"הגזמנו בתגובה להצהרה על חוק השואה"

חוקר השואה ד"ר בועז כהן טוען כי ניתן היה לתקן את ההצהרה הישראלית-פולנית, אך הסערה סביב הנושא יצאה מפרופורציות.

שמעון כהן , כ"ו בתמוז תשע"ח

לא להתרגש. ישראלית באושוויץ
לא להתרגש. ישראלית באושוויץ
צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

ההצהרה המשותפת לראשי ממשלות פולין וישראל עוררה סערה לא מעטה שהגיעה אתמול גם לפתח ישיבת הממשלה, כאשר ראש הממשלה הבהיר שבכוונתו לקחת בחשבון את הביקורת שנמתחה על ידי היסטוריונים.

הביקורת לא החלה והסתיימה בתקשורת ובאקדמיה אלא גם סביב שולחן הממשלה כאשר שרים הביעו מורת רוח מההצהרה שממזערת את חלקם של הפולנים ב"תעשיית" השמדת היהודים במלחמת העולם.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו על הסוגיה עם ראש התכנית ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי, ד"ר בועז כהן, מי שנחשב לאחד הבכירים בעולם בחקר השואה והשפעותיה על האנטישמיות כיום.

"אולי אנחנו קצת מגזימים בתגובה", אומר ד"ר כהן המבקש לערוך חלוקה בין פרטי הצהרת המנהיגים: "יש כאן שני דברים, האחד זה החוק הפולני שכולנו התבטאנו נגדו, כי הוא קבע עונש מאסר וקנס למי שיפגע בשמה פולין בחקר השואה או יגדיר מחנות השמדה כפולניים. על זה נאבקנו ואת זה ההצהרה השיגה. הצד הפלילי של החוק בוטל. כלומר ממשלת פולין הלכה לפרלמנט הפולני והודיעה לו שחייבים לשנות את החוק ולהוציא את הסעיף המעצבן הזה והוא אכן הוצא".

"חוץ מזה יש גם הצהרה, והצהרות של מדינאים הם לא ספרי היסטוריה. מדינאים לא מדייקים בפרטים ההיסטוריים כשהם כותבים הצהרות. דוגמה לכך היא הסכם השילומים. בן גוריון דרש מהקנצלר הגרמני לקחת אחריות על מה שאירע בשואה. היה מו"מ על מה שיהיה בהצהרה. הייתה הצעה שלא התקבלה ובסוף הצהרה שהתקבלה ובה נכתב שאמנם נעשו פשעים רבים בשמה של גרמניה אך האוכלוסייה הגרמנית התנגדה. נו, באמת, בן גוריון גם דיבר על גרמניה האחרת. אז אמנם יש היום אולי גרמניה אחרת, אבל זה אחרי שבעים שנה".

את הדברים מסכם ד"ר כהן כשהוא קובע שיש הבדל משמעותי בין הצהרות מדינאיות לבין שיעורי היסטוריה.

על כך שאלנו את ד"ר כהן אם יסכים לדבריה של שרת המשפטים, איילת שקד, לפיהם מוטב היה שהחוק הפולני היה נותר כפי שהוא מבלי שיקבל את החותמת המכשירה של הצהרה משותפת עליה חתום ראש ממשלת ישראל. "יש בזה משהו" משיב ד"ר כהן. "מבחינה היסטורית יש בהצהרה הזו כמה בעיות. היה ניתן לנסח הצהרה שלא תפגע בפולנים גם מבלי להכניס באותה פסקה את הביטוי אנטי פולניות ואנטישמיות. היה אפשר להגיד את האמת, שהיו אולי רבים שעזרו ליהודים אבל רבים אחרים שפגעו ביהודים. היה גם אפשר שלא לקבל את מה שנכתב בהצהרה שמי שעשו את הדברים לא עשו זאת כפולנים".

"טוב עשו ההיסטוריונים שיצאו נגד זה, אבל פוליטיקאים זה כבר משהו אחר", אומר כהן ועל כך הוא נשאל אודות הממד הפולני המיוחד באנטישמיות הפולנית. לדבריו יש לדייק ולהדגיש כי "הפולנים לא היו שותפים לתעשיית הרצח הגרמנית. הם רצחו יהודים לבד. הם לא היו חלק ממנגנון החיסול, לא היו פלוגות פולניות כמו האוקראיניות והליטאיות. פולין היא המדינה הכבושה הראשונה שהיה לה צבא שנלחם בחוץ נגד הנאצים ומחתרת שלחמה בנאצים. חלקה גם פגעה ביהודים אבל רובה לא".

"אנחנו מדברים על אומה כבושה שרבים מבניה נרצחו על ידי הנאצים ואם לא על ידיהם על ידי הסובייטים. חוץ מזה הייתה בפולין אנטישמיות מאוד קשה שהגיע לשיא לפני המלחמה. הפולנים נכנסו למלחמה בשיא גל אנטישמי ממשלתי ופוליטי בחברה ובמדינה הפולנית. הקציבו ספסלי גטו לסטודנטים יהודים באוניברסיטאות ורק שם היה מותר להם לשבת. התקיפו יהודים. הייתה קריאה ממשלתית לפגוע בכיס היהודי. אנשים אמרו למה הגרמנים כן ואנחנו לא. עם זאת יש הרבה יהודים שרואים את עצמם חלק מהתרבות הפולנית ורואים בפולין את ביתם, יש גם עיתון יהודי בפולנית, כך שזה סיפור מורכב והצורך שלנו להפוך אותו לסיפור של שחור ולבן הוא יותר צורך פוליטי שאינו משקף את המציאות".