"תראה, הוא לא חכם גדול, אבל יש לו לב טוב". כולנו מכירים את המשפט הזה. המילה "אבל" מבטאת הסתייגות וניגוד, לאמור: הוא אומנם לא חכם גדול, אבל מנגד, לב טוב דווקא יש לו.
אבל למעשה, תיאור של חיסרון בחוכמה בא פעמים רבות בצמידות למידות טובות, לא כניגוד אלא כהתאמה. אי חוכמה מתקשרת לנו עם תמימות, ומשם קצרה הדרך לאופי נוח. מנגד, חוכמה מקושרת אצלנו עם פיקחות וערמומיות, מה שמעלה בנו את החשד שאופיו של האדם הזה מפוקפק.
ובכן, קשקוש. לא זקנתי הרבה, אבל משלושים השנים שבהן אני מסתובב בעולם למדתי שקשה להגדיר אדם כטוב או רע, כי כולם מורכבים קצת מזה וקצת מזה. אחד נוח לכעוס אבל גם נוח לרצות, השני עדין נורא אבל קמצן שלא יחלוק מהישגיו עם אף אחד, השלישי ישפיע עליך שפע בלי די, אבל אם תפגע לו מעט באגו, השם שישמור.
ובכל זאת, אם נדרשים לתת סימנים בבני אדם, דומה שעם אדם בעל תבונה קל יותר להסתדר. טיפשות לא מביאה עמה טוב לב, אף פעם לא. חלק גדול מהאנשים הרעים הם פשוט טיפשים מטופשים שדוהרים בעולם בלי לשים לב להשלכות שהם מפזרים סביבם. כדי להתחשב באדם אחר, צריך קודם כול לדעת שיש אדם אחר, להבין מה הוא מרגיש וכיצד הוא חווה את מה שאתה עושה. אדם טיפש חסר את עיני השכל הללו שיגלו לו שיש אחרים מסביבו. אדם חכם יכול להיות רע, אבל לשם כך הוא נדרש לבחור להיות רע. ורוב בני האדם הרעים לא בוחרים ברוע, הם פשוט טיפשים.
כלפי מה הדברים אמורים? נגיד, גזענות. כשמטיחים באדם שהוא גזען, הופכים אותו למעט עילאי ומתנשא. והוא, מה לעשות, נהנה מזה. המילה גזענות היא גדולה מאוד, והופכת את המכונים גזענים להרבה יותר ממה שהם באמת. כי באמת הגזענים הללו הם לא יותר מפרימיטיביים וחסרי דעת. איש שלא מוכן להינשא לאישה ממוצא שונה הוא לא גזען, הוא אידיוט מגוחך. מי שמסביר לך בפלפולים מפותלים שגם אחרי עשרות שנות חיים משותפים כאן בארץ הוא איננו מסוגל לחלוק את חייו עם מי שסביה וסבתותיה נולדו בארץ אחרת מסביו וסבתותיו שלו בשל הבדלי מנטיות, הוא אדם שזקוק לניעור רציני. מנהל סמינר שלא מקבל תלמידה בשל מוצאה הוא אדם מאוד מאוד לא חכם. הוא אדם שלא חושב עצמאית, שנע כעדר אחרי הדעות שהנחילו לו, שאין בו טיפת הבנה בעולם שבתוכו הוא חי.
בפעם הבאה שתפרוץ סערה בגלל משפט גזעני שמישהו אמר, אסור לקבול על הגזענות שלו. אם רוצים שבפעם הבאה הוא באמת יתבייש, צריך להסביר לו שהוא אדם לא מפותח. ידיעת המחלה חצי תרופה, ולכן אלו ששאלת המוצא של זו שמנסים לשדך לכם מעסיקה אותם, צריכים לדעת את המחלה שהם חולים בה. מצטער לאכזב, אתם לא גזענים. אתם קצת מוגבלים.
להבין את הטרגדיה
בעקבות טורי מהשבוע שעבר שעסק בסערת יקבי ברקן, קיבלתי תגובות רבות ומגוונות. כצפוי, חלקן תומכות וחלקן מתנגדות. את התגובות שהתקבלו מבני העדה האתיופית קראתי בעיון, פעם ועוד פעם. הבנתי ששגיתי. לא בעיקרי הדברים, בהם אני עדיין אוחז. אבל העיסוק שלי בסוגיה התעלם לחלוטין מהחוויה הקשה שחווים אנשים שכל חלומם היה להגיע לארץ אבות והם עברו אין ספור מכשולים כדי להגשים את החלום הזה, ודווקא כאן מטילים ספק ביהדותם.
הטיעון העיקרי לפיו כשיש פוסקים שסבורים שהשאלה מורכבת מבחינה הלכתית הם חייבים לעמוד על שלהם במקומו עומד, אבל אפשר לטעון את אותה טענה לצד גילוי הבנה מעמיקה לכאב העצום שבסוגיה. בשעה שכתבתי את הדברים הייתי שרוי בכעס רב על העוול שבהטחת טענות גזענות באנשי בד"ץ העדה החרדית, כך שלא נתתי מקום לחשוב על הכאב שחווים בני העדה האתיופית. בסופו של דבר, מדובר בטרגדיה. אין ספק כי יהדות אתיופיה היא יהדות מפוארת ולקהילה יש היסטוריה ומסורת ארוכה מאוד. כשדנים בקהילה כקהילה, אין מי שמתייחס אליה כקהילה לא יהודית. אין ספק שזו קהילה יהודית חשובה. אבל כשמדובר בפרטים, העיסוק הופך לסבוך יותר. בשל שיקולי הלכה, בירורי היהדות הפרטניים נתקלים במכשולים קשים.
כששואלים על מה אנחנו מתאבלים בימי בין המצרים, אז הנה, גם על מצבים מהסוג הזה. הסתר הפנים מלווה אותנו בכל צעד. מי ייתן ותשבי יתרץ בשבילנו קושיות ובעיות.
לתגובות: [email protected]