הרב פרופ' יצחק כהן
הרב פרופ' יצחק כהןצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

התחלה/ ניסן תשל"א, מעלות, "אז היא הייתה עיירת פיתוח". שני ההורים עלו ממרוקו, הובאו לעיירה הצפונית ושם נישאו. האב היה מנהל סניף הדואר והאם ראש מינהל מחלקת החינוך בעיר. שישה אחים, הוא השלישי.

החינוך בראש/ ההורים מסרו את הנפש על חינוך הילדים. "הם חסכו אוכל מהפה שלהם, כפשוטו, ואמרו 'אנחנו לא קיבלנו השכלה, אתם תקבלו'". הילדים למדו מחוץ לעיירה, מה שלא היה מקובל בסביבה. "זה נתן המון מוטיבציה להצליח. אתה לא מחפף ולא מעגל פינות. המסירות שלהם מניעה אותנו עד היום".

לימודים/ בית הספר יהלום במעלות, ובכיתה ז' החל ללמוד במכינה של המדרשייה, קריית יעקב הרצוג בכפר סבא. מרבית התלמידים חזרו לבתיהם מדי יום, מיעוטם נשארו בפנימייה. "זה היה קשה, הייתי בוכה בלילות. אבל אמי הייתה אופה לנו את העוגות שלה כדי שנרגיש בית". בשורה התחתונה "אני לא מצטער. זה חישל אותנו".

מדרשיית נעם/ השתייך לכיתה הפיזיקלית, "כיתה שהובילה. למדנו השקענו והתקדמנו מאוד", ולצד זה "נהנינו מהצדדים היפים של המדרשייה, הפן המשוחרר והמתפרע שלא מקבלים במקום לימוד מרובע".

שעלבים/ בהסדר למד בשעלבים. "בשנה הראשונה היה לי קשה מאוד. בתקופת הבגרויות אתה רואה את ההישגים ונבנה מהם. בישיבה אתה צריך לתפוס את עצמך לבד ולהתקדם, ורק מי שרואה אותך מהצד יכול לראות את ההתקדמות".

עבור להקשב/ הסדרניק בשריון. מאוד נהנה מהשירות. "ביצעתי משימות וקיבלתי תגמול. הייתי מיד חניך מצטיין. המפקדים נתנו לי פידבק חיובי. היה לי הרבה יותר קל לישון מעט בצבא, מאשר להחליט מתי אני הולך לישון בישיבה". בסוף השירות הפצירו בו ובחבריו שיעשו קורס מפקדי טנקים ויצאו לקצונה. "זה היה מאוד מפתה, אבל החלטנו שלא, ואני מאוד שמח".

רבנות/ אחרי ששב לישיבה עשה את בחינת הרבנות ראשונה. כשלמד בבר אילן, למד במקביל במכון הגבוה לתורה ובמשך השנים סיים את כל הבחינות לרבנות. "אני צריך יעדים, וזה היה יעד ברור". הודות לסמיכה "אני עורך היום חופות לסטודנטים שלי".

משפטים/ תואר ראשון ושני בבר-אילן. אחרי שסיים את הבחינות החל לעבוד במשרד פרטי שעסק בדיני נזיקין. הוא עשה שם ארבע שנים גדושות. "הופענו בבתי משפט בכל הארץ, אבל הרגשתי שאני צריך משהו אחר".

משהו אחר/ לחזור לאקדמיה. השיג מלגת נשיא לדוקטורנטים מצטיינים והתחבט אם לעזוב. במשרד הציעו לו לשלב לימודים ועבודה ולהישאר במסגרת של חצי משרה. "עורך דין חכם אמר לי שחצי משרה במשרד עורכי דין, זה לעבוד במשרה מלאה עם חצי משכורת. המשימות תמיד לוחצות". ההחלטה לעזוב את המשרד הייתה "אחת הקשות והחשובות של חיי". הוא קיבל תמיכה לצעד הזה "מההורים, מהמשפחה ומאשתי".

החצי השני/ שולי. "רעיה ואמא למופת", מלמדת מדעים באולפנה לאומנויות. "רעייתי נושאת בנטל הבית, ושותפה אמיתית בחיי. אין כמעט שיעור או דבר תורה שאני מעביר לציבור מבלי שהעברתי אותו לפני כן לרעייתי. את הערותיה אני מקבל ללא עוררין, והיא מסייעת לי לדייק את המסר הרוחני". כך גם המיילים הרגישים עוברים תחת עיניה הטובות. "זכיתי".

הברכה/ אפרת, בת 19, קומונרית בעזרא רחובות. תמר, בת 18, עומדת להתחיל שירות לאומי בגבעת וושינגטון. נעמה, בת 15, לומדת באולפנת חורב. גלעד בן 12 יתחיל את ישיבת חורב. אריאל, בן 9, לומד בממ"ד תורני גבעת מרדכי, והילה בת ה-4 בגן.

דוקטורט/ המנחה היה ד"ר ברכיהו ליפשיץ, "מהחוקרים הבולטים של המשפט העברי", הנושא היה "המשנה המשפטית של האור שמח". במקביל ניהל את תוכנית ההידברות הדתית-חילונית בבר-אילן, "נתן לי ניסיון לעבודה עם סטודנטים".

בחינה מעשית/ ביקש לעבוד בקריה האקדמית אונו. "פניתי לדיקן פרופ' דודי שוורץ ולד"ר ריבי כהן, סגנית דיקן הפקולטה. הם מקבלים מרצים רק אחרי שראו אותם מלמדים בכיתה". השניים הגיעו למכללה אחרת שלימד בה, ישבו בירכתי הכיתה וצפו. "אחרי שעה הם יצאו והתקשרו לומר שהתקבלתי". היום הוא מרצה וגם מנהל אקדמי של הפקולטה בקמפוס ירושלים.

לימודי משפטים היום/ "הם רב-תחומיים. אדם שלומד עריכת דין יכול להשתלב בכל מקום ולהבין כל דבר". בנוסף לכך, "מדובר על כך שאנשים יחליפו מקצוע פעם בכמה שנים. אז נכון ללמד מקצוע פתוח. עם משפטים אפשר להשתלב בכל דבר".

גיוון/ הוא פוגש תלמידים ממגזרים נרחבים בחברה הישראלית. תלמידים ותלמידות חרדים בקמפוסים נפרדים, סטודנטים דתיים לאומיים שיש להם טיולים, שיעורים והווי, קבוצה של ערבים שיש להם מינהלת משלהם שעוקבת אחרי הצרכים הספציפיים, ויש גם חילוניים. הקרדיט מבחינתו מגיע לאדם חרוץ ובעל מעוף, רנן הרטמן.

הוראה/ דיני משפחה וסדר דין אזרחי. "דיני משפחה בישראל הם דין דתי, לכן רבים מהשיעורים עוסקים בדת, הלכה ומשפט. זה מרתק אותי". מנגד הלימודים עוסקים רבות בהלכות פירוק המשפחה. "כדי לפצות על הפער וכדי שאצל הסטודנטים לא תתקבע תודעת המשבר בנישואין, אני מקריא בסוף כל שיעור טקסט עם מסר לזוגיות חיובית, וממליץ לסטודנטים להגיע כל שבת עם זר פרחים הביתה".

שנת שבתון/ התקבל כחוקר אורח באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, "אוויר פסגות אקדמי". המפגש עם חוקרים בעלי שם היה בשבילו מכונן ו"מקפצה שסייעה לי לשלב את מאמריי בכתבי עת בינלאומיים ולהוציא לאור ספר באנגלית. כיום אני מפרסם את ספרי השני באנגלית". כמשפחה הם גרו בטינק, "ירושלים של מטה ממש. שיעורי התורה במהלך השבת לא מביישים ערים תורניות בישראל".

מירוץ הסמכויות/ "המקום היחיד בישראל שבו הדת לא מופרדת מהמדינה זה בדיני משפחה. מדינת ישראל בחרה באפשרות הקשה כי היא יודעת שזה מה ששומר על מדינה ועם אחד". מתקיים "קרב איתנים" בין בג"ץ לבית הדין הרבני, אבל הוא מצליח לראות גם הרמוניה. "כל אחד מבין שהוא נמצא במציאות רגישה ואם יקרע את החבל זה יביא לקריסה".

העגונה מצפת/ "זו שעתה הגדולה של תורה שבעל פה, שבורא עולם נתן כוח לחכמים לקבוע מציאות. זו שעתם הגדולה של דיינים שהיו יכולים להחמיר ולהותיר אותה עגונה ותחת זאת חתרו לה חתירה תחת כיסא הכבוד לשחררה. זו שעתה הגדולה של המדינה שקיבלה על עצמה שבענייני נישואין תכריע ההלכה ולא הפרידה בין דת ומדינה".

אם זה לא היה המסלול/ ר"מ בישיבה גבוהה ורב קהילה. "עשיתי מהלך לקראת רב קהילה בתחילת דרכי האקדמית ופרשתי אחרי שהבנתי שזו משימה של 24/7 למרות שמגדירים אותה בישראל כשליש משרה". אם לא היה רב היה שחקן.

עגונות/ "מי שקורא בין השורות רואה שבית הדין עושה הרבה יותר ממה שמתפרסם. לא תמיד בית הדין רוצה לפרסם הכול כי אז עלולים לרנן אחרי האישה. ההתמודדות עם כל הנושא היא לא פשוטה. יש דיינים שמוסרים על זה את הנפש"

שמיים סגורים/ לו, לרעייתו וגם לילדים אין סמארטפונים או פייסבוק. "לא מחמת התכנים. אותם אנחנו מסננים. אלא מחמת שהמכשירים הללו זוללי זמן, מפזרי דעת ופוגעים קשות בריכוז. בכל דבר יש עלות ותועלת. לי הדרך הזאת מביאה ברכה"

במגרש הביתי

בוקר טוב/ הולך לישון אחר חצות וקם "יקיצה טבעית" בשש בבוקר. תפילה בנץ, "קניות של לחם טרי ולחמניות לילדים, פיזור הילדים למסגרות, לימוד יומי לשמה כשעה וחצי", ואז לעבודה. "את היום אני סוגר בשעה עבודה בחדר כושר". בילוי משותף עם רעייתו: ריצה של שישה קילומטרים פעמיים-שלוש בשבוע.

פסקול/ בעיקר שיעורי תורה באנגלית. "השיעורים האהובים עליי הם של הרב יששכר פרנד, אחד הנואמים הגדולים ביותר בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית. וכן של הרב פרופ' יונתן זקס".

השבת שלי/ שולי והוא משתדלים ליצוק תוכן מיוחד בכל שבת. "כל אבא צריך לראות את עצמו כרב קהילה. כמו שרב קהילה החל מיום רביעי מתחיל לחשוב מה הוא יאמר בשבת ומנסה לדייק במסריו, כך בעיניי צריך לנהוג אב שמגיע לשולחן שבת".

אוכל/ לא סיפור. "אני לא רואה באוכל אמצעי להנאה אלא בעיקר דלק ומנוע לפעילות. מה שמכינה אשתי הוא הכי טוב בשבילי".

אחזקת הבית/ "שר החוץ" והתיקונים עליו, כולל תריסים, סתימות וכל תקלה מזדמנת.

מפחיד אותי/ מלחמת אחים. "זה הדבר היחיד שיכול לנו היום, חלילה". הוא מתפלל שהנס שמתרחש במדינת ישראל, של שונות גדולה עם אחדות פנימית גדולה, יימשך, כי זה מה שמביא לעוצמה מול האויבים. "אנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את מדינת ישראל".

דמות מופת/ מנחם בגין, "בעיקר בגלל העוצמה הפנימית שלו שבאה מתוך פשטות וענווה יהודית. זעקתו 'ברזני ופיינשטיין, ספרדי ואשכנזי, אחים, יהודים' היא לא פחות מרעידה ומדמיעה מההכרזה על הקמת המדינה".

כשתהיה גדול/ שמח במקום שבו הוא נמצא. "מתחבר מאוד לעשייה האקדמית, גם המחקרית וגם ההוראה, המפגש עם הסטודנטים הוא מפרה ומעשיר. אין שני לו". בילדותו לא חלם שיגיע לעמדה כזאת, "ולכן אני נותן לבורא עולם להוביל אותי".

לתגובות: [email protected]