פיצוצים במשך כל היום וכל הלילה. מזרח ירושלים
פיצוצים במשך כל היום וכל הלילה. מזרח ירושליםצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בציבור החילוני מציינים מסיימי כיתה י"ב את האירוע המרגש בנשף סיום יקר וראוותני ומעורר ביקורת. בציבור שלנו מסתפקים בטיול עמוס חוויות. ומה במגזר הערבי? תושבי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים חוו השבוע, כבכל שנה, את נחת זרועה של החגיגה הפרועה.

מדובר בחגיגות המסורתיות של נערים ערבים שסיימו את מבחני הבגרות, "תווג'יהי", שכוללות ירי מנשק חי באוויר, ירי זיקוקים ושאר אילתורים נפיצים שהנערים למדו להכין בעצמם. ההתפרעות הזאת נעשית בריש גלי, לפעמים אפילו בחצר בית הספר, ונמשכת ברצף משעות הבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה. יש מקומות שבהם הפיצוצים האיומים נמשכים גם ליום שאחר כך.

"היריות והזיקוקים לא הפסיקו במשך כל היום והלילה", מספרת תושבת היישוב היהודי בחברון. "הפיצוצים ממש קרובים, אלו פיצוצים שמהדהדים בתוכך. הילדים שיצאו החוצה נבהלו מההבזקים של האור והרעש המבהיל. בכל פיצוץ התינוק שלי הסתכל עליי במבט מבוהל, הוא כבר למד להגיד 'זיקוקים'. בלילה הילדים באו לישון איתנו בחדר, הם פחדו. זה בושה, תחושה שאין ריבונות", היא חותמת.

"אנחנו מיידעים את התושבים לקראת היום הזה, מבקשים לסגור את החלונות ולשים לב לילדים", מספר יוני בלייכברד, רבש"צ חברון, על ההיערכות המיוחדת של מחלקת הביטחון בחברון. "פרט לכך אנחנו נמצאים בחוץ הרבה יותר מיום רגיל, מנסים לזהות מקורות זיקוקים, או לחילופין ירי בכינון ישיר או ירי חי, ולכוון את כוחות צה"ל שייכנסו ויחרימו את חומרי הנפץ, ובמקרה הצורך יעצרו מעורבים". בלייכברד מספר שמספר הקריאות במוקד עולה דרמטית ביום הזה.

הסיכונים לא מסתכמים ברעשים החזקים והמבהילים. מדי שנה מתרחשים אירועים של נפילות קליעים תועים בשכונת אברהם אבינו ובשכונות האחרות בחברון. "זה שאף אחד לא נפגע לא אומר שלא קורה כלום", הוא טוען, "לכאורה הם לא מכוונים בכינון ישיר עלינו, אבל בהחלט אפשר להיפגע מזה. אולי רק אחרי שחלילה יקרה משהו כולם יתעוררו לפעול נגד התופעה".

ביום ראשון השבוע, תוך כדי הירי הבלתי פוסק, נחצה בפעם הראשונה הקו האדום של פגיעה בגוף. אומנם הייתה זו פגיעה קלה יחסית, אך לראשונה נפצעה אישה מהירי המשתולל. מבשרת שילה הגיעה עם צוות בית הספר שבו היא מלמדת לסיור בחברון, והיא מספרת ל'בשבע' על החוויה המבעיתה שחוותה שם. "במהלך הסיור בתל רומידה ישבנו בגן השעשועים של השכונה. מכל עבר שמענו זיקוקים ויריות, מאות פיצוצים בלי הפסקה. בשלב כלשהו הרגשתי הדף חזק בכתף. הסתכלתי וראיתי חור כניסה של רסיס קטן בכתף, בנס זה נעצר שם ולא המשיך לראש.

''נוצרו לי שם כוויה ושטף דם גדול. הלכנו מיד לבית הדסה, ומשם דיווחתי למוקד ולמד"א. תוך זמן קצר פינו אותי לקופת החולים של קריית ארבע, שם טיפל בי רופא. בגלל שמדובר הרבה פעמים בזיקוקים מאולתרים, שזהות החומרים המרכיבים אותם לא ידועה, הזדקקתי לזריקה שמונעת זיהום. הצבא בזמן הזה פשט על הרחובות הסמוכים והחרים זיקוקים", היא מספרת.

שילה אומנם לא יכולה לזהות מאין נורה עליה הזיקוק, ואם היה זה בכוונת מכוון, אך לדבריה הזיקוקים נורים מחלונות הבתים בזווית מסוכנת של כינון ישיר, כך שהסיכוי לפגיעות כמו שלה די גבוה. אומנם זיקוק נשמע לנו כמו אביזר סימפתי מיום העצמאות, אך כאשר משמשים בו בכינון ישיר הוא מסוכן עד מאוד. "יש בכל זיקוק חומר נפץ, וברגע שהוא מתפוצץ לידך זה כמו מטען רגיל. זה יכול להוציא עין, לגרום לכוויות וכמובן לבהלה", מסביר בלייכברד.

ירידה דרמטית בפיצוצים

בגיזרת חברון הצבא כן נכנס ומטפל באירועים חריגים של התקרבות לשכונות היהודיות, ובטח במקרים כמו של מבשרת שילה, אך הפעילות היא בעיקר תגובתית. הפחתה משמעותית של הירי בדרך הפעולה הזאת כמעט בלתי אפשרית, מפני שהזיקוקים פזורים ברחבי העיר בכמויות ענק, והם נורים מתוך הבתים והחצרות. לטענת בלייכברד, הפתרון צריך להיות מערכתי ומונע. "יש פעילות של הצבא ברגע שהם יודעים, אבל הפעילות צריכה להיות מערכתית ולא רק בזמן הירי. הם הרי מכירים את התאריכים האלה, ואפשר וצריך מראש להתכונן אליהם. אפשר לפעול מול הרשות הפלשתינית ולהפעיל מנופי לחץ, ליצור משוואה שאם הם ימררו לנו את החיים אז גם אנחנו נמרר להם".

מטבע הדברים במקומות שבהם היהודים והערבים גרים בסמיכות הבעיה מועצמת. ועדיין, בכל רחבי יהודה ושומרון הדרך המשונה הזאת לחגוג את תום הבגרויות מפרה את שגרת החיים של התושבים. "באופן קבוע, כל שנה, אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות למוקד", מספר גורם ביטחוני בכיר בשומרון. "אנשים שנוסעים על הציר וחושבים שיורים לכיוונם, או אנשים שהירי יוצר אצלם בהלה. אני לא מכיר מקרים של פגיעה בנפש ממש, אבל זה בהחלט מטרד. הגישה של צה"ל בעניין הזה היא לתת להם לעשות מה שהם רוצים בתוך הכפרים ולא להתערב". הוא גם מציין את העובדה שהשנה באותו יום התרחש אירוע של זריקת מטען מרכב חולף לטרמפיאדה בצומת ג'ית, מקרה שבנס לא נגמר באבידות בנפש, אך עם זאת הוא מודה כי אינו יודע לקשור בהכרח בין האירוע הזה ובין חגיגות התווג'יהי.

לעומת הגישה של צה"ל ביהודה ושומרון, גישתם של המשטרה והשר לביטחון פנים בירושלים שונה בתכלית. השכונות היהודיות במזרח ירושלים דומות מאוד לחברון בסמיכות שבין התושבים היהודים והערבים, ואכן שנים רבות סבלו תושבי נוף ציון, מעלה הזיתים ושאר הנקודות היהודיות באזור מרעש בלתי נסבל ומהתופעה המסוכנת של זיקוקים בכינון ישיר. בשנים האחרונות, מעידים תושבי השכונה, כמות הפיצוצים פחתה ויש תחושה של אכיפה וביטחון.

"צריך לתת את הקרדיט לשר גלעד ארדן ולמפקד המחוז יורם הלוי", אומר מאור צמח מעמותת 'לך ירושלים', אשר עוקבת אחרי אכיפת החוק בקרב התושבים הערבים במזרח ירושלים. "לפני שלוש שנים היה פה באמת סיוט, אבל הסיפור הזה ממש טופל. רואים ירידה דרמטית בפיצוצים בכל השנה, וגם ביום של סיום הבגרויות. עם כל השיגעון שהיה השבוע ביום ראשון, זה היה הרבה פחות משנים אחרות. זה התרכז בכמה שעות ספורות ודי", מספר צמח, תושב נוף ציון בעצמו כבר שמונה שנים.

במהלך יום החגיגות פרסמה המשטרה את נתוני האכיפה שביצעה בשכונות הערביות במזרח העיר. 22 צעירים נעצרו בחשד שהדליקו זיקוקים, וכוורות רבות של זיקוקים נתפסו והוחרמו. המשטרה נפרסה בפריסה רחבה מהרגיל בשכונות במזרח העיר ובעיר העתיקה, בשילוב של כוחות משטרה ומג"ב מתוגברים.

לא רק בקרב האוכלוסייה היהודית סובלים מהחגיגות המפוקפקות. מתברר שגם התושבים הערבים בשכונות מזרח העיר מאסו במנהג הזה, וקולות הקוראים להפסיק אותו לחלוטין כבר נשמעים בריש גלי. באחת הכרזות שפורסמה ברחבי השכונות נכתב בערבית: "אנו רוצים לשמוח בהצלחתך ורוצים שכולם ישמחו איתך! שמור על התווג'יהי בלי זיקוקים", כשברקע תמונה של סמל אין כניסה ובתוכו זיקוק.

צמח מספר על ידיד שלו מכפר סמוך ששלח לו הודעה תוך כדי ההרעשות: "שיגעו אותי עם הבום בום שלהם, מה קורה מאור? תתחיל לפעול. ילדים לא מצליחים לישון, אנשים חולים, אין להם בושה!". אפילו בעזה הוחלט להטיל קנסות על נערים שיירו באוויר במהלך חגיגות התווג'יהי, זאת בעקבות מקרה שבו נער מת מפגיעת כדור בראשו במהלך החגיגות. מיד אחרי המקרה, שאירע בחצר בית הספר, הודיעה הרשות הפלשתינית כי יוטלו קנסות של עד 6,500 שקלים על מי שיתפס כשהוא יורה באוויר במהלך החגיגות.