קנאה וקנאות – זה לא מסוכן?

פנחס קינא והתורה משבחת אותו על כך, אך האם קנאה אינה סיכון? ואם הייתה פורצת מלחמת אחים בעקבות המעשה? איך מבטיחים קנאה ראויה?

שמעון כהן , כ"ג בתמוז תשע"ח

לקום מתוך העם
לקום מתוך העם
צילום: אייסטוק



טוען....

קנאותו של פנחס מובילה לשאלת הסיכון הרב שיש בה בקנאה. הרב ניסים אדרי מזכיר בשיחתו השבועית לפרשת השבוע שהקנאה היא למעשה פנאטית ומסוכנת. הרי איש אינו רוצה לחשוב מה היה קורה אם בעקבות המעשה של פנחס הייתה פורצת מלחמת אחים, סכנה שגוברת כאשר מדובר במותו של נשיא שבט שמעון.

במעשה הפריצות והעבודה הזרה שקדמו למעשה פנחס שבר למעשה עם ישראל בפעם השנייה. שבר זה נעשה על ידי ההנהגה ואל מול עיני משה וכל העדה. מנגד ישנה אדישות בישראל ומבוכה בהנהגה, משה ואהרון נבוכים.

פריצות מינית היא חוסר נאמנות, משמעותה היא פירוק הקשר המשפחתי והאמון ההדדי בין אנשים. אם אין אדם יכול להתחייב להיות נאמן למשפחתו, כיצד יוכל להיות נאמן לדבר ה'? ובהיעדר נאמנות נותר האדם הפרוץ לבדו ללא משפחה, ללא עם, ללא אלוקים וללא ערכים.

בפנימיות התורה הקדושה קרויה 'קדושת הברית' וברית היא קשר בין אנשים וקשר ביני לבין ה'. הקדושה קושרת ברית בין אנשים ובלעדיה יש בדידות.

מול תופעת הפריצות קם פנחס מתוך העדה ומקנא. זה קורא מתוך העדה ומתוך הנאמנות לעדה ולא מתוך ניתוק ממנה או שנאה לה. הקנאות היא הנאמנות. כאשר כולם אדישים ומקבלים בהשלמה את התועבות ואין התעוררות ציבורית לתשובה יש צורך בקנאי שאינו מוכן לסבול ולהשלים, שמזועזע מהשחיתות.

האם הקנאות והקיצוניות תחזיר את העם בתשובה? בפרשה נאמר 'ויכפר על בני ישראל' ועל כך ר' צדוק הכהן אומר שמעשה הקנאות עורר את העם לתשובה ומתוך כך הגיעה הכפרה, והדבר אינו מובן מאליו. כלל לא בטוח שמעשה הקנאות יביא לתשובה ושהוא מגיע מתוך אהבה לחוטאים שבעדה.

מצינו זאת אצל שמואל הקטן, מחבר ברכת למינים ולמלשינים, הברכה ה"קיצונית", והנה דווקא שמואל הוא זה שאמר 'בנפול אויבך אל תשמח', כי קנאות לא יכולה לבוא על בסיס אישי ועל חשבון הקשר עם הבריות ועם אנשים.

לפנחס הובטחו שני דברים המוזכרים בפרשה - כהונה ושלום. למה דווקא שניהם? כי פנחס הגיע למדרגה של קנאה לאלוהיו אבל שומר על השלום, הוא קם מתוך העדה, הוא שומר על ערכים אבל לא מעורר התנגדות של העם. שני דברים נצרכים להיות בעולם, אנשים וערכים, וניתן לראות בכך ביטוי ל'בין אדם לחברו' ו'בין אדם למקום'. גם כשמזדעזעים צריך לוודא שהדברים נשמעים ומעוררים את העם.

אמרו לנו חז"ל שפנחס הוא אליהו, וזהו אליהו שמשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. האבות מייצגים את הערכים והבנים הם הביטוי לחיבור לאנשים. לא פעם יש התנגשות בין השניים ואליהו הנביא יגלה איך הכהונה-הערכים, והשלום-האנשים מתחברים.