בשבע מהדורה דיגיטלית

או שוויון בנטל או שוויון מגדרי

מי שרוצה לראות יותר חרדים בצבא, באקדמיה ובשוק העבודה חייב להיות מוכן לשלם מחיר של יצירת מרחב מוגן באווירה חרדית ובהפרדה מגדרית

עמנואל שילה , כ"ב בתמוז תשע"ח

חיילים דתיים. למצולמים אין קשר לידיעה
חיילים דתיים. למצולמים אין קשר לידיעה
Photo by Mendy Hechtman/FLASH90

לשם שינוי, יאיר לפיד ומפלגתו נהגו השבוע באחריות כאשר תמכו בחוק הגיוס שהובא לקריאה ראשונה בכנסת.

המפלגות החרדיות רצו שהחוק יעבור, אך מכמה סיבות היו מנועות מלהצביע בעדו או לתמוך בו בגלוי. אבל החוק הזה היה חייב לעבור כדי למנוע משבר פוליטי, משפטי וחברתי, ויאיר לפיד וחבריו העניקו לקואליציה את הרוב הדרוש להעברת החוק. בכך תרם לפיד לכיבוי שריפה שהוא עצמו לא חדל מללבות במשך שנים, בקריאתו הבלתי ניתנת ליישום לגיוס המוני חרדים לצה"ל כאן ועכשיו.

מי שרוצה לראות יותר צעירים חרדים מתגייסים לצה"ל או משתלבים בשוק העבודה, חייב לפקוח עיניים ולהבין כמה אמיתות בסיסיות. ראשית, זה לא יקרה ביום אחד אלא בתהליך זהיר, ארוך והדרגתי, כפי שכבר קורה כעת. שנית, זה לא יכול להיעשות בכפייה של בית המשפט או הכנסת, אלא מתוך תהליכים אוטונומיים בתוך החברה החרדית. ולבסוף – זה יקרה רק אם צה"ל, המערכת האקדמית ושוק העבודה יגלו גמישות והתחשבות, ויהיו מוכנים לספק לחרדים סביבה מוגנת באווירה דתית מתאימה.

בינתיים קשה לראות איך זה קורה, ומסתמנת סתירה מובנית בין החתירה לשוויון מגדרי כפי שהיא נתפסת בציבור החילוני ובין השאיפה למה שמכונה "שוויון בנטל". ולא שהכינוי הזה מוצדק. הוא עצמו תעמולתי וחד-צדדי, משום שהוא מגדיר משימות מסוימות כמו ביטחון וכלכלה כנטל שצריך להתחלק בו, בעת שמשימות חשובות לא פחות – למשל לימוד תורה ושמירת גחלת היהדות או ילודה שמעצימה את העם היהודי - לא מקבלות את משקלן הראוי על כף המאזניים.

כך יוצרים תמונה מעוותת כאילו החילונים לבדם נושאים בנטל והחרדים רק משתמטים. אז נכון שבאוהלה של תורה מתים בימינו רק במובן מטאפורי, אבל גם יאיר לפיד בשירותו ככתב 'במחנה' היה עלול להיפצע רק מסיכה משרדית, וגם שירות ביחידה 8200 המהוללת והמתגמלת אינו כרוך בסכנת חיים.

בכל אופן, אי אפשר מצד אחד לדרוש מהציבור החרדי להשתלב בצבא ובשוק העבודה, ומצד שני להתקומם מול כל ניסיון ליצור בשבילם הפרדה מגדרית באקדמיה, בצבא ואפילו במופעים שמאורגנים על ידי גופים פרטיים בכיכר רבין.

קליטת חרדים בגדוד 'נצח יהודה' היא מהלך שהצליח באופן יחסי רק משום שצה"ל היה מוכן להתחשב באורחות חייהם של חיילים חרדים וליצור בשבילם גדוד בלי חיילות. אבל כאשר המגמה הכללית בצה"ל היא לערבב כמה שיותר בין חיילים לחיילות, לא תהיה אפשרות להקים עוד גדודים רבים כאלה שבהם הכניסה לנשים אסורה. התהליך של הרחבת גיוס החרדים לא יכול להתקדם בד בבד עם הרחבת שילוב החיילות בכל יחידות צה"ל. ולפחות בינתיים הרושם הוא שלראשי צה"ל חשוב יותר לראות חיילות בשריון מאשר לראות שם חרדים.

הציונות הדתית, שבעיניה השירות הצבאי הוא ערך מקודש, חורקת שיניים ומשתדלת איכשהו להסתדר עם המתקפה הפמיניסטית שכובשת את כל יחידות צה"ל. אבל הציבור החרדי, שמבחינתו השירות בצה"ל הוא רק אילוץ והפרדה מגדרית היא ערך מקודש, לא ייכנס למסגרות מעורבות. גם באקדמיה, המלחמה הפמיניסטית הקנאית נגד לימודים בהפרדה מגדרית תגרום לכל הפחות להאטת הקצב של השתלבות החרדים בלימודי מקצוע ובשוק העבודה.

בחלקים נרחבים של הציבור החרדי ניכרת בשלות למעבר ממצב של חברת לומדים, שבה כולם רשומים בישיבות במשך שנים ארוכות, למצב שבו רק מי שבאמת לומד יישאר בישיבות לאורך זמן. אבל כדי שזה יקרה צריך ליצור סביבה אלטרנטיבית מוגנת מחוץ לישיבה – בצבא, באקדמיה ובשוק העבודה. מי שיתעקש לכפות על החרדים (והחרדיות) את השקפותיו בענייני שוויון מגדרי, יוכל עוד שנים רבות להתלונן על היעדר "שוויון בנטל".

מצותתים, נמאסתם

ביום שני השבוע התקיים בירושלים 'כנס מנהיגי חינוך' של החינוך הממלכתי-דתי (חמ"ד). מדובר באירוע של פעם בשנה שכבר הפך למסורת, עם נוכחות מכובדת של הנהלת החמ"ד ואלפי מחנכים ומחנכות, ועם מגוון עשיר ומעניין של דיונים והרצאות.

בהכנות לקראת האירוע אפשר היה להרגיש את החשש מפני מארב תקשורתי. זו לא הייתה פראנויה חסרת יסוד. לאחר כמה כותרות שציטטו דברי רבנים שנאמרו לא רק בכנסים פתוחים אלא גם בשיעורים סגורים, בציונות הדתית נוצרה תחושה ש"מחפשים אותנו". עמותות של חילונים מיליטנטים משלמות לאנשים שנוברים בשיעורים מוקלטים ומעלים משם התבטאויות לא זהירות, שכלי תקשורת מסוימים שמחים לצטט, להוציא מההקשר ולנפח למימדים מפלצתיים.

ואכן, למרות הזהירות הרבה נמצאה בין אלפי המשפטים שנאמרו בכנס התבטאות שאפשר לחגוג עליה מפיו של משה זר - איש התיישבות ותיק שלזכותו נזקפת רכישה נרחבת של קרקעות מערבים, שאפשרה הקמה ופיתוח של שכונות ויישובים רבים בשומרון. תוכן הדברים שלו היה דווקא מרסן וממתן, אלא שהם נאמרו בהתנסחות שאינה נכנעת לעריצות כללי הפוליטיקלי-קורקט.

זר רק התכוון לומר שאת רגשות הזעם והתסכול בעקבות רצח יהודים יש להפנות לא לפעולות של נקמת דם בערבים בסגנון תג מחיר, אלא לבנייה והקמת יישובים. זו התגובה שפוגעת באויב המבקש לכלותנו יותר מכל סוג אחר של נקמה. "הנקמה שלנו תהיה רק ביישוב ארץ ישראל", אמר זר והוסיף: "בנית בית – כאילו שחיסלת מאה ערבים". אז כשלוקחים רק את המשפט האחרון והופכים אותו לכותרת ב‑ynet, זה נשמע כאילו הדובר מציב חיסול המוני של ערבים כיעד נכסף. אבל הכוונה שלו הייתה הפוכה. הוא קרא לפגוע באויב שמפיל בנו חללים לא באמצעות חיסולים לא ממוקדים, אלא בדרך שתפגע בו אסטרטגית ותכאיב לו יותר מכול – פיתוח ההתיישבות היהודית.

כמי ששכל את בנו גלעד הי"ד שנפל במארב מחבלים, וכמי שבעצמו היה קורבן לפיגוע ונפצע קשה בניסיון רצח בידי מחבל ערבי, למשה זר יש זכות מלאה לשאוף לנקמה. כאשר אדם כמוהו קורא לדור הצעיר לתעל את רגשות הנקם לבנייה והתיישבות, זה מסר ממתן.

משה זר עצמו אינו מטרה פגיעה לחיצי התקשורת, לכן ניסו ב‑ynet להשתמש בציטוט המסלף של דבריו כדי לפגוע בנפתלי בנט. כאילו שהשתתפותו המתבקשת והטבעית של שר החינוך בכנס מרכזי וגדול שכזה למשך כמה דקות הופכת אותו לאחראי על מה שנאמר שם לאורך כל היום. אגב כך גילה הכתב חוסר שליטה בעובדות כאשר כתב כי "לאחר הרצח (של בנו גלעד) רכש זר את השטח שעליו נבנתה חוות גלעד ועבר לגור בה". העובדות המדויקות הן שרכישת אדמות חוות גלעד קדמה לרצח, ומקום מגוריו של משה זר הוא בבית שבנה לפני עשרות שנים על גבעה סמוכה לקרני שומרון. מי שהקים את חוות גלעד בעקבות הרצח וגר בה עד היום הוא בנו, איתי זר.

אז אולי המסקנה מכל זה היא לשנן שוב את דברי התנא אבטליון "חכמים היזהרו בדבריכם". אבל אולי גם להפך, להבין שמי שמחפש לתקוף ימצא תמיד במה להיתלות, ולכן לצד הקריאה לדיוק ולזהירות בהתבטאות, לא לאפשר לחששות להשתלט על השיח ולשתק את הדיון.

לתגובות: eshilo777@gmail.com