בשבע מהדורה דיגיטלית

קערת המשימות - סיפור לילדים

הנקישה החלטית, ועוד לפני שאני פותחת את הדלת אני יודעת מי האדם היחיד שיכול לדפוק בצורה כזו כבר ברגע הראשון: צהלה.

עדי דוד , כ"ב בתמוז תשע"ח

קערת המשימות
קערת המשימות
איור: עדי דוד

ברגע שהדלת פתוחה, היא לא מחכה אלא שועטת פנימה, בידיה היא אוחזת משהו שנראה כמו אקווריום עגול מזכוכית. היא מציבה אותו על השולחן בסלון ומכריזה בגאווה: "הנה, הכנתי לך תוכנית שלמה לקיץ!".

צהלה היא החברה הכי טובה שלי. רק אתמול בכיתי לה שההורים שלי עובדים, שהאחים שלי בקייטנות ושהקיץ מסתמן כשעמום מתסכל וארוך. הייתי צריכה לנחש שזה יגרום למוח שלה להתחיל לפעול, ולה למצוא פתרון יצירתי. כזו היא צהלה.

הסתכלתי בסקרנות באקווריום הזכוכית, מנסה לנחש איזה רעיון משוגע צהלה המציאה הפעם. האקווריום היה רגיל, אבל מה שהפך אותו לפריט שמקשט את הסלון הוא עשרות פתקים, כל אחד מהם בצבע אחר, שמילאו את המיכל. מרחוק היה אפשר לטעות ולחשוב שזו אחת ממכונות הממתקים שיש בקניון.

"ברגע שאת מרגישה שמשעמם לך, תשלפי פתק אקראי. בכל אחד מהם כתובה משימה. עד שלא תמלאי אותה, אסור לך לשלוף פתק נוסף", הכריזה צהלה בשמחה. "אילו מין משימות יש בפתקים?", שאלתי מסוקרנת אבל גם חוששת. צהלה יכולה להיות מאוד קלת דעת לפעמים, רק חסר לי שהיא נתנה לי משימות כמו לעבוד על אנשים ברחוב או לעשות לעצמי תסרוקת מביכה ולהסתובב איתה כך בחוץ. ממש לא מתחשק לי לשתף פעולה עם דבר כזה.

"זוכרת שסיפרת לי על כמה מהחלומות שלך?", היא שאלה. "היו דברים שאמרת שהיית רוצה לעשות ובאמת לא דורשים מאמץ, כמו לראות סרט בקולנוע. כתבתי לך את זה על פתק. זו משימה שקל להשלים במהירות. יש משימות שדורשות ממך יותר. יהיו פתקים שכדי לבצע אותם תצטרכי להשקיע כמה ימים. לכן חילקתי אותם לשלבים. אם כל יום תעשי קצת, בסופו של דבר תגשימי את החלום".

ניסיתי להיזכר בשיחה ההיא, שבה דיברנו על מה שהיינו רוצות לעשות ולהספיק. אני לא זוכרת את כל הדברים שעליהם חלמתי אז, אבל אני סומכת על צהלה. היא לא שוכחת כלום.

"נו, מה את אומרת? נשלוף את הפתק הראשון?", הוקל לי מיד כשהבנתי שצהלה מתכוונת להיות שותפה מלאה במילוי המשימות. יותר כיף כשזה יחד. שלפתי פתק ראשון, ועוד לפני שהספקתי לקרוא אותו, צהלה חטפה אותי מידי, קראה ועיקמה פרצוף. חטפתי אותו מידיה, וקראתי בקול: "לילה באוהל". הרמתי מבט מופתע אל צהלה. נשמע שזו תוכנית נהדרת. למה היא נראית לא מרוצה?

"עד הלילה יש המון זמן. אפילו אם נכין אוכל ונארגן פעילויות, יש עוד כמעט עשר שעות. נראה לי שזה מקרה מיוחד שבו מותר לנו לשלוף עוד פתק", היא אמרה ולפני שהגבתי כבר היה בידיה פתק כחול. היא הקריאה בקול, וחיוך נמתח על פניה. "המשימה: לתפור חצאית. חלוקה למשימות קטנות: 1. למצוא גזרה מתאימה באינטרנט. 2. לקנות בד וציוד תפירה. 3..." הרמתי אליה מבט מופתע. איך היא זכרה את הפעם ההיא שחזרתי מתוסכלת ממסע קניות שבו לא מצאתי לי אף בגד מתאים?! "הנה משהו שנוכל לעשות באוהל הלילה. אם נשיג את כל הציוד נוכל להתחיל לתפור את החצאית כבר הערב, באוהל", היא אמרה ומשכה אותי לפינת המחשב בבית לחפש גזרות.

אין ספק. כשחשבתי שהחופש יהיה משעמם, בהחלט לא לקחתי בחשבון את צהלה. את השולחן בסלון מקשט אקווריום מלא פתקים צבעוניים. עושה רושם שאהיה מאוד עסוקה הקיץ.