אני נגד הבלגה, מחבלי אש צריך להרוג

חבר הקבינט השר נפתלי בנט מסביר את תפיסתו הביטחונית מול רצועת עזה. "לא צריך לחכות שאצלנו ימותו כדי להצדיק הרג של האויב היוזם".

נפתלי בנט , ה' באב תשע"ח

נפתלי בנט
נפתלי בנט
צילום: לע"מ

על מוסר יהודי, מוסר נוצרי ועל חיסול מחבלי אש.

המוסר היהודי קובע שיש לשמור על חיינו מעל לכל: "הקם להורגך, השכם להורגו". התורה קובעת תגמול וענישה. כתוב "עין תחת עין" (שמדבר על ענישה בכלל, ואין כוונת התורה כמובן להוציא דווקא עין, אלא שיש לשאת בעונש על פשע). במוסר הנוצרי זה שונה.

ישו הנוצרי קובע שיש חלופה ל"עין תחת עין". ישו אומר: "אל תתנגד לרשע. אם מישהו סוטר לך בלחי ימין, הגש לו את לחי שמאל". אני דוחה לחלוטין גישה זו, ובעיניי הגשת הלחי השנייה היא בלתי מוסרית בעליל.

עם פרוץ טרור השריפות לפני מספר חודשים אמרתי שיש לירות על חוליות מחבלי האש ולחסלם וכך "לכבות" את הטרור הזה כשהוא עוד קטן.

שורת "אינטלקטואלים", אנשי תקשורת, פוליטיקאים, שרי ביטחון לשעברים ואחרים מיד התנפלו על כך והגדירו זאת "לא מוסרי". ליבת הנימוק שלהם: בלוני האש אינם הורגים לכן אין להרוג את מי שמשגר אותם. כלומר, שההצעה שלי לחסל חוליות משגרים איננה פרופורציונלית לנזק המועט שהם יוצרים.

במשך כ-100 ימים הוראות הדרג המדיני היו שלא לירות על אנשים שמשגרים בלוני אש ומטענים.
כתוצאה מאותה הבלגה, קיבלנו 100 ימים בהם אזורים גדולים בדרום עולים באש, ללא כל תגובה.
100 ימים של פחד בקרב ילדים והוריהם.

מעל 200 רקטות על תושבי עוטף עזה. 4 בני משפחת בוכריס שישבו בשבת אחר הצהריים בסלון שלהם וחטפו רקטה שפגעה בהם קשות, וריסקה את הפנים של אבי המשפחה.

לא אכנס לויכוח מבצעי כרגע. יש טיעונים לכאן או לכאן וכל עמדה ביטחונית-מבצעית היא לגיטימית.
רק אומר, שאני האמנתי שפעולה נחושה ועוצמתית מיד בשיגורים הראשונים היתה סוגרת את הארוע עוד כשהיה קטן, אך למען ההגינות עליי לומר שלעולם לא נדע האם צדקתי. סברתי שההבלגה תוליד הסלמה.
אבל, כאמור, כל טיעון מבצעי הוא לגיטימי ואינני טוען שכל האמת המבצעית מצויה אצלי.

אתמקד בהתקפות ה״מוסריות״ נגד תפיסתי. עמדה זו, שחסה על פגיעה באנשים העומדים ליד משגרי בלוני האש היא, בעיניי, בלתי מוסרית בעליל. יש בעולם טוב ורע. לא הכל יחסי. מחבלי עזה הם רעים. תושבי עוטף עזה הם טובים. מחבלי עזה הם התוקפן. תושבי עוטף עזה הם הקורבן.
מי שמצטרף למחבלים שמשגרים בלוני אש שנועדו לשרוף את אזרחינו ואת ארצנו הוא מחבל בעצמו.

לא צריך לחכות שאצלנו מישהו ימות כדי להצדיק, מוסרית, הרג של האויב היוזם.
אין בזה שום דבר נאצל או מוסרי. להיפך, לגרום לכך שרבבות אזרחי ישראל יחיו בין שריפות ובמקלטים, שאמהות תחיינה בחרדה על נסיעת ילדיהם באוטובוס, שבני משפחת בוכריס משדרות מאושפזים כעת עם פציעות פנים - זה לא מוסרי.

אזכיר לכולם. ב-2005 יצאנו מעזה. ממשלת ישראל גירשה את תושבי גוש קטיף מבתיהם בכוח הזרוע. הוצאנו את כל לוחמי צה"ל מהרצועה, עד האחרון שבהם. העברנו את כל השטח לרש"פ. עד הסנטימטר האחרון. והם לא מפסיקים לירות עלינו רקטות, קסאמים, לחפור מנהרות טרור ולשגר כעת בלונים, עפיפונים ותיכף רחפני טרור.

אז הנה המשוואה המוסרית: אף אזרח ישראלי לא צריך לחשוש לרגע לבטחונו. ואם עשרות או מאות מחבלים צריכים למות בשביל זה, אין שום בעיה.

מה? אז אתה מצדיק 200 מחבלים מתים מול אפס אזרחים ישראלים מתים? כן. חד משמעית.
200-0 מול אויב זו תוצאה מצוינת ורצויה.

גם בעולם, בעיקר באירופה המערבית, גינו את ישראל על פעילותינו מול טרור חדירות הגדר לפני חודשיים ועל כך שנהרגו עשרות מחבלים ואף לא חייל צה״ל אחד. אני דוחה לחלוטין תפיסה שסבורה שצריכה להיות איזושהי פרופורציונליות בהרוגים כדי שייחשב למוסרי.

מה האירוניה? שהגישה שהיא כביכול "הומנית" יותר, תמיד נגמרת בחוסר הומניות. אפילו במקרה שלנו כעת. בעזה יש כ-2 מיליון תושבים. רובם אינם מחבלים.

אז תראו מה קורה:

לא יורים על מחבלי עפיפונים בשם המוסר>>המחבלים מבינים ש"בלונים זה מותר">>תושבי ישראל סובלים מאה ימים>>ישראל מגיבה באיחור ובלית ברירה>>יש חילופי אש קשים>>אזרחים חפים מפשע נפגעים בשני הצדדים>>ישראל יוצרת מצור על כל שני מיליון האזרחים שרובם, כאמור, חפים מפשע (ועדיין הצביעו בעד שלטון חמאס). עכשיו תסבירו לי מה יותר מוסרי.

ומילה אחרונה, אישית:
בחודש האחרון אני עובר "זובור" קשה של התקשורת ושל פוליטיקאים מסוימים. זה קורה כי אני נלחם על עמדותיי. אני נגד הבלגה. אני בעד להרוג מחבלי אש. אני רגיל לכך. - בצוק איתן נלחמתי על עמדותיי כנגד כולם, ולבסוף באיחור נורא, יצאנו להשמיד את עשרות מנהרות הטרור שחדרו לישראל, ומנענו אסון נורא של חטיפה ומסע רצח בדרום. גם אז תקפו אותי.

לאחר שנים שהתרגלנו שמשחררים אלפי מחבלים, יצאתי באולטימטום להפלת הממשלה הקודמת אם ישוחררו מחבלים ישראלים. הם לא שוחררו למרות שהובטח לאמריקאים אחרת. מאז לא שוחרר אף מחבל. להיפך, עצרנו מחדש חלק ממשוחררי עיסקת שליט. גם אז תקפו אותי.

מי שחושב שניתן להילחם על עמדתך ללא חיכוך - טועה. מאז מלחמת לבנון השנייה, שם הזדעזעתי מתיפקוד נוראי של ההנהגה, נשבעתי שלא אשתוק. אהיה שגרירם של הלוחמים ושל התושבים. אני מבטיח להמשיך להילחם למענכם.