''קטסטרופה חינוכית''

מנכ''ל ארגון LEAD המעודד צעירים לקחת אחריות מנהיגותית מביע דאגה: "ראש ממשלה, נשיא, רב ראשי, ושר נשלחו לכלא".

שמעון כהן , י"ח בתמוז תשע"ח

מליאת הכנסת
מליאת הכנסת
צילום: הדס פרוש. פלאש 90



טוען....

עם ציון עשרים שנה להקמתו של ארגון LEAD המעודד צעירים לקחת אחריות מנהיגותית, יתקיים מחר (שני) בכנסת דיון מיוחד אודות עתיד המנהיגות בישראל.

בדיון צפויים להשתתף חברי כנסת ושרים ואליו יגיעו למעלה מ-100 צעירים שטוענים שהם חשים מעט תסכול מהדור המבוגר ומבקשים לקחת אחריות על חייהם ועל החברה הישראלית.

אליאב זכאי, מנכ"ל הארגון, מגדיר את המציאות הנוכחית כקטסטרופה חינוכית, כלשונו. "אנחנו לא שמים לב בשטף האירועים לקטסטרופה חינוכית שמתרחשת לנגד עינינו. גדל כאן דור שלם שאין לו מודל למנהיגות. הם רואים ראש ממשלה, נשיא, רב ראשי, ושר בכלא, וכעת גם שר שמואשם בריגול. הם רואים זאת ואומרים שמהם לא תבוא הישועה.

''הם מסתכלים על ההורים בבית כמי שמכרו את נשמתם למולך של הקריירה, מסתכלים על מערכת החינוך ולא תמיד מוצאים גם בה מענה, למרותש יש בה מורים מעולים. התוצאה היא שיש כאן דור ללא מודלים ראויים של מנהיגות, ולכן אנחנו מנסים לתת מודל אחר, מודל ראוי שמשלב בין אומץ צניעות ולקיחת אחריות".

"עם כל הכבוד לכל התכניות לסיוע לנזקקים וחלשים אם החברה לא תשכיל לשלוח את החזקים בה לקחת אחריות אנחנו בבעיה קשה", אומר זכאי המציין כי לא כל הצעירים ששים ליטול על עצמם את האחריות לנוכח מה שהם רואים לנגד עיניהם. "חלקם אומרים שהם לא רוצים להיכנס למיטה חולה ולא רוצים לקחת אחריות. מבחינתם הם חווים את מה שהם רואים כשילוב של אינטרסנטיות וכוחנות והם היו מייחלים לראות זה אנשים שמייצגים אותם, את האינטרסים של הציבור ויודעים לנהל את האגו שלהם. לא לזנוח את האגו אבל לשים אותו טיפה בצד".

דוגמא לדבריו מוצא זכאי את בחירתה של המנהלת החדשה של מכינת 'בני ציון' לאחר משבר אסון השיטפון. "מדובר בבוגרת שלנו שהתמנתה לניהול מכינת בני ציון, טייסת מסוקים, בעלת תואר שני באוקספורד. עתידה מובטח בעשייה ופרנסה, אבל כשהיא נקראה לדגל עזבה הכול ונרתמה לטובת המכינה. זה הסיפור, למצוא אנשים שיודעים להעדיף את האינטרס הכללי על פני האינטרס האישי".

ואולי, נשאל זכאי, העשייה עצמה שוחקת ודוגמת אהוד אולמרט היא דוגמא לכך. אולמרט החל את דרכו הפוליטית כלוחם בשחיתות ובסופו של דבר מצא עצמו בכלא. זכאי מסכים לתחושה ואומר: "כשרואים כל כך הרבה אנשים שנופלים אין מנוס מלחשוב שהבעיה היא במערכת, שיש בה משהו משחית. אנשים מרגישים שאם ילכו לפי הכללים לא יקדמו דברים ומתחילים לעגל פינות וכשמעגלים פינות אנחנו יודעים איך זה מסתיים".

"הסדר החברתי הנוכחי שהחל לאחר מלחמת העולם השנייה מתחיל למצות את עצמו, הבעיות מתחילות להיות מורכבות יותר ובנהלים גם אנשים טובים מרגישים כבולים וחשים צורך לנקוט בשיטות יצירתיות יותר או פחות, חוקיות יותר או פחות".

ואולי נכון להראות לנוער את הצד האחר של הארץ, הצד היפה, הפורח, זה שבמשך שבעים שנה הפך לפלא בינלאומי שמהעולם כולו באים לראות וללמוד ממנו, במקום להתמקד בשחיתות ובתאים השחורים שצצים מעת לעת?

"אנחנו מנסים להראות לנוער גם את זה בתהליכים שאנחנו עוברים. עם זאת, זכותם של הצעירים לדרוש מהמנהיגים גם וגם, להציג ערכיות במקביל להישגיות והתוצאות. אין חולק על ההישגים של מדינת ישראל שהיא פרי עבודת מנהיגים, אבל יש תחושה שדברים באים על חשבון משהו אחר והצעירים לא מוכנים לקבל את הדיל של הישגים תמורת המשך הפילוג הפנימי. הם דורשים גם וגם".