בישיבה שנערכה היום (שלישי) בכנסת בנושא "ההדתה" בצה"ל סיפרה סגנית יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר, סא"ל אושרת בכר, כי היא מצויה בקשר יומיומי עם מיכל גרא מרגליות, יו"ר שדולת הנשים, וכי הן מתבדחות על כך שהיא בעצם צריכה לקבל מהשדולה את מחצית המשכורת שלה.
בואו נבין על מה מדובר.
שדולת הנשים היא ארגון דגל של הקרן החדשה לישראל. היא נוסדה ב-1984 ועד מהרה הצליחה "לסובב את הראש" של ארגוני הנשים הוותיקים והציוניים – ויצו, נעמ"ת, אמונה – ולהדביק אותם באידיאולוגיה הפמיניסטית.
מה עושה הפמיניזם של השמאל הקיצוני (הניאו-מרקסיסטי)?
ראשית, הוא מפעיל על נשים מבול תעמולתי של שקרים (אלימות גברים, הטרדה מינית, פערי שכר וכו') כדי ליצור רתיעה מקשר נישואין עם גבר. מסרים עיקריים: הגבר לא מספק ביטחון פיזי, הוא מהווה סכנה פיזית. הגבר לא מספק ביטחון כלכלי, הוא מונע ממך להתפרנס לבד בכבוד. הגבר אינו מחזר אלא מטריד.
שנית, הוא מספק מגוון של כלי נשק ופיתויים שנועדו לעודד ולסייע לאישה לפרק את הזוגיות עם הגבר ולחיות ללא גבר. לדוגמה – נשק תלונת הכזב שמשמש להוצאת גבר מביתו באופן אוטומטי, מנתק אותו מילדיו, שובר אותו ומוודא כי לא יוכל לנצח אותה במאבק משפטי. במקביל, הממסד הפמיניסטי הופך למעין תחליף-גבר, ומספק לנשים פרנסה בדרכים שונות: עידוד למסלול קרייריסטי ועבודה עצמאית, שלל הטבות וצ'ופרים לנשים בכלל ולאמהות גרושות בפרט, סיוע בחליבת כסף מהבעל לשעבר בדרכים אכזריות ועוד.
שלישית, הוא יוצר עבור הנשים עולם משל עצמן, שמי ששולט בו אלה הארגונים הפמיניסטיים. המגמה היא "לחנך את הנשים מחדש" במסגרת של "חוגי מגדר".
נציין כי בחינוך נורמלי, לאישה (ולגבר) יש שני מעגלי הזדהות עיקריים: המעגל הקטן הוא המשפחה והמעגל הגדול הוא הלאום. הסכנות אורבות בדרך כלל מחוץ לבית (גנבים, אנסים), והאויב הכללי הוא מי שמבקש לפגוע בעם ישראל.
בחינוך מחדש של חוגי המגדר, כל זה מתהפך. הנשים לומדות שמעגל ההזדהות היחיד שלהן הוא "המגדר". האחווה עם נשים אחרות מחליפה את מעגלי המשפחה והלאום. הן למדות שהן שייכות לקבוצה "מוחלשת" ושגם הערבים והמסתננים הם אוכלוסיות מוחלשות. לכן הן אמורות להזדהות עמם, כמו גם עם ההומואים והטרנסג'נדרים.
את מקומו של האויב תופס הגבר היהודי, ומה שמכונה "הפטריארכיה". מחקרי דמה מלמדים את האישה שהאויב נמצא בתוך הבית ולא מחוצה לו. ה"פטריארכיה" היא מעין סלט לא לגמרי מוגדר של רבנים עם זקנים, קצינים עם פלאפלים, תעשיינים, פוליטיקאים, והבנים שאמרו לך משהו מעליב בכיתה ו'.
כאשר סא"ל בכר מצויה בקשר יומיומי עם שדולת הנשים, זו האידיאולוגיה שהיא נחשפת אליה והופכת להיות חלק ממנה. זו האידיאולוגיה שהיא מביאה איתה ללשכת יוהל"ם, ובגיחותיה אל המטכ"ל. זו האידיאולוגיה שמגיעה גם לסביבת הרמטכ"ל.
כלומר (אנחנו בשלב הסיכום), בדרך מאוד מחוכמת ובעבודה של עשרות שנים, הקרן החדשה יצרה לעצמה מעין חברה נשית עצמאית בתוך המדינה, בהנהגתה הלא-דמוקרטית, קומפלט עם עמדת כוח הצמודה לרמטכ"ל.
היא עשתה זאת, כאמור, בשלושה שלבים:
1. ניתוק הנשים מהחשיבה המשפחתית, ומהנטייה הטבעית ליצור תלות (הדדית) בבעל.
2. יצירת תלות חדשה של הנשים, בעולם שבנו עבורן ארגוני הנשים.
3. אינדוקטרינציה שמשנה את מעגלי ההזדהות של הנשים באופן כזה שהאויב נתפס כבעל ברית והגברים נתפסים כאויב.
ולכן, אם הרמטכ"ל נשמע לכם לפעמים אפעס קצת כמו תוצר של הקרן החדשה – הנה לכם חלק מהסיבה. אלה חלק מהטיפוסים שמקיפים אותו וכך הם חושבים. כל הרעל זה חייב לטפטף גם אליו. צמודות אליו "יועצת לענייני מגדר" ושלל קצינות מאותה יחידה שסבורות שהערבי הוא בעצם בעל ברית, ושהמטכ"ל הוא בעצם האויב. לכו תדעו כמה השפעה יש לחבורה הזו גם על קצינות וחיילות אחרות בסביבתו. ברגע האמת, איך יגייס קצין כזה את תעצומות הנפש הדרושות כדי להורות לצה"ל לחסל מטיסי עפיפוני תבערה, לדוגמה? זה כבר לא כל כך פשוט, כשהראש שלך מוצף ברעל יומיומי.
הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.