היה זה כשבארי גוראריה, אחיינו של הרבי ונכדו של האדמו"ר הקודם, הריי"צ, לקח ספרים מהספרייה העתיקה של הסבא ומכר אותם בסכומי עתק. הוא טען שהוא היורש החוקי ולכן זכותו לעשות בספרים ככל העולה על רוחו. הרבי טען שהספרייה שייכת לאגודת חסידי חב"ד, וראה במשפט הזה חשיבות מיוחדת הרבה מעבר לוויכוח על ספרים, אלא קטרוג רוחני על חסידות חב״ד כולה.

סביב שולחן הקידוש ביוטה התגלגלה השיחה לפעילות של חב"ד ולכותרות האחרונות בארץ אודותיה. כשסיפרתי למיסטר לואין על ההחלטה של ראש עיריית תל אביב לבטל את העצרת בגלל ההפרדה המגדרית הוא התפלא, ונזכר בסיפור מהמשפט המפורסם ההוא. בפתח המשפט, עורך הדין של האחיין פנה אל השופט והסב את תשומת ליבו לכך שאנשי חב"ד התיישבו באולם הדיונים בהפרדה מגדרית למהדרין: גברים לחוד ונשים לחוד. "תראה עד כמה הם מתנהגים הפוך מהערכים האמריקניים", הוא אמר לשופט בניסיון להרוויח נקודות עוד לפני שהדיון התחיל.

אלא שהשופט דרש ממנו לעצור והבהיר: "אני דווקא ראיתי שכל אחד התיישב היכן שהוא רצה. לא מנעו מאף אחד לשבת היכן שביקש. באולם הזה יש חופש", אמר בהיגיון פשוט, מזכיר לנוכחים את הערך הבסיסי של חירות. חודשים ארוכים אחר כך הגיעה הבשורה על ניצחון החסידים. הרבי מלובביץ' קבע יום חג באותו היום, שעד היום מוכר בחב"ד כ"דידן נצח". כמה שעות אחרי שיצאה השבת הגיעה ההודעה על "דידן נצח" קטן בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שם הגיע השופט ורדי בפסק דין בדיוק לאותה תובנה שהושמעה לפני יותר מ‑30 שנה בהערת האגב של השופט הניו-יורקי.

ליברליזם אמיתי

כמה שעות אחרי שהעצרת התקיימה בתל אביב, עם כמה פרובוקציות בשוליים אבל בתחושה שהשכל הישר ניצח, ישבנו גם אנחנו להתוועד לרגל התאריך ביוטה. ניסיתי לחשוב מה יש בה בחסידות חב"ד שמושך לאחרונה כל כך הרבה אש. הרי כל הפעילות בהתנדבות, עם אפס כפייה דתית, בלי שימוש בכספי הציבור והממסד, והעזרה שמוענקת בחיוך ובמאור פנים אף פעם לא מותנית בשמירת מצוות.

בדבריו של אחד המשתתפים מצאתי תשובה אפשרית: הרבי מלובביץ' הפך לאחד המנהיגים היהודיים המוכרים בעולם, הרבה יותר מכל אדמו"ר המולך בחצרו שלו, מכיוון שהוא ביקש להעביר את היהדות שאחרי השואה ממגננה להתקפה. במלחמת התרבות שמתחוללת כאן חב"ד היא כוח מרכזי - ולכן סומנה כיעד. בדומה לחלקים בציונות הדתית שגם להם הודבק הכינוי "משיחיים", למרות שלהבדיל ממארגני העצרת בכיכר הם אינם מאמינים במשיח ספציפי, בטח לא במנהיג, גדול ככל שיהיה, שהלך לעולמו. אבל אם אמונה בביאת המשיח היא משיחיות, הרי שהיהדות כולה היא משיחית וחותרת לתיקון עולם במלכות ש‑די. ואפרופו משיחיות, מעניין היה לראות איך הזרם המרכזי בחב"ד מתייצב למאבק על עצרת ששייכת לפלג המשיחיסטי, שאיתו הוא מנהל בדרך כלל מחלוקת חריפה הנוגעת ליסודות האמונה. גם כאן אפשר ללמוד מהחב"דניקים איך מנהלים מאבקים מהסוג הזה בעקשנות. ובחיוך. ובליברליזם אמיתי.

לתגובות: [email protected]