בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם דנה ורון

בת 40, תושבת ביתר, נשואה למשה ואם לחמישה. אשת תקשורת ופובליציסטית

רבקי גולדפינגר , כ"ט בתמוז תשע"ח

דנה ורון
דנה ורון
צילום: גרשון אלינסון

התחלה/ לפני 40 שנה. בת להורים יעקב ולאה פרידמן ואחות ליוסי. נולדה וגדלה בשכונת רמת אביב בתל אביב "בדירת שני חדרים קטנה".

אבא/ יעקב ז"ל, "היה פורץ רכבים מורשה, עבד עם המשטרה והשב"כ. נפטר לפני 12 שנה מסרטן הריאות. היה צעיר ויפה וחכם והוגה דעות. בשבילי הוא דמות בלתי מושגת, דמות להערצה. את המיומנות התקשורתית לקחתי ממנו וממערכת היחסים הבלתי אפשרית איתו".

אמא/ לאה (67), מוכרת בחנות בגדים. "אני ואחי היינו מרכז עולמה. תמיד הייתה בשבילנו, קנאית לשלומנו. רוחנית מאוד. יש לה אמונה תמימה בבורא, אין ספקות, אין תהיות".

תל אביב/ "זוכרת ילדות של הרבה ים ושמש והווי רמת אביבי". בכיתה ב' נשלחה לבית הספר הממ"ד אלומות. "אמא התחזקה והחליטה לשלוח אותנו לבית ספר דתי".

מתקרבים/ "זוכרת אותנו כמשפחה מלוכדת הולכים לסמינרים של ערכים. היה ניסיון התחזקות של שני ההורים אבל אצל אבא זה לא צלח. בעקבות ההתחזקות בכיתה ג' עברנו לבני ברק".

גירושין/ לא שוכחת את הרגע שבו התבשרה על פירוק הבית. "ישבנו במטבח. הייתי בת שבע. הם הודיעו לאחי ולי שזה לא עובד והם החליטו להתגרש. זה נפל עליי כרעם ביום בהיר. בדיוק היינו בניסיון התאקלמות בתוך המגזר החרדי במעבר חד מתל אביב ופתאום אבא עוזב. רעידת אדמה. באותו יום נסדק לי הלב".

שקופים/ "בבני ברק נשלחתי לבית ספר בית יעקב עם החולצה הוורודה והגרביונים. במבט לאחור, הניסיון הזה להשתלב היה מכמיר לב. פתאום אף אחד לא מכיר אותנו. אני זוכרת את עצמי חולה שבועיים ואף אחת לא באה לבקר אותי. בשורה התחתונה הרגשנו נטע זר, ואחרי שנתיים חזרנו לתל אביב, לדירה הקטנה שלנו".

מתרחקת/ אחרי הניסיון כושל להשתלב בחברה החרדית היא נשלחה שוב לבית הספר הממלכתי-דתי ברמת אביב. "אמא המשיכה לשמור שבת וכשרות ולנהל אורח חיים דתי, אבל בשבילי זה הפך לפחות רלוונטי ופחות מעניין".

הצופים הדתיים/ הייתה מדריכה בקן של רמת אביב. "נורא נהניתי שם. אלו שנות ילדותי היפות. היו תחרויות זמר ופעילויות שהוציאו ממני את המיטב והצליחו להביא אותי לידי ביטוי בצורה טובה".

תיכון/ צייטלין. "הייתי דתייה בבית ספר ואחר הצהריים לא, וכשנפתחה מגמת תקשורת ועיתונאות בבית הספר קפצתי על זה. בחירה שהייתה מעולה, כי התחום נורא עניין אותי. סיימתי בהצטיינות".

סרט/ בפרויקט הגמר במגמה נדרשה ליצור סרט בכוחות עצמה. "הייתי אמורה לביים, לערוך, לכתוב ולצלם סרט לבד. בחרתי לעשות על גלגלצ. הסתובבתי שם מאושרת עם המצלמה".

הבית של החיילים/ "תוך כדי הכנת הסרט קיבלתי הצעה רצינית להתגייס בשנה הבאה לגלצ להפקה. נורא שמחתי על הרעיון וידעתי שאני מתאימה ממש. זה היה חלום שמתגשם. מצד שני, ידעתי שהמעט מסורת שעוד הייתה לי - תיעלם שם. אמא שלי מאוד התנגדה למהלך ובשבילה ויתרתי על החלום".

שירות לאומי/ בגן מיח"א לילדים חירשים ולקויי שמיעה בסמוך לבית. במהלך השנה הכירה את שליח חב"ד בשכונת רמת אביב, הרב יוסי גינזבורג. "התחלתי ללכת לשיעורים שלו וזה היה בשבילי מקור אנרגיה בלתי נדלה. מצאתי את עצמי מקבלת המון תשובות לשאלות".

שידוך / בת 19 החלה לצאת לשידוכים. "נפגשתי עם בחורים אבל לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. את בעלי משה הכרתי בצורה מצחיקה. ישבה לידי מישהי באחד השיעורים ואמרה 'נעים מאוד, את בעלת תשובה? אני מכירה את בעלך לעתיד'. כמובן שבהתחלה לא הסכמתי להיפגש, אבל היא ארגנה מפגש בינינו. היא הייתה נחושה שאנחנו מתאימים".

בשעה טובה/ "פגשתי בחור בן 27, שמבוגר ממני. הוא היה ברסלב ואני חב"ד. נפגשנו שוב, היה לנו טוב אבל לא ידעתי מה להחליט. וביקשתי 'ה', תן לי סימן מה אני עושה עם הבחור הזה'. פתאום העיניים שלי נחתו על שלט ענקי: 'מזל טוב. דנה ומשה מתחתנים'. הרגשתי שהקב"ה דיבר איתי".

החצי השני/ משה ורון, בן 48, מלמד בתלמוד תורה מזה 20 שנה. הם נישאו בי"א בניסן, ערב פסח, "וביום ההולדת של הרבי". מאז כבר 21 שנים ביחד. "הוא כוכב בפני עצמו. תלמיד חכם, האיש הכי נאמן והכי יציב, סוג של עוגן בחיי. מתנה גדולה שהקב"ה נתן לי".

לא קלה דרכנו/ תחילת הדרך הייתה רצופה טלטלות. "הוא היה במקום יותר בוחר בתשובה שלו ואני הייתי באותו שלב, יותר מובלת למצוא את עצמי. לא גדלתי בבית עם דוגמה אישית לחיי זוגיות בהרמוניה והייתי צריכה להמציא את עצמי".

הנחת/ חמישה. הבת הבכורה נועם (21), חנה (19), יוסף יצחק (17), תניא מלכה (15) ובינה שרה (11). "הם הכול בשבילי. הם האור של חיי, כל אחד עם המיוחדות שלו".

תוכנית זוגית/ מזה שבע שנים משדרים בני הזוג ורון במוצאי שבת את התוכנית "לא מה שחשבתם" - רצועה שבועית בת שעתיים ברדיו ירושלים. "התוכנית עוסקת בהגשה של תכנים יהודיים, חסידות ואקטואליה".

מופע אישי/ 'השמיים הם הגבול' - "מופע שלי לנשים עם סיפור החזרה בתשובה והכרת בעלי. המסר הוא: אל תוותרי להגשים את החלומות שלך בגבולות ההלכה, עוצמה נשית ואמונה וכוח רצון".

חב"דניקית/ "עברתי לידות שקטות, שבירה מאוד גדולה בתוך החיים שלי, וחב"ד פתחה לי צוהר לרפואת הנפש. ספר התניא נתן לי כלים אמיתיים איך לחיות חיים מלאים ומאושרים על אף האתגרים".

עולה לבמה/ "תמיד הייתה בי תחושת תסכול שיש לי מה לומר לעולם ואני תקועה ולא באה לידי ביטוי. הכלים והמודעות שרכשתי הביאו להבשלה ופתאום, לפני ארבע שנים בערך, הכול נפתח. עליתי לבמה, נעמדתי מול מצלמה והתחלתי להביע את עצמי".

ערוץ הידברות/ כשלוש שנים היא מנחה את התוכנית לנשים 'סטטוס' ועורכת ראיונות וכתבות שטח. "עולם ההגשה, הצילום והכתיבה לא זר לי ואני מרגישה בו מאוד נוח. בהידברות אני מרגישה בבית".

סערת הלהט"בים/ בשבוע הגאווה יצאה עם סרטון שבו הישירה מבט למצלמה ואמרה לא לקהילה הגאה. "מכיוון שהתורה אסרה משכב זכר, אני כאישה שומרת מצוות נגד אורח חיים של נטייה חד מינית. שבוע הגאווה הוא פגיעה בכל מה שיקר וקדוש בעיניי. אני אוהבת אדם, יש לי ויכוח ענייני איתם".

התגובות/ בתוך כמה שעות הסרטון הפך ויראלי. "היו כחצי מיליון צפיות. קיבלתי מלא תגובות, חלקן מאוד מיליטנטיות ועם הכפשות אישיות ונאצות. קראו לי אישה חשוכה ופרימיטיבית ואיחלו לי למות מסרטן הרחם. בהחלט עברתי ימים לא קלים. היו שנכנסו לשיח נוקב אבל שיח. והיו רבים שאמרו וואלה, סוף סוף הקול הזה נשמע".

המלך הוא עירום/ "אף אחד לא מעז לדבר על הלהט"בים, אפילו הרבנים שותקים, ופתאום היה פה מישהו שאמר בקול את מה שהרוב חושב. אני לא יודעת מאיפה הקב"ה נתן לי כוח לזה. אני סוג של ילד שקורא 'המלך הוא עירום'. התורה שלנו היא אור ומישהו צריך לומר את זה".

נשים בכיכר/ הייתה שותפה למאבק לקיום אירוע 'משיח בכיכר' של תנועת חב"ד בתל אביב. "בשום מקום אחר בעולם לא מבזים ככה את היהדות. יש מקום לאירוע בעל גוון דתי בלב הפלורליזם הישראלי. אירוע שיאמר 'אנחנו מכילים ומקבלים אירוע בעל צביון כזה במקום הכי פלורליסטי בעולם'. ההתנגדות הזאת הייתה מקוממת".

אם זה לא היה המסלול/ "הרבה מאוד שנים לא ידעתי מה אני. אני שרה, אני כותבת, מציירת, אוהבת במה, שחקנית. לקח לי הרבה זמן להתמקד בתחום הזה של התקשורת, וזה מה שאני רוצה לעשות מתוך תחושת שליחות".

האם יש סיכוי לאהבה/ "היום מסירות נפש לשלום בית וויתור עצמי נתפסים כחולשה, אבל אנחנו הבנו שכרתנו ברית בינינו ואנחנו צריכים להילחם עלינו. היו עליות ומורדות והבנה שזה הבן אדם שהקב"ה הביא בהשגחה פרטית לתוך חיי"

לא הדרה/ "חצו את הכיכר לשניים באותו מרחק מהבמה. הגברים והנשים היו מופרדים באותה מידה. מיד צעקו 'הדרת נשים'. למה? למה סטודיו C הבינו מה שכיכר רבין לא רצו להבין? אישה לפעמים כיף ונוח לה להיות לבד. יש הפרדה מגדרית שהיא מכבדת ולגיטימית"

במגרש הביתי:

בוקר טוב/ קמה בשבע בבוקר, מעירה את הקטנה ומתארגנים. את הבוקר פותחת בשיעור יוגה או פילאטיס, "ואז יש לי סדר יום של פרילאנסרית, הכול בהתאם לתוכניות: הקלטות, חזרות, צילומים, כתיבת טורים או עבודות בבית. אני בן אדם של לילה, אז בערב אני עושה כל מה שלא הספקתי. לישון אני הולכת אחרי חצות".

דיסק ברכב/ "המוזיקה משמעותית בחיים שלי. אני בדרכים המון שעות ונהנית להקשיב לכל סוגי המוזיקות: יהדות אלטרנטיבית, ביני לנדאו, ישי ריבו, חנן בן ארי, קלאסית וניגוני חב"ד".

השבת שלי/ "עיר מקלט ברמות הכי קיצוניות. השבוע כל כך אינטנסיבי וקליפתי שהשבת היא הצלה שלי מעצמי, ניתוק מכל המדיות. עם פיג'מה ונעלי בית, לעמוד במטבח ולבשל לאהובים שלי, לומר תהילים. היכולת להסתכל לילדים שלי בעיניים".

משאלה/ "שיבוא המשיח. מתכוונת בעיקר לגאולה פנימית. כל אחד מהמיצרים הפנימיים שלו".

אוכל/ "הדגים של שבת, שכולם מלקקים את האצבעות. אולי בגלל שאני חצי מרוקאית וחצי אשכנזייה, אז אני מבשלת טעמים מכל העולמות".

בדמות מופת/ הרבי מלובביץ'. "הרבי זו אהבה אינסופית לעם ישראל ותביעה ליציאה מאזור הנוחות וחיבור לנקודת המשפיע שבי לכל אחד".

מפחיד אותי/ "לא לנצח את המקומות החלשים שלי".

כשאהיה גדולה/ "תוכנית בפריים טיים של ערוץ 2 עם דיבור לעומק, לכתוב ספר ולהתפרנס בכבוד ממה שאני עושה".

לתגובות: rivki@besheva.co.il