סובלנות דתית נוסח המאה השביעית

צלב כסף מוסתר מלמד על הסובלנות הדתית של החליפות המוסלמית הראשונה במאה השביעית לספירה

אורלי הררי , כ"ח בתמוז תשע"ח

סובלנות דתית נוסח המאה השביעית
סובלנות דתית נוסח המאה השביעית
צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

משקולת פליז במשקל של כ-160 גרם, שנמצאה בחפירות הארכיאולוגיות של אוניברסיטת חיפה בעיר סוסיתא, חושפת עדות ייחודית, ראשונה מסוגה, ליחסים העדינים בין התושבים הנוצרים לבין השליטים המוסלמים החדשים מאמצע המאה השביעית לספירה.

"באופן כמעט אקראי גילינו כתם שכיסה את הצלב על חזית המשקולת. היינו בטוחים בתחילה שהוא לכלכוך, הוא למעשה כיסוי מכוון של הסמל הדתי-נוצרי בידי האוכלוסייה הנוצרית עצמה, כדי שניתן יהיה להמשיך ולהשתמש במשקולת מול השלטונות המוסלמים החדשים. זוהי הפעם הראשונה שאנחנו מוצאים משקולת ועליה מסכה מעין זו", אמר ד"ר מיכאל איזנברג מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, ראש משלחת חפירות סוסיתא.

גן לאומי סוסיתא, הנמצא תחת ניהול רשות הטבע והגנים, נחפר בידי משלחת מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה החל משנת 2000. סוסיתא הוקמה כבר במאה השנייה לפני הספירה ואחר כך הפכה להיות עיר ראשה בתקופות הרומית והביזנטית. העיר חרבה ברעש האדמה העז של 749, כאשר המרחב הארץ-ישראלי נשלט על ידי החליפות האסלאמית הראשונה מבית אומיה– שכבשה את הארץ באמצע המאה השביעית.

מעדויות היסטוריות רבות ידוע כי לפחות בראשית השלטון המוסלמי, השלטון החדש התייחס בסובלנות רבה יחסית לאוכלוסייה הנוצרית. עדות לכך ניתן למצוא בסוסיתא עצמה בה לפחות שבע כנסיות שרובן המשיכו לפעול בתקופה זו ולא נמצא בהן שום סימן להרס. גם צלבי הבזלת הענקיים שהתגלו בחפירות ועטרו את ראשי גמלוני הכנסיות, לא היוו כל בעיה מבחינת השלטון המוסלמי. אלא שממצא קטן זה, משקולת של כ-160 גרם, מספק עדות ייחודית וראשונה מסוגה למרקם היחסים העדין שבין השלטון החדש והתושבים הוותיקים - ועל הדרך, מספק גם סיפור מסתורי ויוצא דופן.

במכלול הכנסייה הצפון-מערבית גילה ד"ר בראדלי באולין באמצעות מגלה מתכות משקולת פליז קטנה מהתקופה הביזנטית. משקולות דומות כבר נמצאו בעבר וגם זו הועברה בלי ציפיות מיוחדות לד"ר אלכסנדר ירמולין, מנהל מעבדת השימור במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה.

כעבור מספר שבועות חזר ד"ר ירמולין לד"ר איזנברג עם בשורה – מתברר שכתם כהה ומוזר בחזית המשקולת הסתיר צלב הרקוע בכסף, כשיתר החלקים המעוטרים של המשקולת לא הוסתרו. "בהתחלה חשבנו שמדובר בזיהום אקראי וכבר התכוונו פשוט להסיר את הכתם הכהה ולהמשיך בשימורה, אלא שמשהו הריח לנו כחשוד והחלטנו לעצור", סיפר ד"ר איזנברג.

במקום להסיר את הכתם המכער, הם מסרו את המשקולת לפרופ' שריאל שליו מאוניברסיטת חיפה, מומחה לחקר מתכות עתיקות. לאחר שהוא ביצע אפיון כימי של המשקולת והכתם הוא גילה שבעוד שהמשקולת מפליז, הכתם עשוי משחת מתכת המורכבת מעופרת ובדיל, ושהיא אכן נמשכה במכוון על הצלב.

"טמפרטורת ההתכה של המשחה היא כשליש מטמפרטורת ההתכה של יתר מרכיבי המשקולת, ומכיוון שלאנשים באותה תקופה היה ידע מצויין בחרשות, ברור היה שהכתם הושם שם במכוון. בנוסף, חלקים קטנים של צלב הכסף הוסרו בכדי להותיר את המשקל של המשקולת ללא שינוי – כך שלא היה ספק שלא מדובר במקריות", אמר פרופ' שליו.

בשלב האחרון, בוצעה הדמיה רדיוגרפיות ואולטרא-סונית במעבדות המרכז למחקר גרעיני שורק על ידי ד"ר איציק הרשקו, ד"ר דן ברייטמן וד"ר צביה שמול בכדי לעמוד על אופן ייצורה והעיטורים הייחודים בה. בתום בדיקות המעבדה היא עברה תהליך שימור מלא וכך חזרה להראות כמעט כפי שהייתה לפני כ 1,500 שנים: מידותיה היו x 45 43 מ"מ ומשקלה 158.9 גרם; על חזיתה צלב הרקוע בכסף הניצב על גבי מסד חצי עגול; שתי אותיות יווניות הרקועות על גבי המשקולת ציינו את ערכה: 6 אונקיות; העיטור על חזית המשקולת סימל את הצלב על גבעת הגולגותא, מקום צליבתו של ישו בירושלים, ואילו הקשת והעמודים את כנסיית הקבר בירושלים.

כעת נותר לחוקרים לתהות מדוע מישהו כיסה את הצלב – כשהוא לא משחית את המשקולת אלא ממשיך להשתמש בה למטרתה המקורית.

לדבריו של ד"ר איזנברג, הסיבה, ככל הנראה, נעוצה בכיבוש המוסלמי של הארץ במחצית המאה השביעית לספירה. מצד אחד, המוסלמים מאפשרים לתושבים הנוצרים להמשיך בפולחן, אלא שגם לסובלנות הדתית שלהם יש גבולות.

"הצלב כוסה במכוון בידי אנשי הכנסייה במהלך התקופה האסלמית הקדומה בכדי שיוכלו להשתמש במשקולת זו ויתר המשקולות בערכה הרשמית בכנסייה המרכזית בעיר תוך כדי עבודתם מול המנהל המוסלמי בטבריה. זהו בדיוק הקו שניתן למתוח במהלך תקופה זו של החלפת שלטון, בין חופש ניכר בדת ותרבות לבין הנקודה בה נאלץ פקיד מוסלמי לאחוז מולו בסממן נוצרי מובהק." מסכם ד"ר איזנברג.