'המוסלמים גזענים, חמדנים ומאשימים'

פובליציסט עיראקי תוקף את הערבים והמוסלמים כגזענים, חמדנים, תאווי התפשטות, שונאי הזולת המאשימים את האחר בתכונותיהם שלהם.

שמעון כהן , כ"ה בתמוז תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
פלאש 90

באתר האינטרנט הערבי-ליברלי "אל-חִואר אל-מותמדן" פורסם בימים האחרונים מאמרו החריף של עלי עבד אל-כרים אל-סעדי, כותב עיראקי ערבי-מוסלמי, נגד הערבים המוסלמים.

במאמר הוא מאשים את הערבים והמוסלמים בגזענות, בחמדנות, בשאיפות התפשטות ובשנאת האחר וטען כי תוך שימוש במוסר כפול, הם מייחסים את תכונותיהם אלו לישראל, ומחנכים את ילדיהם לשנאתה ולשנאת כל מי שאינו ערבי מוסלמי.

במאמר, שתורגם והופץ בידי חוקרי מכון ממר"י לחקר התקשורת במזרח התיכון, מציין אל סעדי כי הערבים והמוסלמים מאשימים את ישראל בכיבוש פלסטין, בפשעים חמורים ובכוונות התפשטות, בעודם מתגאים בכיבוש של יותר מ-20 ארצות בראשית האסלאם.

כדוגמא לתאוות הכיבוש הערבי מוסלמי הציג אל-סעדי את עיראק שלדבריו, אינה ערבית ולא מוסלמית, שכן בעבר חיו בה בני תרבויות, דתות ולאומים שונים, עד שבתקופת הכיבושים של ראשית האסלאם הגיעו אליה שבטים ערבים מוסלמים מתימן וחג'אז וכפו על תושביה את האסלאם ואת הלאומיות הערבית. כמו כן טען במאמר כי סוריה, לבנון, מצרים, אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה ומדינות נוספות אינן מדינות ערביות ולא מוסלמיות במקור, אך הן שוערבו ואוסלמו בכפייה, תוך ביצוע מעשי טבח באזרחיהן.

אל סעדי הצביע במאמרו גם על שנאת האחר המושרשת אצל הערבים המוסלמים, כשתיאר כיצד חינכו את ילדיהם בעיראק להאמין שהצאבאים (קבצה אתנית דתית המוגדרת בקוראן כ'עם הספר') הם טמאים ואין לאכול או לשתות דבר משלהם ולא לבוא במגע עימם, תוך שהוא תוהה: "מי הם אפוא הגזענים הנאצים, תאבי ההתפשטות והכיבוש?", ברמזו להאשמות שמטיחים הערבים בישראל.

אל-סעדי כינה במאמר את ניכוס המוסלמים את אלוהים, את חיי העולם הבא ואת גן העדן לעצמם בלבד, וכינה זאת "רעיון נאלח, גזעני ונאצי", וציין כי כל התכונות הללו גורמות לו להתבייש בערביותו.

מתוך המאמר תרגמו בממר"י גם את הקטעים הבאים:

"אנו שומעים תמיד שישראל היא מקור הגזענות והפשע, שהיא שונאת את הערבים ואת המוסלמים, שהיא חמדנית ושיש לה כוונות התפשטות וכהנה וכהנה האשמות וסיסמאות, שבהן מנפחים לנו את הראש מינקות... לאחר שהתפכחתי והתחלתי לחשוב ולשאול את עצמי שאלות רבות, הבנתי שההאשמות הללו המופנות לישראל ומייחסות לה דברים כמו גזענות, שאיפות התפשטות, חמדנות ופשעים הם תכונות שאנו הם אלה שמצטיינים ומומחים בהן ולא ישראל. מדוע אפוא אנו מאשימים בהן את האחר?

אסביר זאת להלן, ובהיותי אזרח עיראקי ערבי מוסלמי אדבר על ארצי עיראק שאינה ערבית ולא מוסלמית [במקור]. הכל מודעים לתרבויות הקיימות בה ולארכיאולוגיה שלה, כמו גם להיסטוריה של השוּמֶרים, הבבלים, האשורים והכורדים בה. העמים הללו אינם ערבים ולא מוסלמים אלא שבזמן 'הפֻתוחאת' (הכיבושים הערבים בימי הנביא מוחמד ואחריהם), כפי שהמוסלמים מכנים אותם וגאים בהם, הם [המוסלמים הערבים] כבשו את עיראק וכפו בה את דת האסלאם ואת הלאומיות הערבית בכוח כשדרשו מתושבי המקום: 'שלמו ג'זיה או התאסלמו'... וכך הם שערבו את האזור אסלמו אותו והניפו בו את דגל הלאומיות והאסלאם, על חשבון יתר הלאומים והדתות ותוך רצח מיליוני קורבנות.

...מדוע כיבוש של מדינה אחת בלבד בידי ישראל - בהנחה שאכן מדובר בכיבוש - נחשב לפשע אסור על פי ההלכה המוסלמית, בעוד שהכיבושים וההתקפות שלכם [בראשית האסלאם] ביותר מעשרים מדינות מותרים על פי אותה הלכה ואתם רואים בהם כיבושים מבורכים?! אדרבא, אתם גם מצטערים על יתר ההתקפות שלא עלו יפה באנדלוסיה, בהודו ובמקומות אחרים. איזו חוצפה!!

אני מתחרט שבמשך 17 שנה מחיי הוּלכתי שולל. אני חש שחרטה זו עוררה אצלי תגובת נגד פנימית וגרמה לי לשנוא את הייחוס, את המוצא ואת הלאומיות שלי, ומעתה אחוש בושה כאשר אומר שאני ערבי.

מה שהערבים חושבים ומה שהם עושים הוא שילוב מוזר של מוסר כפול וסתירה... שלדעתי מקומם יכירם בבתי החולים לחולי נפש, אך אינני יודע מדוע העולם מרשה להם לבצע את השטויות שלהם ומגלה סבלנות כלפיהם! ומתי יבחינו הערבים בליקוי השכלי שלהם?!".