בשבע מהדורה דיגיטלית

נעשית בידי אחרים

החרדים הצליחו להעביר את חוק הגיוס ביד אחת ולהתנגד לו ביד השנייה, אבל המשך החקיקה עלול להוביל למשבר פוליטי אמיתי

יאיר שרקי , כ"ב בתמוז תשע"ח

החרדים הצביעו נגד, אבל דאגו שהחוק יעבור. ההצבעה על חוק הגיוס
החרדים הצביעו נגד, אבל דאגו שהחוק יעבור. ההצבעה על חוק הגיוס
צילום: נועם ריבקין פנטון, פלאש 90

כשהתחילה ההצבעה על חוק הגיוס ביום שני בלילה סמוך לשעת חצות, התיישב משה גפני ב"פרסה" מאחורי המליאה, השטח שלא נקלט במצלמות ערוץ הכנסת, ודרש בתוקף שקט מכל הנוכחים.

מרוכז במסך שלפניו הוא עקב אחרי ההצבעה שמתנהלת במליאה, משל היו אלו רגעי ההכרעה במשחק מותח במונדיאל. כשבידו דף ועט הוא סימן שם אחרי שם, קו ועוד קו, עד לרוב המרשים של 63 ח"כים בעד החוק. רק כשווידא שהחוק עובר, שחרר אנחת רווחה ומיהר לתפוס את מקומו כדי להצביע ברוב טקס נגד החוק בסיבוב השני של ההצבעה.

המראה המגוחך של הח"כים החרדים מצטופפים בשולי המליאה כדי להבטיח את הרוב להעברת החוק רגע לפני שהם מצביעים נגדו, היה השיא של מופע פוליטי חריג גם במונחי כנסת ישראל. אחרי ימים של שתדלנות, דיל עם אחמד טיבי, ואפילו שימוש באצבעותיהם של היריבים מיש עתיד, בזה אחר זה עלו חברי הכנסת החרדים לדוכן ושחררו קיטור. לא ברור לאוזני מי כוונו הנאומים חוצבי הלהבות על חשיבות לימוד התורה ונגד הצעת החוק. האם היה זה לציבור החרדי שכבר מתקשה לעקוב מהי עמדתם המעודכנת של נציגיו, או לציבור החילוני שוויתר מלכתחילה על הניסיון להבין מה החרדים רוצים הפעם? לאוזני האדמו"רים ממועצת גדולי התורה, או אולי לעשרות תלמידי הישיבות הסקרנים שהצטופפו ביציע האורחים? העין במר בוכה, הלב שמח.

הסיטואציה הזאת לא הייתה מתרחשת מלכתחילה אלמלא הבקיעים שנחשפו שוב בצמרת ההנהגה החרדית. מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל שוב ביצעה מחטף במונחים פנים חרדיים, וקיבלה החלטה דרמטית בלי להתייעץ עם ההנהגה הרוחנית הליטאית והספרדית. אם החוק עובר כלשונו - פורשים מהממשלה, חד וחלק. זאת החלטה שלכאורה מחייבת רק את חברי הכנסת החסידיים, אבל בפועל חוטפת איתה את כל המפלגות החרדיות. אף אחד לא יסכים להיתפס כפשרן, או להיות ה"שאבעס גוי" של ליצמן. אלא שבש"ס ובדגל התורה דווקא חשבו שהנייר שהניח הצוות של ליברמן על השולחן היה לא רק סביר אלא אפילו טוב, ועם סיכויים להגנה בבג"ץ. אחרי מקצה השיפורים והתרוצצויות בין בתי האדמו"רים בניסיון לרכך את תוקף הגזירה, הוחלט על סיכום: דגל התורה וש"ס יתיישרו עם אגודת ישראל בקריאה הראשונה ויצביעו נגד החוק כדי להציג חזית אחידה, ובתמורה החסידים לא יערימו קשיים על התיקונים לקראת קריאה שנייה ושלישית.

אלא שבבוקר שאחרי הקריאה הראשונה, באגודת ישראל התהפכו שוב: הקו הנוקשה של ליברמן בראיונות, כשהוא נלחץ על ידי לפיד, גורם לליצמן לחשוב שהדבר הנכון כרגע הוא לבקש דחייה מבג"ץ. "העברנו את החוק בקריאה ראשונה", תאמר הממשלה לשופטים, "עכשיו תנו לנו זמן סביר של לפחות חצי שנה להשלים את תהליך החקיקה. חוק חשוב כל כך ראוי לדיונים מעמיקים, שיימשכו יותר משלושה שבועות חטופים". עד אז, מאמינים באגודת ישראל, כבר יהיו בחירות, ואחריהן - חוק גיוס למהדרין ופסקת התגברות יהיו תנאי סף לכל ממשלה שתקום.

דרעי וגפני ממש לא משתגעים על אפשרות הדחייה. החרדים אומנם הפכו את משחק הזמן לאומנות, אבל מבחינתם על השולחן מונח חוק טוב. הם רוצים לחטוף ולבלוע, ולהוריד לכמה שיותר זמן את שאלת גיוס החרדים מהפרק. המשבר ניתן לפתרון, אבל ככל שגובר הלחץ מצד האופוזיציה הפנימית במגזר החרדי (כולל קבוצת רבנים ספרדים שעוקפים את ש"ס מימין ומשגרים מסרים בנוסח הפלג הירושלמי), ומהצד השני לפיד מאיים לזנב באיווט אם יבצע שינויים בנוסח החוק - מתרחבת התהום בין ליברמן לחרדים ביחס לשיפוצים שיבוצעו בחוק לקראת קריאה שנייה ושלישית. במקרה כזה יש תרחיש שבו אגודת ישראל תפרוש מהממשלה אחרי אישור החוק, אבל דגל התורה וש"ס יישארו, בדומה להתפטרות ליצמן במשבר עבודות הרכבת בשבת. האפשרות השנייה היא פיצוץ ובחירות בתחילת החורף. בסביבת נתניהו יש מי שחושבים שזה דווקא רעיון לא רע.

מפרק מוקשים עתידיים

תעלומת השבוע במערכת הפוליטית הייתה מה עובר על יאיר לפיד. האם מי שהפך את השוויון בנטל לשמו האמצעי יודע משהו שכולם לא, המיר את דתו או סתם התאהב בטעות והחליט להעניק מתנה לנתניהו ולחרדים? "אני לא עושה חישובים פוליטיים" (צחוקים מוקלטים), כך ניסה לפיד לנמק את החלטתו לתמוך בחוק בקריאה ראשונה לחדוות החרדים והקואליציה כולה, אבל הוא עצמו לא נשמע משוכנע.

לפיד ניסה להביך את החרדים, אבל הם הביכו אותו. השבוע הוא הסביר, בבליץ ראיונות כבד שכמותו לא ערך מאז קמפיין הבחירות, שבאמת-באמת החרדים מתנגדים לחוק, אבל בתרגיל עוקץ מתוחכם גפני הלך להדליף לתמר זנדברג על משחק כפול של החרדים כביכול, כדי להצטייר כאילו הם מעוניינים שהחוק יעבור, וכך יביכו את לפיד בתוך מחנהו שלו. יש בעיה אחת עם ההסבר המפותל הזה: הוא פשוט לא נכון. התמיכה החרדית בחוק הייתה אמיתית ויש לכך אינספור ראיות, חלקן הובאו בפסקה הקודמת.

אבל לפיד בונה פה על עוד משהו. בזמן שבטוויטר ובמסדרונות הכנסת צוחקים עליו, בציבור הכללי שלא עוקב באדיקות אחרי החדשות הוא תמיד יכול למכור את הנרטיב הפשוט והמעשי: אני הצבעתי בעד חוק הגיוס, החרדים היו נגדו. ויש גם שלב ב' - בזמן שהחרדים חושבים שהם השתמשו בלפיד כחמורו של משיח שעזר להם לצלוח על גבו את הקריאה הראשונה עם התנגדות פורמלית שלהם, לפיד חושב הפוך: הוא אכן סחב על גבו את הקריאה הראשונה, אבל היה זה רק כדי להיות הסולם שעליו יטפס ליברמן בדרך למרומי העץ. ועכשיו, כשהחוק כבר בחצי הדרך, לפיד יהיה שם כדי לוודא שלליברמן לא תהיה דרך מילוט. כל שינוי בנוסח החוק ישווק מיד כ"בגידה בצה"ל" שניסח את החוק.

ויש הסבר אפשרי נוסף: לפיד אולי משלם מחיר בטווח הקצר, אבל מפרק את אחד המוקשים הרציניים בהמשך הדרך למקום המרכזי שאליו הוא מכוון – ראשות הממשלה. גם בתרחיש ההיפותטי שבו הוא יעבור את נתניהו במספר המנדטים, אין לו שום סיכוי להרכיב ממשלה בגלל החרם החרדי עליו. אם חוק הגיוס יעבור כעת, הוא יחסוך לעצמו את הצורך להתמודד עם חומר הנפץ הזה, אם וכאשר ינסה להקים קואליציה.

על הדרך לפיד גם מרכך את ההתנגדות החרדית אליו, ונהנה לראות איך דווקא גבאי מתחיל להיצבע כאיש הרע במגזר, בטח אם מוסיפים למדורה את הבטחותיו של גבאי לתחבורה ציבורית בשבת ורפורמות נוספות בתחום של דת ומדינה. חילופי התפקידים והמהלומות בין גבאי ללפיד חשפו השבוע שוב שהקרב האמיתי שלהם הוא לא מול נתניהו אלא זה נגד זה, מי יהיה מספר 2 אחרי הליכוד. שניהם יודעים שמי שיוביל בסקרים ברגע האחרון ייצר כלפיו משפך קולות לכל מי שרוצה להחליף את ביבי בתוך גוש השמאל, ולכן את האנרגיות הם מקדישים למלחמה הפנימית שתבטיח את שרידותם.

ויש עוד משהו ששניהם נאבקים עליו בדרך להובלת הגוש - בני גנץ. הרכש החדש והמחוזר שסיים השבוע את תקופת הצינון שלו. גם גבאי וגם לפיד חושבים שגנץ כמספר 2 שלהם הוא הקלף האולטימטיבי שיהפוך אותם לאלטרנטיבה אמיתית לנתניהו. אלא אם הוא יעדיף לנסות להפוך בעצמו למספר 1.

לתגובות: 2sherki@gmail.com